הענין ד"קיבוץ נדחי ישראל" ברוחנית הוא שנדחי ישראל מתחילים להתקבץ לדרך
התורה, וזהו ע"יהקדמת נעשה ונשמע – קבלת עול וציות למי שנסמך ל"מפקד" ורב.
וזהו תוכן הפס"ד בשו"ע שאא"פ לצרף בעה"ב לב"ד, גם אם הוא למדן גדול יותר
מהרב, כי "דעת בעה"ב היא היפך דעת תורה" – הוא מסתכל על התורה דרך השקפת
העולם, והרב מסתכל על העולם דרך השקפת התורה. וזהו גם מ"ש אדה"ז בנוגע
ללימוד חכמות חיצוניות ש"מטמאבחי' חב"ד שבנפשו האלקית וכו'": הגישה הכללית
של חכמות חיצוניות הוא – שישנו טבע ויש לו חוקים שאא"פ לשנותם,
ולכן היסוד של כל השקו"ט שלאח"ז, גם אם זה אותה שקו"ט כמו בלימוד התורה,
הו"ע של טומאה. וה"טועמי' חיים זכו" להענין דקיבוץ נדחי ישראל ברוחניות הי'
בהנהגת בעל הגאולה את יהודי רוסיא באופן שכל מציאותם חדורה במס"נ כל היום.
ועתה [ארבעים שנה מהגאולה] צריכים גם הם להגיע לעצם כוונת "דעתי' דרבי'" –
להיגאל משם בשלימות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.