'פגז סטנדר' - הקרבות בפונוביז' מנקודת מבטו של גערער

מאת גערער

הרוחות בבני ברק סוערות, פלוגות המחץ של פונוביז' כותשות זו את זו בחמת זעם, על מה יצא קצפם של הליטאים???.

אז בפוסט זה ננסה לתת תשובות לשאלות והקושיות שעולות במוחו של כל אחד מאיתנו, בעז"ה ניתן במה גם לפן ההלכתי, הכל בסדרת כתבות שתצאנה לאור בלי נדר בימים הקרובים, כולם תחת הכותרת "פגז סטנדר".

ותחילה לרקע. המתיחות רבת השנים בין הפלגים השונים בגזרת פונוביז' ידעה עליות ומורדות. המליציות המקומיות בהשראת מפקדי השטח הנועזים היו יוצאים מידי פעם למבצעי ראווה וגבורה לביסוס השליטה כאשר ברור שאזרחי הצד המבצע היו מוצאים את עצמם כל פעם מחדש מצפים בחרדה למבצע תגמול של הצד היריב דבר שגרם לאי ביטחון וחוסר יציבות אצל כלל הנתינים בשני הצדדים.

ברור שבמצב כזה, בו האזרחים נאלצים להתעמת אחת לתקופה עם לוחמי גרילה וקומנדו כדי להגן על עצמם. הרי שהם הופכים בעל כורחם לחיילים, מה שמצית את דמיונם של הנערים וגורם לצעירים רבים להשתלב בכוחות הלוחמים (תסמונת דעאש). דבר ההופך את ארגוני המאבק למסוכנים פי כמה...

יש הטוענים-כי תופעה זו מבורכת משום שבכך שהצעירים נכנסים לשורות הלוחמים הם דוחקים הצידה את המבוגרים ואלה מתפנים לעסוק בתפקידם המיועד להם-הרבצת תורה במקום הרבצת מכות. תפקיד שהיה לא מתאים בגילם המתקדם הן בשל מצב בריאותם שלעתים היה רופף, והן בשל חוסר היעילות של מכות כאלו. ולכן היו שברכו על המהלך.

כך או כך מלחמת ההתשה נמשכת זה שנים רבות. כאשר הצדדים צוברים נסיון רב, ומנסים לא אחת להתחמש בנשק שובר שוויון.

כעת נעבור להתלקחות האחרונה.

לפני כשבועיים וחצי היה הדבר. בקרב אנשי הפלג הירושלמי התקבלה התראה חמורה כי לוחם מהחזית העממית לשחרור פונוביז' (תנועה המזוהה עם אנשי הרב כהנמן), מתעתד להתפוצץ במרחב הומה מחבלים, ע"י גבעת הישיבה. הדבר גרם לתסיסה רבתית בקרב שורות הפלג, והביא לגיוס מילואים מיידי. הכוחות המשולהבים לא המתינו יותר מידי והחליטו לפתוח במתקפת מנע.

הכוחות התלבטו האם להתקיף את בניין הפנימייה או לנסות לכבוש את חדר האוכל המבוצר. בהכרעתו של רב סרן 'טוביה למדנוביץ' הוחלט על האופציה הראשונה. כוחות ההנדסה בפיקודו של "אלימלך השקדן" החילו בהשמדה טוטאלית של חדרי הפנימייה כאשר ההתנגדות מצד האויב דלילה עד אפסית, בעיקר עקב העובדה שהללו היו עסוקים עד מעל ראשם, בקרב דמים על הגדה הצפונית של הבית מדרש.

השקט נשמר ליומיים ונראה היה כי בניגוד לכל התחזיות אנשי השונאים מוכנים לעבור לסדר היום למרות הפרובוקציה המקוממת, אולם זאת היתה אשליה.

בבוקרו של יום ראשון התעוררו המחבלים ליום שחור. אולי היום השחור ביותר בתולדותיהם: החדר שיעורים המרכזי, עליו היתה גאוותם של אנשי הרב מרקוביץ, עבר בין לילה לשליטת השונאים זאת ע"י מבצע מבריק בו חדרה חטיבת הצנחנים בפיקודו של המצביא "חיים בר מצרא" לבטן הרכה של האוייב ובאמצעות פגזי סטנדר חודרי שריון, הצליחו להשמיד את כל קיני ההתנגדות, ובתוך זמן קצר השתלטו על המקום.

כעת היה ברור כי משהו במפה השתנה. הכף היתה עכשיו נוטה באופן ברור לטובת השונאים, אם כי אנשי הפלג לא אמרו נואש, אך החליטו כצעד זמני לנסות לפתור את בעיית חדר השיעורים בדרך של שלום ולומר לשונאים משהו בסגנון "אנחנו נוותר על משהו ובתמורה אתם תחזירו לנו את השליטה בחדר השיעורים".

הקרבות עברו איפה למישור הדיפלומטי. רבנים ועסקנים כמו גם שרים ופוליטיקאים נראו מתרוצצים בין בתיהם של המנהיגים השונים. כאשר כל צד מנסה להפיק את המירב משיחות השלום הללו. לאחר דין ודברים ארוך ומייגע עלתה התמונה הבאה: השליטה בחדר השיעורים תעבור לכוח יוניפי"ל כאשר לשני הצדדים מותרת הכניסה אליו, ומנגד האו"ם מתחייב לסייע בשיקום הפנימייה.

הסכם הרגיעה התפוצץ כעבור שלושה ימים כאשר כל צד מאשים את הצד השני בהפרה.

וכדי להיות אובייקטיבים נביא כאן את גירסת שני הצדדים. המחבלים טוענים כי קבוצה של בדלנים פרו שטיינמן ריססה באמצעות גמרות עמוסי חומר נפץ. שיירה של תחמושת מחבלית, שנעה על ציר זובוטינסקי לכיוון הישיבה. השיירה התפזרה לכל עבר והלוחמים נשבעים לנקום את נקמת מורם ורבם.

מצד השונאים נמסר כי אומנם הייתה כזאת התקפה אך היא יצאה אל הפועל רק כאשר התברר באמצעות מודיעין אמין. כי הנשק יועד לארגון הטרור המחבלי "בוקו הרב". טיעון שזכה להכחשה גורפת מצד המחבלים. בנוסף טוענים אנשי הרב שטיינמן כי אנשי הרב מרקוביץ פיזרו מוקשי לבן לכל אורך גדר המערכת בחדר האוכל. שטח שלכל הדעות שייך לשונאים. "ולכן היינו מוכרחים להגיב" מדבריהם.

כרגע אנו אוחזים בשקט שלפני הסערה כאשר איש אינו יודע מה יילד יום. הצדדים ככל הנראה אינם מעוניינים בהסלמה. לשניהם יש מה להפסיד. אך כאשר ארגוני טרור קיצוניים משני הצדדים, מנסים בכוח לסלים את האווירה. במצב כזה התחדשות הלחימה היא עניין של זמן.