ביקשו ממני לומר כמה מילים לפני ראש השנה, אני לא
ראוי לזה אבל אני אגיד כמה הערות שהתעוררתי. הערה ראשונה שהתעוררה אצלי לפני הרבה
שנים וזה תפס אותי מאד ואולי זה יעורר מישהו. כתוב שכל אחד צריך לרעוד ולפחד מאימת
הדין,ולכאורה בן אדם צעיר יכול ל'הרגיע' את עצמו ולחשבן כי תשעים וחמשה אחוזים
מהאוכלוסייה עוברת את השנה,אצל אנשים צעירים אנו עדים אפילו לתשעים ותשעה אחוזיםשעוברים
את השנה, ואולי זה ראיה שבדין שמים רק אחוזים בודדים נגזר ביום הדין. וא"כ
ב"א יחשוב לעצמו'מה יש לי כל כך לפחד'.
ובפשיטות ישב' תשובות בדבר.א. אם אדם יעמוד למשפט
לפני שופט בשר ודם והתביעה כביכול תדרוש פסק דין מות ותשעים ותשעה אחוזים שהשופט
לא יפסוק כדרישת התביעה, הרי פשוט שאותו נידון למוות ירעד על נפשואם הוא ידע
שעכשיו זה היום הקובע את גורלו,גם אם יש רק אחוז אחד קטן שיפסקו עליו עונש מוות.
ובפרט שאדם יכול לעשות פעולות להטות את הגזר דין בוודאי שהוא היה עושה את זה, עם
כל המאמצים שיש באפשרותו.
ב.כידוע שהדין ביום "ראש השנה" הוא לא
רק על חיים ומוות כדברי הרמב"ן, אלא על כל פרט ופרט, על כל חיי העולם הזה
דנים בראש השנה,ואם כן וודאי שיש הרבה גם לצעירים מה לרעוד ולפחד מיום הדין הגדול
והנורא.
אבל באמת יש כאן עוד נקודה חשובה. כידוע יש
מחלוקת על מהות הדין של ראש השנה. שיטת התוס'היא שהדין על האדםבראש השנה הוא על
העולם הזה והעולם הבא. עלהעולם הזה נכתבים בר"ה ונחתמים ביו"כ ומה שכתוב
שנכתבים ונחתמים בר"ה זה על העולם הבא. וכןפוסק הגאון.הרמב"ן חולק על תוס'
ואומר שהדין ביום ראש השנה הוא על העולם הזה בלבד. וביום המיתה ולעתיד לבוא ביום
הדין הגדול, אז האדם נידון על העולם הבא.אבל הדין של ר"ה זה על חיי העולם הזה.
ולכאורה יקשה דאףהרמב"ן בדבריו אומר כי וודאי
שדנים את האדםבראש השנה גם על המצב שלו כלפי העוה"ב,כי הרי מי שיש לו רוב
עוונות ומיעוט זכויות נותנים לו את השכר זכויות בעוה"ז.משא"כמי שיש לו רוב
זכויות ומיעוט עוונות, אז נותנים לו את העונש בעוה"ז כדי לזכך אותו לעוה"ב,
שלא יצטרך לסבול בעוה"ב.על כרחך שדנים בראש השנה גם על המצב של האדם עכשיו
כלפי העוה"ב.אם הוא עכשיו צדיק ולפי המצב שלו הוא במצב של 'רוב זכויות' אז
יגזרו עליו משמים שנה רעה, בכדי לתת לו את העונש על המקצת חטאים שיש לו וכך יהיה
נקי ומזוכך לגמרי,ואם הוא רשע אז אדרבה יגזרו עליו שנה טובה.ולפ"ז מה ביאור
דברי הרמב"ן שאין דנים בימים הנוראים על חיי האדם בעולם הבא.
אלא צ"ל הביאור בדברי הרמב"ן הוא,
שאףשחייו של האדם בעוה"ב מהווים חלק מהשיקולים של הפסק, אבל למעשה מה שפוסקים
בסוף, זה על חיי העוה"ז.וזה כוונת הרמב"ן בדבריו, שדין שמים מה יהיה עם
האדם בעוה"ב יפסקו ביום המיתה או ביום הדין הגדול, אבל בר"ה דנים על
העוה"ז,ואףשחלק משיקולי הפסק, ואולי אף חלק גדול, זה לדון מה המצבשלו בעוה"ב,
אבל זה רק ה'משא ומתן' של הדין ולא 'פסק'. ומעתה אומר הרמב"ן שבראש השנה דנים
רק על העוה"ז כי הרי כתוב "נכתבים ונחתמים" ודין עולם הבא הרי לא
נפסק עכשיו אלא זה רק מו"מ וכנ"ל. ואכמ"ל בשיטת התוס'.
וממילא אמנם כמעט מאה אחוז נשארים 'חיים', השאלה
היא מה ואיך הם חיים, אם נגזר עליהם חיים טובים אבל הםנמצאים במצב שהם "אוכלים"
את העוה"ב שלהם, או שזה גזירה שיהיה להם עוה"ז מחשבונות שמים. ובוודאי שחובה
עלינו להתפלל שהגזר דין עלינו בימי הדין יהיה עולם הזהמבלי לגרוע מהעוה"ב,
ועל זה כמה צריך להתפלל.ואף הרמב"ן שם להדיאדן מה יהיה באחד שבאמצע השנה
התהפך דינו. גזרו עליו בר"ה מחמת שהיה רשע ועכשיו נהיה צדיק האםיתהפך דינו,דהרי
הוא כבר לא במצב של "רוב עוונות". כל אחד צריך לחשוש ולפחד,חיינו עד
עכשיו חיים טובים אך מי יודע אם לא אכלתי את העוה"ב עם החיים הטובים האלה. זה
נקודה אחת מה שהתעוררתי.
