מי באמת בנה את כל עולם התורה והחסידות?

על מי מוטלת החובה (ג)

כתבתי כאן על הסיבות מדוע איננו פועלים להציל עצמנו חלק א  וחלק ב

הגש"ד פינקוס זצ"ל אמר פעם, שמי שפעל הכי הרבה בדורותינו למען הצלת התורה וקיומה, לא למד מעודו דף גמרא אחד. מִשֶּׁנִּשְׁתּוֹמְמוּ השומעים, אמר להם כך: מי שהקים את כל התורה בדורות שמאחרי 'המלחמה הראשונה' ועד ימינו, זו אשה בכלל. שמה הוא שרה שנירר. היא היא מקימת כל עולם התורה והחסידות שבדורות מאז מלחמת העולם הראשונה. אלמלא היא, לא היה שיור ר"ל.

כמדומני שהוכחת קוצר הראיה הבולט ביותר, נמצא בסיפור האמיתי של הקמת 'בית יעקב'. כן, כולנו יודעים שהוא הוקם ע"י שרה שנירר, בתמיכת ועידוד כל גדולי ישראל. אבל, הסיפור הזה הוא היסטוריוגרפיה, כמו שמקובל במחוזותינו. המודיע לא התחיל לשקר לאחרונה. הם מגדולי ומוותיקי השקרנים, הזייפנים והחצופים שהיו מעולם (מי עוד מעז לשקר שקרים גלויים וידועים לכל, כשידיעות מקבילות לא מזויפות מתפרסמות בעיתונים האחרים???). 'שקר בפירסום' הוא המוטו הכי חזק אצל חלק מהצדיקים.

נעבור לעובדות. שרה שנירר היתה בין הפליטים מקראקא שהגיעו, בצוק העיתים, לוינה. ק"ק וינה קלטה את הפליטים ועשתה למענם רבות. בין השאר, התקיימו שיעורי תורה לפליטים. רצה המקרה (ואין מקרה אלא הקב"ה וכו') ששרה שנירר הזדמנה לבית כנסת בו מסר שיעורים הרב משה דוד פלעש. נשים לב שהרב פלאש היה מה'ניאו אורתודוכסים' (חוגי 'תורה עם דרך ארץ' הגרמנית) והיה לבוש חליפה קצרה , כדרכם של הייקים (אגב. כינוים הוא על שם המעיל הקצר שלבשו. אנחנו אומרים זָ'קֵט, אבל הייקים מבטאים את זה ייקט וכך הם נהיו לייקים). בכל אופן, במצב נורמלי היה אסור לדרוך רגל בבית כנסת שאחד כזה דורש בו.

תכלס. היא שמעה ממנו דרשות בהן טען שאנחנו לא דורשים מעצמנו מספיק. שאנחנו פסיביים מדי ושמוטל עלינו לפעול לשיפור גורלנו. בין השאר הזכיר שהיו גם נשים בעם ישראל שפעלו גדולות ונצורות וכיום המצב הוא שבנות ישראל מִתְדַּרְדְּרוֹת (אלפי בנות מבתים חרדיים, עבדו בשבתות בוינה. 'מחוסר ברירה') ואין מי שמושיט להן יד עזרה וסיוע. אנשים (ונשים, כך טען 'המודרני הזה') חייבים לקחת אחריות על החיים ולא לשבת ולצפות ש'השם יעזור' וכדו'.

משיעור אקראי אחד (בשבת, לפני קריאת התורה) היא הלכה לכל שיעוריו במשך תקופה (ומזה עשתה אח"כ שיעורים לבית יעקב שהקימה). היא התיעצה איתו והוא אמר לה שבהחלט זו חובתה לעשות, אם היא רק יכולה.

בסוף המלחמה, חזרה התופרת לקראקא והתחילה לאסוף בנות וללמד אותן דעת. לא רק תפילה ותפירה אלא גם חומש ו 'שומו שמים' - תורה ומחשבת ישראל. חומש בעיון ופרקי אבות וכו' .

לא תופתעו לשמוע שכמעט כל גדולי ישראל יצאו נגדה. (היחידים שלא התנגדו לה היו הצאנזערס, זאת בשל מעשה נורא שהיה עם נינת הדברי חיים ואכמ"ל). טענו שהיא ממש מחריבה את כל מסורת ישראל, נשים דעתן קלה ותלמידותיה עתידות רק לקלקל עוד אסור ללמד תורה לנשים וכו' וכדו'. זו באמת הסיבה שהיא קראה לבית הספר 'בית יעקב'. לא ע"ש הכתוב 'בית יעקב לכו ונלכה' (זה הקופירייטרים של 'בית יעקב המציאו בהמשך) אלא כדי לרמז למדרש חז"ל 'כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים'. כלומר שיש כן מצב ללמד לנשים. אפילו האדמו"ר שלה (הבעלזער דאז) התנגד בכל תוקף והיא איבדה את כבודה ומקומה בקהילתה. כה קיצונית וטוטאלית היתה התנגדותו של הבעלזער, עד שגם כיום בחסידות קוראים למוסדות הבנות בכל מיני שמות, 'בית מלכה' 'בית רחל' וכדו', העיקר לא בית יעקב.

אלא מה? שהמצב של בנות ישראל באותן שנים היה כל כך רע, עד שכל עוד לא קלקלה בידיים ממש, לא זרקו עליה אבנים. כדי להבין את המצב צריך לזכור שבישיבות למדו עד גילאים מבוגרים מאוד (הנה, אני חייב לכם בדיחה על אלטע מיררעס), לא כי כך רצו, אלא כי פשוט לא נמצאו בנות שיסכימו להנשא ל'בטלנים' הללו. באותה תקופה, בקראקא לבדה התנצרו למעלה מארבע מאות בנות! עד כדי כך איבדה הדרך היהודית מקסמה ויכולתה להוות משקל נגד לעולם.

שרה שנירר הקימה את בית ספרה בשנת 1918 וסבלה מרדיפות והשמצות. משנת 1924 הוקל עליה מעט, משום שחוגי הניאו אורתודוכסים הגרמניים פרשו עליה את חסותם. גם גופי צדקה גויים עזרו לה, מתוך הבנה שזו מלחמה נגד 'העבדות הלבנה' (כן. עד לתחתית זו התדרדרו בנות ישראל כשרות ותמימות).  רק 11 שנים אחרי הקמתו, בשנת 1929, קבלה שנירר 'הסכמה' מר' חיים עוזר ומהגערר רב'ה דאז. לח"ח לקח עוד 4 שנים עד שכתב לה מכתב תמיכה. שיתו אל ליבכם: גויים הבינו את גודל ההצלה, יותר מכל מי שכיום מיחסים להם את הראיה למרחוק. צר לומר זאת, אבל אפילו מקרוב, הם לא ראו.

אבל, עיקר הלימוד כאן אינו השקר שֶׁמְּנַכֵס את 'החזון למרחוק' למי שממש לא היה להם חזון, אלא על כך שאשה 'תופרת', בהשפעת רב-מרצה מקהילה מודרנית, היא זו שפעלה את כל התורה שיש לנו כיום. אשה פשוטה ('תופרת' זה כל אחת, כמו 'טבחית'), נגד דעתם המלומדת של כולם (ואני חוסך מכם את הלשונות של מה שכתבו עליה ועל 'בית עשיו' שלה). אשה אחת פשוטה, פעלה בעולם יותר מכ-ו-ל-ם ביחד.

מבהיל לחשוב על זה. כמה זה מחייב אותנו.

אבל, שוב קצרה הידיעה ונצטרך להמשיך בפעם אחרת

 

חרדי בעולמו