מאת פישל קדוש
להביא את ספר הזכרונות?
בחירות 15, הליכוד מדשדש ומטה. 20-22 מנדטים לפי הסקרים, וסקר אחד כבר מגלה רצפה של 18.
העבודה 26-27.
הרקע ידוע. ישראל רוצה שינוי. ראש ממשלה שיושב על הכסא 6 שנים ובמצטבר 9 – יותר מכל ראה"מ אחר מאז בן גוריון, קצת נמאס, גם על ליכודניקים, כפי שהוכיחו סקרי עומק.
ברגע צופן תקווה זה, שולף השמאל את קלף שרה נתניהו. כזכור בקבוקים, חמגשיות, גלידה פיסטוק, קיסריה, ושאר חלקיקי הג'ורה.
השמאל היה משוכנע, על פניו בהגיון, שהבקבוקים ושות' יתנו לליכוד את מכת החסד.
ואז היכו התוצאות: 30 מנדטים לליכוד – עבודה (בראשות הרצוג) 24.
מחקרים שלאחר מעשה גילו שגם מי שביקשו להתרענן מביבי, הרגישו כי רדיפת שרה היא נבזות, אכזריות ורשע.
ישראלים שאלו עצמם אם נתניהו היא אשת ראש הממשלה הראשונה מאז קום המדינה? ומה למשל עשו "רשויות החוק" כשחצי צבא נשלח לחפש סיכה שאיבדה לאה רבין בחולות בטקס חתימת "הסכם השלום" עם ירדן? או כמה תיקים נפתחו על הגניבות הקבועות של פולה בן גוריון, וכן הלאה בזאת הדרך.
בחזרה לימינו: השמאל מאבד את זה. תבוסה לחמאס, קריסה של חיזבאללה, נפילת אסאד, קריסת הפרוקסים, ניצחון טראמפ.
השמאל הנואש שוכח היסטוריה, גם קצרה, ושולף שוב את הקלף המורעל של שרה נתניהו, ובצר לו בוחר לשכוח איזו מכה הנחית עליהם קלף שרה נתניהו.
בתקווה שימשיכו עם קלף מבטיח זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.