מחר בערב, ליל שישי ז' בחשוון, יחול יום היארצייט של רבן של כל ישראל מורנו רבי יחיאל מאיר בן יעקב שמשון שפירא מלובלין.
מי
אני הקטן שאכתיר בתארים ''רבן של כל ישראל''. אלא חשבתי לעצמי, שכל מי
שלומד דף היומי עושה זאת מכוחו של מהר''מ; שהלא עד ימיו, יהודים שאינם
למדנים לא תמיד מצאו ולקחו חלק בתורה. עם התעוררות הרעיון, התחילו קבוצות,
מגש''ים, ''מצב'', והרי הדף היומי כעקרו לא נועד להיות תכנית לימוד לאברכי
כולל, לא כל שכן ללמדנים. הוא מדרבן ומוסיף למעגל לומדי התורה בעלי בתים,
ואפילו יהודים פשוטים שלא למדו עם יראים. בלי מורנו, רבן של כל ישראל, מי
יודע אם היו נוטלים חלק בתורה ומתחברים אליה.
וכל ישיבה עם
פנימיה שמכבדת את לומדיה - חייבת את שינוי הקונספט למייסד ישיבת חכמי
לובלין. שהלא עד ימיו חיו בחורי ישיבה בתת-תנאים של הזנה ולינה וסבלו מיחס
משפיל וממעמד נלעג. לא אגזים אם אומר ש4 מתוך 5 (80%) מתלמידי
הישיבות הקדושות של ימינו, לא היו מחזיקים מעמד בתנאים ההם, ונושרים. והרי
יש כאן עניין של יראת שמים ושמירה, ולא רק למדנות.
לכאורה לא
חידשתי הרבה. אולי חידדתי קצת את האספקט של העשיה (ולא דיברתי על אישיותו
מאומה! רק על השלכות העשייה), אבל כולם יודעים מי היה רב מאיר שפירא
מלובלין. כל יהודי יודע להוקיר ולהתרגש.
לפני מספר שנים הייתי בבית החיים בוורשא, ונתקלתי במצבה הזו.
קראתי
את הכתוב וקיבלתי ''בוקס בבטן'' כמו שאומרים. מאחורי האדם-מלאך הכביר הזה,
עמדה אישה צדקת. אישה שככל הידוע, היתה ראויה לו והוא לה: חכמנית, יראת
שמים, פיקחת, זריזה במצוות (ידועה הכנסת האורחים של ''רב מאיר שפירא'' -
והלא היא זו שביצעה...). אמנם היתה שנונה, אך טובת עין עד מאד ויודעני
מסיפור מעשה שנזהרה מאד שלא לפגוע בלשונה. שמעתי גם שסייעה מאחורי הקלעים
בעשייתו הציבורית, ורבים ביקשו ממנה להשתמש בקשרים הרבניים והפוליטיים כדי
לסייע להם. שלא לדבר שבעלה הגדול החשיב את דעתה מאד והיה מתייעץ עימה
בפעילותו התורנית והפוליטית.
עשייתו הכבירה של רב מאיר שפירא, בוודאות היתה גם מכוחה!
הרבנית מלכה שפירא -
היא זו שספגה חיצי פוליטיקה מורעלים פנים חרדיים...
היא זו שנתנה את כל הנדוניה העשירה שקיבלה מאביה לקרן ייסוד הישיבה
היא
זו שפתחה את פרטיות ביתה הנאה והמעוצב להיות בית שכל יהודי יכל לדפוק על
דלתו. עם כל מה שזה אומר לגבי אבדן הפרטיות, פגיעה בטיפוח וגם טרחה - היא
היתה המשב''ק...
היא זו ששהתה לבדה בביתה חודשים ארוכים, כשבעלה הגדול נסע לאמריקה לפתחי נדיבים
היא
זו שעזבה את ביתה-ממלכתה והטלטלה כדי ללוות אותו במסירות לוורשה הרחוקה
כששהה ימים ארוכים בסיים (הפרלמנט הפולני, שם היה נציג אגו''י).
היא
זו שנשאה תפילה כשנותרה מאחור בשליחויותיו הציבוריות: לרבו מטשורטקוב;
לעסקנויות של אגודת ישראל; לגיבוש הכנסיות הגדולות; לרוסיה הצארית לשתדלנות
- וזה רק חלק זעיר ממה שידוע לי.
כל זאת עשתה הרבנית מלכה, כשהיא מעלימה בגבורה את צער עקרותה וכאבה הפרטי.
ילדים לא מילאו את ביתה בצהלות ואת ימיה בעיסוקים. כשעודדה את בעלה לצאת, היא נשארה לבד בבית היפה והריק.
לא
רק שלא היתה נטל ועול של צער על בעלה, אלא עוד הוסיפה לו תעצומות כח
להמשיך ולגדול ולחפש תחומים חדשים ונוספים. היא לא הניחה לו להרפות את רוחו
הגדולה ממעש והעשירה את כחו הנפשי והרגשי (כך העיד על עצמו)
וכשהעלו את עצמותיו של רבי מאיר לארץ ישראל, נותרה הרבנית מלכה בוורשה, שוב לבדה, צנועה ונשכחת במותה כמו שהיתה בחייה.
בואו
ננצל את רגש התודה המתפרץ שלנו כלפי רבנו, ונכיר טובה למלכה שאיתו, שלה
אנחנו חייבים תודה רוחנית עצומה. לא תודה אישית שלי ושלך; תודה יהודית -
תודה של עם, תודה של דורות.
לע''נ מלכה טאבא בת יעקב דוד, נפטרה בערב שבועות - ה' בסיון תרצ''ד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.