"היום בתניא" יום ו' כ"ג תשרי

 

"היום בתניא"  יום ו' כ"ג תשרי
"אגרת הקדש" 
פרק כ"ד
שנה מעוברת
⛳
התפילה ברמה פנימית:
השעה שאותה הקב"ה דורש מאיתנו לבוא לבית הכנסת ("מקדש מעט") להיקהל ולעמוד לפניו" בתפילה. 
מבחינתו, היא שעה שהוא (הקב"ה) מקדיש אותה מדי יום להתגלות. וכלשון רבנו באגרת, שהתפילה  "היא עת רצון לפניו להתגלות" - דבר המתבטא בשני מישורים:
א. ברצונו יתברך "לבוא אל המקדש מעט, לפקוד (ולבקר את) שכינת כבודו השוכן איתם בתוך טומאתם" (שמאז החורבן זהו מצב השכינה, ובזמן התפילה יורד הקב"ה ומאיר את בחינת שכינתו הזו).
ב. "להימצא לדורשיו ומבקשיו ומיחליו" - ולהתגלות לכל אחד מהבאים להתפלל. (כך, שכאשר החסיד הולך להתפלל עליו בעצם לחוש, שעכשיו הוא הולך להתראות עם  הקב"ה, עם ה"אור אין סוף" שממתין לו בבית הכנסת).
"והמספר בצרכיו" - אם בשעה שהקב"ה בא אליו הוא רק מספר לו על צרכיו האישיים והוא לא מגלה שום ענין "להתבונן ולראות בגילוי מלכותו יתברך". 
הנה, בהתנהגותו זו  הוא "נעשה מרכבה לכסיל העליון (הקליפה הטמאה), שנאמר עליו  'לא יחפוץ כסיל בתבונה'".
...
התפילה ברמה עוד יותר גבוהה:
נתאר לעצמנו מלך בשר ודם, שגדולתו מסתתרת בדרך כלל "בחדרי חדרים" (בחדרים הפנימיים שבארמונו), שכמה שומרים מוצבים על הפתחים. כך שלהגיע אל המלך ולהתראות עמו בארמונו, זה בכלל לא דבר פשוט, עד כי יש המצפים ימים ושנים שתתאפשר להם הפגישה עם המלך.
והנה, "כשעלה רצונו של המלך להתגלות לכל", והוא העביר קול בכל מלכותו שנתנה רשות לכולם לבוא ולראות "את כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו". ברור, שזו הזדמנות שיש לנצלה.
ומי ש"אינו חושש לראותו" (הוא פשוט לא מוצא במפגש עם המלך שום עניין), והוא מעדיף להמשיך ו"להתעסק בצרכיו". 
הנה, בראש  ובראשונה יש לראותו כסכל ופתי ו"כבהמה נדמה". ואם הדבר נעשה בהפגנתיות, הרי שהוא אף עלול להתחייב בנפשו על בזיון המלך לעין כל.
והנה, אם לעיל אמרנו, שבעת התפילה הקב"ה יורד ומגיע אל המתפללים שיפגשוהו בבית הכנסת. הרי שממשל זה לומדים אנו על תפילה ברמה גבוהה יותר, שבה המתפללים מתעלים ועושים מאמץ להיפגש עם המלך כפי שהוא מתראה בארמונו.