אחותי, הנה אישה חסידת בעלזא המתגוררת בבני ברק, נסעה
בשבוע שעבר יחד עם בנה בן ה-11 לירושלים כדי להשתתף בחתונה של נכדת
האדמו"ר מבעלזא.
תוך כדי ישיבה באוטובוס העמוס באנשים
עלה חייל (חייל), וראה שאין מקום ישיבה פנוי, אז הוא התיישב על הרצפה.
אחותי לחשה לבנה, "יענקל'ה, האם אתה רוצה לעשות מצווה ולהכיר טובה לחייל
הזה שמסכן את חייו במסירות נפש למען שמירה על ארץ ישראל ועם ישראל, כל יום
כדי להגן עלינו מפני טרור ואיומים קיומיים ? אולי תציע לו את המושב שלך
ותוכל לעמוד בחזית האוטובוס עם כמה מהבנים שכבר עומדים שם". הבן שלה ענה לה
"בטח אני אשמח לתת לו את המקום אבל איך הוא יישב במקומי הרי את יושבת כאן
לידי האם תרגישי בנוח להישאר כאן ?" אחותי ענתה "זה בסדר אני אלך לחלק
האחורי של האוטובוס, ואעמוד שם."
הבן שלה ניגש לחייל
וביקש ממנו שיתיישב במקומו החייל דחה את ההצעה בנימוס ואמר בחיוך "אנחנו
החיילים רגילים לשבת על הרצפה של האוטובוס". יענקל'ה חזר לאחותי ואמר
שהחייל מסרב. אחותי התעקשה וניגשה לחייל ואמרה לו "אשמח אם תיאות לשבת,
לפחות למען החינוך הטוב של בני שילמד שיעור בהכרת הטוב, האם תרשה לו לכבד
אותך ?" החייל ענה "אם זו המטרה שלך, אקבל את המושב.
כשהם הגיעו לירושלים ניגש החייל לאחותי ונתן לה פתק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.