רגעי השבוע - פרשת מקץ, שבת חנוכה, מברכים טבת
העולה שהוזהר בקיבוץ מפגישה ושיחה עם חסידים / הנציג של הנשיא שלא יודע לרקוד אך יודע לדבר / רק החלומות של פרעה הצילו את יוסף ולא החלומות של השרים / בית חב"ד לבני 90 ומעלה...
א. אליהו, מלאך הברית
"נמצאים כאן שני נימולים טריים מיום שישי", עדכן אותי המוהל ר' ישעי' שאפיט, בכדי שלא אשכח להעניק להם עלייה לתורה. כך נהוג כאן בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה"; תופעה מוכרת מדי מספר שבועות: מאן-דהו, פנים חדשות - מוזמן לעלות לתורה, ולאחר ברכת 'מי שברך', בה אני מזכיר שהעולה 'זכה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו', נפתח מעגל של ריקודי 'מזל טוב', על הזכות הגדולה בקיום המצווה, שמסיבות כאלו ואחרות התעכבו מאז היותו בן שמונה ימים.
כאשר שמעו בעיר "נברז'ני צ'לני" שברפובליקת טטרסטן, כי הרב החדש שהגיע אליהם, השליח ר' חיים דוד פאייר, הוזמן להשתתף בחגיגת חג הגאולה השנה למוסקבה, הצטרף אליו ראש הקהל ועוד מספר יהודים מאנשי הקהילה, שלחלקם או אף כולם - זה להם לראשונה בחייהם בהתוועדות חסידית, ובמיוחד בחגיגה גדולה ומפוארת של חג הגאולה י"ט כסלו, כפי שנחגג ברוב פאר והדר כאן בבירת רוסיה.
אחד מהם, איש עסקים בגיל העמידה, לא פרש לאכסנייתו בסיום החלק הרשמי של האירוע, ונשאר להתוועד עם הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א עמוק אל תוך הלילה. וכך התגלגלו הדברים בין אמירת לחיים לניגון חסידי, ורבים מהמשתתפים לקחו על-עצמם החלטות יהודיות חשובות - כאשר אורח זה נסחף גם הוא בלהט החסידי שהבעיר הרב, ואמר כי ברצונו לעבור ברית מילה, דבר שנמנע ממנו עד היום. "מחר בבוקר אני מחכה לכם כאן" אמר הרב, לו ולעוד כמה שגם הסכימו-ביקשו זאת.
בברכות בסעודת ליל שבת קודש ששולבה עם סעודת המצווה לנימולים, ביקש לקבל את השם "אליהו" ונהרה עילאית נשפכה על פניו, עת שמע את שמו היהודי החדש יוצא מפיו של הרב שליט"א, שהוסיף ברכות רבות על הברכה הקבועה והקהל מסביב מצטרף באמירת לחיים לזכותו.
"אני יודע קצת עברית", הפתיע אליהו את מארחו לשבת - מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג, בדרכם למנוחה קצרה של מספר שעות בודדות, שנשארו עד לתפילת שחרית של בוקר יום השבת המתקרב, וסיפר לו את הדברים המדהימים והכואבים הבאים:
"לפני עשור שנים, הוזמנתי לישראל באחת התוכניות של 'עידוד עלייה', ויחד עם יהודים נוספים מרוסיה הביאו אותנו אל אחד הקיבוצים, כדי לעבוד, ללמוד ולשכנע אותנו להישאר שם. אחת ההנחיות הראשונות והברורות שקיבלנו עם הגיענו היתה: 'להיזהר מלובשי השחורים, ובמיוחד מהחסידים. לא להתקרב אליהם ולא לתת אפשרות שיפתחו איתנו בשום שיחה'!
כואב לי שמנעו זאת ממני דווקא בישראל. ואני מודה לה' שבזכות שהרבי שלח לעיר שלנו שליח חדש - לבוש שחורים, ועוד מהחסידים - זכיתי להגיע לכאן, להשתתפות בהתוועדות של חסידים ובעקבות כך, לעבור סוף-סוף ברית מילה, כמו יהודי אמיתי"!
