בדידי הוה עובדא, וראוי שהדברים יתפרסמו.
יום חמישי, ב' דחוהמ"ע פסח, השעה 2:20 בלילה,
חברי ואני יצאנו לסיבוב עם רכב לנקות את הראש מהבלגן בבית, בתחילת רבי
עקיבא על גבול בני ברק אנחנו מבחינים בילדה שהולכת לבדה, ולפניה ילד כבן 10
שרוכב לבדו על אופניים על הכביש, עצרנו ושאלנו אותו האם הכל בסדר, הילד
השיב שאחיו הגדול הולך לפניו והכל בסדר, התקדמנו קמעא והבחנו בבחור שסוחב
שני אופניים מיושנים והולך איתם, שאלנו גם אותו האם צריך עזרה, והוא השיב
שהכל בסדר, אולי בכל זאת?? התעקשנו. ואז הוא סיפר: יצאנו לטיול אופנים
לרידינג, אני, אחי בן ה-9, ואחותי בת ה- 11, ולמזלנו התפנצ'ר הגלגל
באופניים של האחות הקטנה, לא היה עלינו כסף למונית, וזה גם עולה הרבה,
ההורים ישנים כבר, ואין עלינו פלאפון, הייתי צריך לקחת ברגל את האופניים
המפונצ'רים שלה ולכן הלכתי איתם ברגל מרידינג עד פה,
(מדובר בכמה קילומטרים טובים!!) הצענו להם שלפחות ניקח את אותם מפה עד
הבית ואכן כך היה. הכנסנו את האופניים השבורים לפג'ז והבאנו אותם הביתה.
בדרך מתברר ששם המשפחה שלהם הוא שפרינצל'ס. הבנו שהאבא הוא מנהל ראשי של קופת העיר של בני ברק.
ואז
הבנו עוד משהו, משהו מאוד חשוב, שהמנהל של קופת העיר - בני ברק (לפחות הרב
שפרינצל'ס הנ"ל) אינו חוגג על כספי ציבור, לא מנצל את מעמדו, המשפחה שלו
אינם מרגישים בני פריצים, ילדיו נסרכים ככל אלפי ישראל על פנצ'ריהם
וגלגוליהם, ללא כסף למונית, ללא כרטיס אשראי צמוד, ללא פלאפון, ללא קשרים,
ללא קונקשן.
אם
עד היום שמענו או העברנו לשה"ר ורכילות על מנהלי קופות למיניהם, (שהרבה
פעמים גם נכונים לדאבונינו), חובה עלינו גם להעביר רשמים טובים.
אם גם אתה מידי פעם רוטן על העסקנות החרדית והמסתעף, שתף סיפור זה למען ידעו כי יש גם נקודות של אור בתוך החושך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.