יש נקודה נוספת, יש שני סוגי "תשובה",
יש תשובה של צדיק גמור שנכשל פעם בחטא ותשובתוהיא על מעשה החטא,וגם לאדם שהוא לא
צדיקהוא צריך לתשובהחרטה וקבלה לעתידעל כל חטא וחטא שהוא עבר.אבל יש עוד
תשובה,"תשובה בעצם", כשאדם הוא רשע אז הוא מרוחק מהקב"ה.
כשהוא צדיק הוא מתקרב לקב"ה. זה ה'תשובה בעצם' -"השיבנו ד' אליך ונשובה"
וכמובן שהמעשים קובעים הרבה, אבל הבקשה ותפילה שאנו מבקשים "השיבנו ד'
אליך" זה מכיוון שהבן אדם עצמו הוא חוטא ומפני זה הוא רחוק מהקב"ה בעצם,
לא בגלל מעשה החטא בלבד, אלא גם בגלל החיסרון העצום והריחוק הגדול מהקב"ה.
והתשובה לזה היא להתקרב לקב"ה לעלות ולהתקרב ליראתו ולאהבתו וכו'.
הנה למעשה אדם צריך לקבל על עצמו משהו מעשי ולא
חלומות ודמיונות כמו שאמרו כל רבותינו שאדם יקבל קבלה קטנה ומעשית שבאפשרותו לעמוד
בה. אבל נראה שבאמת העבודה הכללית בראש השנהזה להתקרב ולהמליך את הקב"ה
ב"מלכויות", תשובה של התקרבות באמת, זה חלק מהמלכויות עצמם, מה זה
מלכויות? "קבלו גזירותי" זה לא רק לקיים אותם אלא ה'קבלת עול' באמת אליו
ית', כמה שאדם מתקרב ועושה משהו כללי של התקרבות בזה הוא מקיים את המלכויות של ר"ה.
אם הוא מקרב את עצמו לעבודתו הוא "מקבל גזירותי".זה עבודת היום וההכנה לראש
השנה, לזכות ולהתקרב ולהיות יותר נעלים ומרוממים מעל כל הבלי העולם הזה. וחשוב
להדגישעוד פעם, אם אדם מקבל"שאני יתקרב לקב"ה", זה לא שווה אפילו את
המחשבה... אבל אם אדם באמת ביום ר"ה או בעיקר לפני ר"ה, יראה להעמיד ולחשוב
באמת על איזה שהוא מהלך כללי שלו מהיום ואילך לשנות דרך,זה הדבר הכי גדול שאדם
יכול לעשות, אין לזה ערוך.וכמו שאמרנו בלי 'קבלות' של 'התקרבות', אלאלהתבונן
ולהסתכל במציאות בהתבוננות על המצב הכללי שלו שמעתה הוא 'יקבל גזירותיו של
מלך'. וגם לחשובעל דרכים מעשיים לשיפור וזה ממילא יביא להתקרבות. זה החלק של
ה"תשובה בעצם".
נקודה שלישית שתמיד צריך לעורר,כתוב שביום הכיפוריםהולכים
בטוחים שניצחו בדין וכידוע מרן המשגיח זצ"ל נהג לומר, שאדם פרטי מי יודע מה
יצא דינו, אבל יש גם דין על כלל ישראל באופן כללי ובזה בוודאי שניצחו בדין,ה"נצחו
בדין" זה הדין על הכלל ישראל בתור כלל ישראל. וממילא הפועל יוצא של זה שכמה
שאדם שייך לכלל ישראל, אז זה סיבה לזכות בדין מעבר לזכויות הפרטיות שלו. כמה שאדם
משייך את עצמו ומרגיש את עצמו חלק מכלל ישראל אז דינו הוא של חלק מהכלל ועי"ז
זה סיבה לזכות בדין יותר.
ושמעתי ממרן המשגיח זצ"ל שזה "ואהבת
לרעך כמוך", שאדם ירגיש אחריות והתקרבות לכלל ובזה אדם מתקשר לכלל ישראל, בזה
שהוא לא מרגיש רק את עצמו אלא גם את השני.וכדברים האלה הביא רבי שלום שבדרון
זצ"ל בשם הסבא מנובהרדוק, שע"י שאדם עושה מעשים לזכות את הרבים בזה הוא
מתקשר לכלל ישראל,ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
וכדברים האלה כותב הגרש"ש בהקדמתו
ל"שערי יושר",בתיאורעל אדם פשוט שמגיע לחשוב על עצמו, אדם יותר רחב מרגיש את משפחתו חלק מעצמו, אדם שהוא בדרגה יותר גבוהה אז הוא מרגיש
גם את הסביבה שלו חלק מעצמו וכך הלאה. כך אדם מגיע למצב שהוא ירגיש את כל כלל
ישראל כחלק מעצמו, הוא ירגיש את הבעיות של כלל ישראל כבעיות פרטיות שלו.
בנקודה הזאת צריכים אנו להתחזק כשנמצאים בציבור. השלב
הראשוןזה כלפי הציבור שנמצאים בו, להרגיש חלק מהכלל וממילא יהיה לנו אחריות על
הכלל לעזור ולהיטיב לאחרים. וכעת בערבו של יום הדין על כל אחד להתבונן קצת ולחשוב
איך להתחזק בזה, וזהו בוודאי דבר שמועיל לזכייה בדין. הקב"ה יעזור שנזכה
כולנו לכתיבה וחתימה טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.