ברית משרתים ואדונים

 ברית משרתים ואדונים / איתי אסמן 

המלחמה חושפת בירורים תרבותיים עמוקים. אחד מהם הוא היחס של המגזר הדתי לאומי לחרדים. 

א. המגזר האידאליסטי

המגזר הדתי לאומי הוא המגזר הכי אידאליסט במדינה. זה בא לידי ביטוי בעיקר בהתיישבות ובצבא, וזו אחת הסיבות שחזרתי בתשובה למגזר שחשתי שמייצג ערכים אלו. זה קרה בעת שירותי הצבאי כחובש קרבי בגדוד 51 בגולני עם תלמידי ישיבות ההסדר. הוקסמתי ממידותיהם הטובות משולבות בתורה כללית וקוסמופוליטית של הרב קוק זצ״ל שדיברה על כלל ישראל ועל סגולת ישראל שיש בכל יהודי, לאהוב את כולם ועוד דברים נפלאים נוספים.

כל זה נשמע כל כך יפה ואוטופי. ואז הגיע קמפיין גיוס החרדים, וכל האידאלים הנעלים פשוט קרסו.

יותר ויותר דתיים החלו לדבר בשנאה נגד החרדים. לעיתים מסבירים שזו לא שנאת חינם שהחריבה את המקדש אלא זו שנאה מוצדקת, בגלל שהם לא מתגייסים וזה חילול השם, בנוסף לזה, דיבורי לשון הרע שמעולם לא היו כלפי חילונים- מופנים כלפי חרדים ואנשים המטיפים לייחס כוונות טובות לכולם מאשימים את החרדים שאין להם כוונות טובות ולא אכפת להם שחיילים מתים. לא מדובר בתופעה שרווחת בכל המגזר הדתי אלא בחלקים ממנו.

ב. הצדיקים הטהורים אינם קובלים?

והכי מוזר, האנשים שאמרו שהדרך לפעול במציאות היא לא לקבול נגד הרע אלא רק להוסיף טוב בעולם, מוצאים את עצמם קובלים נגד החרדים בלי סוף, ויש כאלו שאף הולכים להפגנות מידי שבוע בבני ברק לומר לחרדים כמה הם משתמטים. 

יודגש מיד, אני בעד שחרדים שאינם לומדים תורה יתגייסו ואני גם חושב שצריך לפעול כדי לעשות זאת. אבל אני לא מצליח להבין מה קרה לאנשים שכל הזמן דיברו על עין טובה, ייחוס כוונות טובות, אחדות ואהבת חינם- לאן כל זה נעלם כשמדובר על חרדים?

הגדיל לעשות ראש ישיבה שהתראיין בתקשורת וקרא לחרדים 'מוטציה חברתית': ״המדינה יצרה את החברה החרדית, אפשרה את התנאים שבה היא יכולה להתקיים המוטציה החברתית הזו והיא צריכה להפסיק, פשוט לסגור את הברז, חד ערכי״. מה שמעניין, שבהמשך הריאיון כאשר נשאל על החילונים הוא לא קרא להם חלילה 'מוטציה רוחנית' אלא התחיל ללמד עליהם זכות: ״אתה יודע מי עשה את החילונות? הקב״ה, ולכן אני מאמין בה, אני חושב שהיא כוח חשוב. זה אור שהיה צריך לרדת לעולם. למה? כי יש דברים בתוך הדת שהם חסרים ושהם חלקיים״.

כלומר, החילונים זה אור שהיה צריך לרדת לעולם, והחרדים זה מוטציה שהמדינה יצרה (לא ה׳?) אותו רב שאמר שצריך לסגור לחרדים את הברז, כאשר הוא נשאל על חקיקה שהשמאל החילוני לא אהב הוא אמר ״רוח לא מקדמים דרך חוקים, שינויים חברתיים, שינויים ערכיים לא מקדמים דרך חוקים, שינוי רוחני מקדמים בשיח, מקדמים באהבה, מקדמים בחינוך״. הבנתם? כלפי החרדים סנקציות וסגירת ברז, וכלפי החילונים - אהבה, חינוך ושיח. 

ג. צריך לראות רק את הטוב שיש בכל אחד?

דתיים רבים נוהגים לצטט את הרב קוק שיש כמה כוחות במחנה ישראל ושכל מגזר צריך לראות את הטוב שיש בחברו. 

זו הסיבה שכאשר היו ארגונים שקראו לסירוב פקודה המוני ופגעו אנושות בביטחון המדינה (ויש הסוברים שזה מה שגרם למלחמה לפרוץ), היו רבנים שנפגשו איתם וניסו ללמד עליהם זכות. ובכן, מה עם המגזר החרדי? אין לו מעלות שצריך ללמוד מהם?

אפשר להעביר ביקורת ואפשר להוכיח. אבל מה קרה ללימודי זכות ולעין הטובה שאפיינה חלקים במגזר הדתי שלא הוכיחו מעולם את השמאל בכזו שנאה? האם שנאה מקדמת שינויים תרבותיים?

ד. מי האליטה של המגזר הדתי?

אני חושב שכדי להבין את התופעה המעניינת הזו, צריך להכיר את המושג ״אליטה״ או ״הגמוניה״ - מדובר בקבוצת אנשים מצומצמת בחברה שזוכה ליחס מועדף על פני יתר הקבוצות, וזה מאפשר לה להשפיע או לשלוט עליהן.

