כידוע בשמחת בית השואבה שהיתה בזמן המקדש היו הזקנים חסידים ואנשי מעשה אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו. זה "דרגה". הלוואי שנוכל לומר שזקנותינו לא תבייש את זקנותינו. כלפי מה הדברים אמורים. אנחנו חיים בדור שיש בו גם לצערינו התקלקלות וגם התחזקות. יש הרבה הורים שבאמת רוצים שהילדים שלהם יהיו יותר חזקים מהם ובבחינת יפה כח הבן מכח האב. אז איפה הבעיה. זה כשהבן שהתחזק יותר או נהיה קנאי וכדו' מתחיל לזלזל בכאלה שאינם כמוהו.
והנה כאן יש לו בעיה שהרי הוא מזלזל במקור שממנו בא או אפילו בעצמו איך שהיה נראה בצעירותו. אז מה עושים במקרה כזה. משכתבים את ההיסטוריה. הופכים את האבא או הסבא שלא היה קנאי. היה קרוב למזרחי כו' הופכים אותו לקנאי. האי יש מבוגרים שיודעים מה היה פעם. זה לא אכפת לו. הזקנים ימותו. החומר המשוכתב מודפס ומלעיטים עם זה את הצעירים. יש לנו הרבה דוגמאות גם בעולם האדמו"רים וגם רבנים וראשי ישיבות. כעת לא נפרט אם יהיה צורך נפרט. לפחות שידעו את העיקרון. ועל זה המליצו "עלמא דשקרא" שהוא "עלמא דשכחא"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.