ב. הללו כל גויים
"אני לא זוכר הכל. אבל לשמוע את נציגו של הנשיא המשבח את חב"ד, את החסידות, את התפקיד המרכזי והחשוב של חב"ד ושל חסידים ברוסיה של אז ושל היום - זה פשוט בלתי נתפס" - כך כתב לי אחד שעקב אחר הנאומים במהלך חגיגת חג הגאולה שהייתה פה. ואני, שלא הצלחתי לעשות זאת, פניתי לעבור על הנאום, שמכל צד שרק נבדוק אותו, נוכל להבין את אחד הנסים של "בימים ההם בזמן הזה".
"שלום חברים" - כך בעברית - פתח את דבריו יבגניי יערומין, ראש מחלקת הדתות בלשכת נשיא רוסיה, ונציג רשמי שנשלח מטעם הממשל לאירוע הגדול. "הייתי רוצה לברך אתכם לכבוד החג הזה עם ריקוד שמח, אבל אינני חסיד ולא יודע לרקוד כל כך יפה. אבל אני כן יודע לומר מילים יפות".
האמת היא שהדבר לא מפתיע. דקות לפני שהוזמן לשאת את דבריו, הסתיימו הריקודים הראשונים, והוא ישב מהופנט אל מול המעגלים הסוערים. שמחה חסידית בטהרתה, עם מקהלה, זמר ותזמורת - כולם אנשים חסידיים שהובאו במיוחד מארץ ישראל ושוררו שירי חסידיים בלבד, מתוך הרפרטואר העשיר של ניגוני חב"ד, שירים שהיו ויהיו, ולא נעלמים כמו 'טרנדים' אחרים המתחלפים חדשים לבקרים.
"חברים יקרים! אני מברך אתכם לכבוד חג י"ט כסלו, יום הגאולה של אדמו"ר הזקן, שהוא גם ראש השנה לחסידות. והיום אנחנו חוגגים גם חג נוסף - 25 שנים של המרכז היהודי, הרוחני, התרבותי הזה. ובהזדמנות הזאת אני מברך אתכם לרגל חג החנוכה המתקרב ובא, חג של אור הטוב".
"יום הגאולה של אדמו"ר הזקן מעיד על כך, כי שלטונות האימפריה הרוסית דאז קצת למדו את עניין החסידות, והבינו שבתורת החסידות יש רק טוב, יש אור החכמה, ולא רק שאיננה מזיקה למדינה, אלא מועילה לחברה הרוסית כולה. החסידות תפסה מקום חשוב ומכובד בחיי הדת והרוח של רוסיה דאז ורוסיה של היום. הרב הראשי הרב בערל לאזאר משמש כבר הרבה שנים - חבר הוועדה הקבועה לענייני הקהילות הדתיות שעל יד נשיא רוסיה. הרב ברדה הוא חבר "המועצה הציבורית" שעל יד נשיא רוסיה. ונשיא המדינה שלנו נפגש לעתים קרובות עם הנהלת איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה".
"וכהמשך להכרה בחשיבות תורת החסידות, קם במוסקבה המרכז היהודי הזה. אני לא כל כך מבין בחסידות, אבל נדמה לי שלהבות האש שאחזו את בית הכנסת הישן מעץ, היו בצורה סמלית למגדלור שהאיר את דרך היהדות ברוסיה. הוא שינה את פני מוסקבה כולה. אם היינו שואלים תושב מוסקבה לפני שבעים שנה, מה הוא חושב על השכונה מארינה רושצ'ה, מן הסתם היה עונה בצורה שלילית. כך היה, לצערנו. אך אם נשאל היום תושב מוסקבה, מהו בשבילו השכונה מארינה רושצ'ה, הוא לבטח יענה: 'זה האזור עם בית הכנסת המפואר!'"
"חסידות חב"ד נפוצה מאוד על פני כל שטחי הפדרציה הרוסית. היהודים בכלל הם חלק בלתי נפרד ממגוון העמים והתרבויות של רוסיה, והחלק הזה לא רק מכובד, אלא גם שמח מאוד, כפי שראינו עכשיו! ואנחנו גאים בכך שעיירת ליובאוויטש נמצאת דווקא כאן ברוסיה. אנחנו מכירים ושמחים, שיהודי רוסיה מבצעים תפקיד כל כך חשוב גם בחיי ארץ ישראל".
