דברי מחשבה ועמקות מפי *כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א* שנכתבו בזמן המיצר מתוך הקונטרס העומד לצאת לאור *מחשבת הנפש (חלק כט)*

בעיר קטנה התרבו הפריצות בלילות, וכל תושבי העיר התאספו וטיכסו עצה, איך להינצל מהגנבים ואיך להציל את ממונם ורכושם. 

וכך אסיפת העיר החליטה שכל התושבים ירכיבו סורגים חזקים בחלונות, וירכיבו דלתות מברזל שכל בית יהיה סגור ומסוגר, בלי שום סיכוי לגנב להיכנס לבית. 

וכך כל תושבי העיר הקטנה נשמעו להוראות, ואטמו וחתמו את הבתים. שיעור הפריצות לבתים ירד בחודש אחד לאפס, לא הייתה יותר שום פריצה לשום בית, כל הגנבים המקומיים נכנסו לתקופה קשה בפרנסה, לא היה יותר איך לפרוץ לבתים ומה לגנוב, איך שהיה יורד הערב, כל העיר סגורה ומסוגרת. 

רוב הגנבים עברו להתגורר בערים סמוכות, הצער של הפרנסה החמיר והעיק על כל הגנבים, אך גדול הגנבים שהיה יודע ומפורסם בעיר אמר לעצמו, בגיל שלי ללכת לרעות בשדות זרים בערים אחרות לפרוץ בתים, אין זה מכבודו, כל חייו פרץ וגנב בעיר הולדתו בעיר הזאת. 

לכן החליט הגנב לעבור מגניבה של פריצה של בתים, לסוג של גניבה אחרת ללכת להתחבר לאנשים עשירים, ולעשוק מהם את כספם. וכך התחיל, הלך לעשיר ראשון בקש ממנו הלוואה, העשיר פחד הגנב הגדול הזה יקח הלוואה, ודאי לא יחזיר, העשיר הפנה לו עורף והלך. כך השני והשלישי, אחד בנימוס השני ביותר בוטות, אבל סוף דבר ששום אדם לא רצה שום עסק עם גדול הגנבים. 

בצר לגדול הגנבים, הלך להתייעץ עם זקן הגנבים והרמאים, מה עושים במצב כזה קשה, הפרנסה קשה אין פריצות, אין הלוואות, אין כלום איך אפשר להתפרנס?

אמר זקן הגנבים לידידו, לך ותתחבר לעשיר ועוד כמה ימים תשוב אלי, וכך עשה. הגנב התחבר לעשיר, הלך לביתו, שאל בשלומו, עוד יום עד שהתחברו כלפי חוץ.

לאחר שהרגיש הגנב חיבור מסויים עם העשיר, חזר למורו ואמר לו, מורי מה אני עושה עכשיו? 

אמר לו זקן הגנבים, עברת שלב ראשון, עכשיו שלב שני תלוה ממנו כסא, וכך עשה בא ולווה ממנו כסא. אחרי שבוע, אמר לו זקן הגנבים לך ותחזיר לו את הכסא, ועוד כסא תתן לו, ומתי שישאל אותך מה זה הכסא השני, תאמר לו הראשון שהלוות לי ילד כסא, וזה שייך לך, וכך עשה וכך היה.

אחרי שבועיים, אמר זקן הגנבים לך ותלוה ממנו שולחן ותחזיר לו בעוד שבועיים שניים, וכשישאל מה השולחן השני, תאמר לו הראשון שהלוות לי ילד שולחן שני. וכך במשך שלושה חודשים, כל מה שלווה החזיר לו שניים. 

לאחר שלושה חודשים, הלך ולווה ממנו סכום עצום של כסף, העשיר אמר ודאי, כמו כל התקופה האחרונה, הכל אצלו יולד שני, ואם הלוותי לו מיליון הוא יחזיר לי שניים. הלווה לו מיליון, עובר חודש חודשיים, הוא לא מחזיר. כאשר בא לשאול אותו היכן הכסף, אמר לו הגנב הכסף מת.

הזדעזע העשיר, איך מת, הכסף לא מת. אמר לו הגנב כמו שנולדו דברים, כסאות, שולחנות, כך מתים דברים והכסף שלך מת.

ידע האדם שזו עצת היצר הרע, לתת לאדם נצחונות בדברים הטפלים, שאין בהם ממש. היצר נותן לאדם נצחונות קטנים, הנה לבשת פה ברחוב תפילין, הנה ענית פה אמן, נתת שם צדקה, אתה טוב מאוד ב"ה, אתה חזק וחוזר בתשובה, וכך היצר מרדים את האדם. ופתאום, מגיע אליו עם נסיון קשה שהאדם רדום ולא מרגיש, ושם מפיל את האדם.

לכן האדם צריך להיות ערני, ולא ליפול בעצת היצר שכסא מוליד כסא, ושולחן יוליד שולחן, כי בסוף הכסף מת ומאבדים את העיקר.