האליטה של המגזר החרדי הם גדולי ישראל. ההמון החרדי מעריך אותם ויש לו מועצת גדולי ישראל שפוסקת לו ״דעת תורה״. האליטה של השמאל הם האקדמיה הכפרנית והאנטי לאומית, סופרים ואנשי רוח.

אבל מי האליטה של המגזר הדתי לאומי? לדעתי אלו מוסדות המדינה- הצבא, האקדמיה, תקשורת מסויימת ועוד. ברגע שמוסדות המדינה הם האליטה שלך והם מעצבים  את עולם הערכים, מה קורה כשיש במדינה מוסדות ומדיניות בעייתיים המחייבים מחאה כמו משרד המשפטים, זיוף נתוני גיוס חרדים באכ"א, קונספציה נוראית או שילוב בנות ביחידות קרביות? 

עבד לא יכול לבקר את האדון שלו, והמון לא יכול לבקר אליטה, כי האליטה קובעת את הערכים ולא מושפעת מההמון.

זו הסיבה מדוע הציבור הדתי כמעט ולא תוקף את השמאל או את ראשי המוסדות בצורה כזו כמו שהוא עושה כלפי החרדים. 

כי השמאל, על פי האקדמיה - בנה את המדינה. איך אפשר לתקוף את מי שבנה את המדינה? החרדים לעומת זאת, רק חיו כאן ביישוב ישן או בקהילות שונות, אבל הם לא ״המדינה״. ממילא, אותם אפשר לתקוף בזלזול. כל המושגים של כלל ישראל ואהבת ישראל ואחדות, מוסגרו כלפי האליטה החילונית השמאלית בלבד. אגב, איש ימין חילוני יזכה גם כן ליחס עוין.

על פי תפיסה זו צריך לייחס למגזר של האליטה החילונית כוונות טובות, ואילו לחרדים, שאינם נחשבים אליטה - אפשר לייחס כוונות רעות.

לגישה זו סופחו עוד הגדרות, שהחילוני הוא גם תינוק שנשבה, וממילא אסור לבקר אותו. אבל החרדי, הוא מכיר את התורה ולכן אפשר לשנוא אותו. כל המקורות מסתדרים לשיטה שלמה. מי שפסק על החילונים של דורנו את דברי הרמב"ם על 'תינוק שנשבה' זהו החזון אי"ש, שגם אמר לדוד בן גוריון מהאליטה החילונית שהוא עגלה ריקה בכל הנוגע לסוגיית התרבות ועיצוב צביונה של המדינה, לא היו לו רגשי נחיתות ממנו. 

ה. קמפיין גאוני

לאחרונה מצאו מס' קמפיינרים רעיון גאוני - להשתמש בהערצה של הדתיים לצבא ולמצוות הגיוס, כדי לגרום להם לשנוא את החרדים עוד יותר (בהיתר הלכתי כמובן) על ידי ההדגשה שצריך לגייס אותם עכשיו ומיד, בלי שום תהליכים כמו כלפי החילונים.

קוראים לזה ״ברית המשרתים״. החילונים והדתיים משרתים - החרדים משתמטים ולכן צריך לנתק את הברית איתם. נטשטש את הכל, נפיל ממשלה ונקים ממשלת משרתים עם יאיר גולן ויאיר לפיד. לא צריך להיזכר בהתבטאויות של גולן על מכינת עלי ומה לפיד חושב עם ההתיישבות. נתאחד כולנו בשנאת החרדים עד שיתגייסו וכל הבעיות תיפתרנה. 

גם לא נתעסק בקריאות הסרבנות שהיו ויהיו מארגוני השמאל, כי להם מותר הכל, הם הרי בנו כאן את המדינה והם חלק ממנה ולכן אפשר להבין את הכאב שלהם. החילוני הוא דור הגאולה, והחרדי זה תורה גלותית. כשהייתי חילוני, הדתיים אמרו לי שאני שייך לדור מיוחד, כי כל החילונים אידאליסטים. ואז כשחזרתי בתשובה, התחילו לייחס לחלק מהמעשים שלי כוונות רעות - כי רק חילוני פועל מתוך אידאליים טהורים. בוויכוח התרבותי הזה משתמשים בהרבה מאוד מקורות, אך רובו בנוי על תפיסות סוציולוגיות כלפי האליטה וההגמוניה. 

לאמיתו של דבר, ברית המשרתים הזו משרתת בעיקר אל השמאל, היא מרבה שנאה ופירוד בעם, וכמובן לא תגייס חרדי אחד. יש כאן אדון שמעצב את השיח, זוהי ברית משרתים ואדונים. 

אחרי שהשמאל יקים חלילה ממשלה, הוא לא יגייס חרדי אחד בכפייה. זה יהיה עטוף בדיבורים של אחדות ונגד הפילוג. וגם אחרי שהחרדים יתגייסו, השמאל יאמר שמדובר בצבא משיחי והזוי שבנוי על הדתה והדרת נשים, ויקראו לסירוב פקודה המוני. אבל הדתיים לא יוכלו לומר מילה, כי אסור למשרת לבקר את אדונו, יש ברית משרתים.

הדיון על גיוס החרדים הוא חשוב, אך חשוב ממנו הוא לנהל אותו מתוך אהבה, ואחריות. לא פחות מהדרך בה המגזר הדתי מתנהל כלפי מי שפוגע בקדושת היהדות ומסורת ישראל. בנוסף, חשוב לברר מיהי האליטה של המגזר הדתי-לאומי, מי מעצב את עולם הערכים והתודעה. בע"ה שנזכה לאחדות ישראל אמיתית.

> המאמר המלא פורסם לקראת שבת בעלון ״עולם קטן״