"אני חושב שהקרייה היהודית כאן בשכנת מארינה רושצ'ה, תתרחב ותתפתח יותר ויותר. ואני מברך אתכם לרגל תחילת 25 שנים חדשות של תולדות המרכז היהודי מארינה רושצ'ה".
ג. מידת בשר ודם
בשעות אחר-הצהרים של השבת הקודמת, הקראתי כמדי שבוע לתלמידים ב"חברת תהילים" בבית הכנסת המרכזי, מדרשים על פרשת השבוע, השייכת כבר לקריאה של 'מנחה', דהיינו - של פרשתנו השבוע, פרשת 'מקץ': "אמר רבי יהושע בן לוי: בא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם. מידת בשר ודם, שהוא מכה באזמל ומרפא ברטייה; אבל הקב"ה, ממכה עצמה מתקן רטיה... יוסף לא נמכר אלא על ידי חלום... ולא נעשה מלך, אלא על-ידי חלום".
בהמשך השבוע עלה בדעתי, שכל זה עולים בקנה אחד עם דברי המשנה המפורסמים במסכת סוטה, המלמדת אותנו עקרון יסודי וחשוב בהנהגת ה' יתברך: "במידה שאדם מודד, בה מודדין לו".
הנער יוסף, בנו חביבו של אביו יעקב אבינו, ישב לבטח בבית אביו, נהנה מביטחון ושלווה, ללא צורך לעבוד ולטרוח. הוא נהנה מלימודים עם אביו ומתשומת לב מיוחדת שניתנה רק לו. אביו ש"נפשו קשורה בנפשו", מלמד לבנו את הדרך הנכונה בחיים: "לך נא ראה את שלום אחיך". לא רק להתעניין, להקשיב או לברר. אלא בלשון "לך", כפירוש החסידי הידוע: 'לך - צא מעצמך'!
יוסף שומע בקול אביו, הוא יודע את הסכנה אליה הוא נכנס, הוא מכיר את שנאת אֶחָיו אליו, בעקבות שני החלומות שחלם עליהם ועל הוריו - ובכל זאת הוא יוצא לדרך. וגם כשהוא לא מוצא אותם בתחנה הראשונה אליה הגיע, הוא ממשיך לחפשם כנאמר: "את אחיי אנוכי מבקש"; חזקה עליו ציווי אביו 'לך - לצאת מעצמך', וללכת לחפש ולראות את שלומו של השני, גם כשלא נוח.
מכאן ניתן לפרש את דרכו של יוסף הצדיק בהיותו במאסר. בראותו בוקר אחד את פניהם הזועפים, של שני השרים לאחר החלום שלהם. הוא פונה אליהם, כי זו הדרך שלימדו אביו: "לך נא וראה", תבדוק מה קשה אצל השני, מדוע הוא בלי מצב רוח? מה קשה לו? הקשב לשני, התעניין בזולת!
אומר כביכול הקב"ה: אתה יוסף שהמשכת בדרך שאביך יעקב לימדך, למרות שלכאורה דרך זו גרמה לך להיות כעת רחוק ממנו, להיות בשפל חייך, מאיגרא רמה בבית אביך, אל עומק הכלא בבית אדונך, ובכל זאת, אתה ממשיך להתעניין במצבו של אדם אחר - אם-כן, אלך בדרכך זו - 'כי הרי במידה שאדם מודד - מודדים לו'.
השנאה של האחים אל יוסף ומכירתו לישמעאלים - באה בעיקר בגלל החלומות, ולכן בוחר הקב"ה את הצלתו דווקא מתוך החלומות - והפעם החלומות של פרעה.
ואולי אף אפשר לומר, שיוסף עצמו חשב על כך, שהוא יינצל במשהו שדומה לדרך שהובילה אותו למצבו הקשה. ולכן ביקש את עזרת שר המשקים שיזכור אותו בפני פרעה לאחר שישוחרר. אך בבקשה זו, גרם לעיכוב הצלתו בעוד שנתיים. הקב"ה רצה להביא לו רפואה בדרגת המכה - חלום של מלך עצמו ולא של שריו...
