פרשת השבוע 'אמור'

מאת הגאון הרב שמואל שטרן שליט"א ראש מוסדות נחלי נצח ברסלב ירושלים:

אחד הדברים החשובים ביותר בחיינו היא מידת הסבלנות. הסבלנות נקראת כך מלשון סבל, כי זה לא נעים לחכות כשצריכים משהו, אבל זה חלק מהחיים. לילדים קטנים אין סבלנות, אבל חלק מן החינוך לחיים הוא הסבלנות. הסבלנות נקראת 'המתנה' מלשון 'מתנה', וננסה להבין זאת.כל הדברים הטובים בחיים מגיעים על ידי המתנה. למשל כאשר ילד קטן נולד מצפים שיגדל, אבל הגדילה שלו לוקחת זמן, ואם רוצים שיגדל כראוי ויהיה תלמיד חכם, צריכים לזה הרבה סבלנות. כך זה גם בכל דבר ברוחניות, למשל כשאדם מתחיל עם העצה של ההתבודדות, לפעמים הוא מאבד את הסבלנות, ושואל איך אפשר להתבודד שעה, אבל אחרי שהוא מתמיד ומתבודד תקופה הוא מגלה את התענוג שיש בשעה התבודדות, אבל יש כאלה שנשברים ולא ממשיכים, ואז מפסידים את העצה הנפלאה הזו, בגלל שאין כח להמתין... וכך זה בהרבה דברים בחיים. יש לזה משל מחיי היום יום, שלפעמים מחכים לאוטובוס והוא מאחר, ואז אנשים עוזבים את התחנה, ואחרי כמה דקות האוטובוס עובר, והם מאחרים את האוטובוס, וכל זה מפני שלא היתה להם סבלנות. ובודאי שבעבודת ה' צריכים סבלנות גדולה, כי כאשר מתקדמים לאט, צעד צעד, אז קונים את המדריגה, אבל כשרצים מהר מדי לא בונים כלים, ואז נופלים חס ושלום.ימים אלו של ספירת העומר מלמדים אותנו את מידת הסבלנות, שאנו צריכים תמיד להמתין ולא לדחוק את השעה. אנו סופרים עוד יום ועוד יום, וממתינים לקבלת התורה. מובא בספר ׳׳אוצר היראה׳׳ על עניין ההמתנה והסבלנות, בזו הלשון: צריך שתדע שכל אדם שבעולם עוברים עליו יסורים וצרות הרבה והרפתקאות שונות בלי שיעור, הן בענין הפרנסה, הן בענין בריאות הגוף, הן בענין אשתו ובניו ובני ביתו וכו', על כן ההכרח שיהיה לכל אדם סבלנות גדול וכו', עכ"ל.בספירת העומר אנו מתפללים שהקב"ה יקדשנו ויטהרנו בקדושתו העליונה, והנה רבינו הקדוש והנורא מביא את מאמר הגמרא ׳הבא להיטמא פותחים לו מיד והבא להיטהר אומרים לו המתן׳, כי בקדושה הכל הולך לאט וקשה יותר, אבל מבוסס יותר, זאת אומרת שבקדושה אנו זוכים לקנות את המדרגה האמיתית שלנו, כמו הביטוי שאומרים היום ׳לאט אבל בטוח׳, מה שאין כן בטומאה עושים דברים בפזיזות, והכל רק בשביל ליהנות הנאת הרגע, ומיד מקבלים את ההנאות, אבל אחר כך לא נשאר מהם כלום, מה שאין כן בקדושה, שממתינים, וכמעט כל דבר בקדושה הולך לאט וקשה, אבל כך בונים את בנין הקדושה.אני זוכר שפעם בנינו באיזה מקום, ושאלתי את הקבלן אולי אפשר לזרז את התהליך, לשים את המרצפות לפני שגומרים את בניית הקיר והטיח וכו' וכו׳. אמר לי הקבלן שיש סדר ולא עושים את זה לפני זה, כי אחרת העבודות יינזקו זה מזה, וזה חוק בל יעבור. קיבלתי זאת בהבנה מלאה שהמרצפות יכולים להינזק מבניית הקירות, ואי אפשר להקדים זה לזה. עלינו לדעת שכך זה גם בעבודת ה', יש סדר מסוים, ובדרך כלל אי אפשר להקדים דבר אחד למשנהו. למשל, חז"ל אמרו שאדם לא ילמד קבלה עד גיל ארבעים ולפני שמילא את כריסו ש"ס ופוסקים, ומה קורה למי שעושה זאת? בדרך כלל הוא ניזוק בצורה כזאת או אחרת. למשל, שבגלל שלמד קבלה והשקיע בלימוד הקבלה הוא חסר בלימוד הפוסקים, ועכשיו קשה לו להשלים זאת, ואם היה מתנהג לפי סדר היה לו גם את זה וגם את זה. כמובן שזו רק דוגמא, וכל אחד ישאל את רבותיו כיצד לנהוג בזה, ובכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל העיקרון קיים - יש סדר וצריך סבלנות.אבל מהיכן לוקחים את מידת הסבלנות? התירוץ הוא: מהאמונה. למי שיש אמונה הוא המנצח, כי יש לו המתנה. מי שזוכה לאמונה זוכה לתקוה ומקבל כח לעמוד בניסיונות. נמצא שהכח לעמוד בניסיונות תלוי במידת האמונה שיש לכל אחד ואחד.הזוהר אומר שעם ישראל מקבל את הכח לעמוד בגלות בזכות שהם יודעים ומאמינים שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לעם ישראל סעודת שור הבר ולויתן לעתיד לבוא, ומכך הוא מקבל את הכח להתמודד כבר עכשיו. וכן הדבר בפרטיות, שמי שיש לו אמונה הוא זוכה לעבור את הניסיונות לבסוף.שמעתי מימרא שקשורה לעניין ההמתנה בשם הרבי מפשיסחא על הפסוק ״הכסיל בחושך הולך״, שעל זה שאל הרבי: אם הכסיל בחושך הולך, מה עושה החכם? וענה: החכם עומד ומחכה ולא עושה כלום בינתיים. ופירוש הדבר, שהכסיל שהולך בחושך ואין לו כח להמתין יכול ליפול ולהיתקל, ואילו החכם מטכס עצה איך להתגבר על החשיכה מבלי שיפול בחושך.שמעתי פעם הסבר מדוע משיח עדיין לא מגיע, על פי מאמר חז"ל שמשיח יושב בשערי רומי וחובש את פצעיו פצע אחר פצע, ומסבירים שהפצעים שיש לו הם בחינת הנשמות הפצועות הרחוקות והנידחות, ומשיח ממתין ומחכה לכל אחד ואחד שיתרפא, ולכן הוא מתעכב, כדי שעוד יהודי יתקרב ויחזור בתשובה לפני שהוא מתגלה.אנו למדים מכך שלמשיח יש המתנה נוראה של אלפי שנים לכל יהודי, אבל סוף כל סוף לא ידח ממנו נידח, והכל בזכות ההמתנה.בימים אלו שאנו סופרים וממתינים למתן תורה, זהו זמן מסוגל לקנות את המידה הזו ולסגל אותה, כמו שאמר רבינו הקדוש: ״גמרתי ואגמור״. שלכאורה קשה, אם גמרתי אז מה הפירוש אגמור בלשון עתיד?! אלא שהישועה כבר נמצאת, רק תמתינו ואז תראו שהיא כבר היתה מוכנה לכם מלפני כן. יהי רצון שנזכה לסגל מידה זו בשלימות.שבת שלום ומבורך