ולתמונת השבוע שלי: בימים ההם בזמן הזה
"הסיפורים שלך נשמעים מרתקים יותר, לאור נרות החנוכה" - אמרתי לגברת נינה זעווינא היקרה, אמש בביקור שערכנו בדירתה כמדי חנוכה, כאשר אך נכנסנו והתיישבנו מעט, וכבר היא החלה לספר. היא חייכה, הגישה לי גפרורים וכיבדה אותי להדליק את האש בפתילות העשויות מצמר גפן, אותן הציבה והכינה מראש בתוך כוסיות עם שמן זית.
לרגע תהינו בלבנו אם מולנו יושב שליח צעיר, או שזו אכן נינה הקשישה שעוד זוכרת את הנאצים ימ"ש מפציצים את מוסקבה בהיותה ילדה. מתברר, כי האישה הזו פתחה בית חב"ד, שסף הכניסה אליו הוא לנשים מגיל 90 ומעלה בלבד...
אומנם לאט, אך בלהט חסידי היא משתפת אותנו בהתרגשות רבה, כי שכנתה מהקומה השישית, יהודיה בת 91, כבר הכינה השנה מיוזמתה האישית נרות חנוכה משמן זית, ובלילה ראשון של חנוכה עלתה אליה לבדוק שהכל לא רק כשר, אלא גם מהודר. וזאת כהמשך לנרות שבת שהשכנה כבר מדליקה בכל יום שישי זו תקופה ארוכה. ושכנה נוספת מקומה אחרת, כבר בת 95, גם מדליקה נרות...
ואז מגיע הדבר הגדול, ומעיניה זולגת דמעה של התרגשות: "הנכד שלי, שגר בגרמניה ומתפלל בכל יום בבית חב"ד סיפר לי, כי השנה הוא כבר לא מדליק נרות רגילים בחנוכה, אלא רכש מראש כוסיות, פתילות ושמן זית. הוא רוצה להדר כמו חסיד אמיתי".
לולי מיהרנו אל הכתובת הבאה, יכולנו עוד לשבת שעות ארוכות, באווירה הקסומה בדירתה הקטנה, המטופחת והנקייה, והיא שופעת סיפורים היסטוריים. "את המילה 'אמא' לא זכיתי להכיר בחיי", היא אומרת, ומספרת לנו על מחלה קשה שתקפה את אמהּ הצעירה, אחרי שבנה הבכור נפטר ממחלת ילדים, והאם התקשתה לחזור לעצמה לאחר הטרגדיה, חלתה ונחלשה עד שנפטרה, כשהיא מותירה בעל יהודי צעיר שהתמסר לגידול הבת נינה שנשארה יתומה.
בהמשך, היא זכתה להכיר את בוראה, להתקרב לקהילה היהודית במארינה רושצ'ה ולהתחבר לקבוצה החזקה של נשות הקהילה באותן שנים, ומאז היא איתן לאורך ימים ושנים טובות בקשר מתמיד: הרבנית גולדה תמרין, מרת קורבסקי ומרת קארפאוו שתחיינה.
"גם לפני בואו של הרב לאזאר קיימנו את החגים, אבל זה היה מתוך פחד ולחץ. כשהוא הגיע, הוא הביא איתו שמחה, החגים פתאום נהפכו למשהו הרבה יותר שמח ומעניין", היא מספרת לנו בערגה. מודה לרבי ששלח אותו, ואת רב בית חב"ד בשכונת סוקול הרב ברוך קליינבערג, שמדי ראש השנה, בדרך לבית חב"ד שלו הוא עובר בביתה, בה כבר נאספות השכנות היהודיות שלה לשמוע את קול השופר מהרב קליינבערג.
סיפרנו לה על המעמד הגדול שנערך בערב שלפני כן במרכז מוסקבה - אירוע פרסומי ניסא ענק, ותחת רושם חוויה זו, נפרדנו באיחולים כי בשנה הבאה נזכה כבר להיפגש בירושלים!
גוט שבת, אַ פריילאכ'ן חנוכה
וחודש טוב ומבורך!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.