מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
כאמור (חלק א', חלק ב'), ההנחה השגורה שאין מחלוקת במציאות נסמכת על היגיון בסיסי אישי, אבל גם הורגלנו בכך מילדותנו. יש גמרות על זה, אבל מן הסתם ההכרות בגיל צעיר נובעת מלימוד המשניות. התיו"ט מביא בכו"כ מקומות (פאה, ג,ב . שבת, פ"י מ"ד, ופ"יב מ"י - ועוד הרבה) "דאי אפשר לומר דפליגי במציאות". בל"נ ארחיב בזה בהמשך.
חשוב להעיר: מצד האינטואיציה, קשה לנו לקבל שיחלקו על מציאות שלנגד העיניים ויותר מתקבל בעינינו שיחלקו על מה היה בעבר. מחשבה אינטואיטיבית זו מתאימה לדרך מחשבתו של בן המאה ה_21, אבל צריך לזכור שלאורך הדורות הויכוחים בין המלומדים לא היו על המציאות, אלא על המטא פילוסופיה שלה. 'חוקרי הטבע' דאז, לא בדקו את המציאות (חכמת אריסטו היתה בסיס החכמה האנושית כמעט אלפיים שנה וטעה בעובדות פשוטות שכל ילד יכול לגלותן - לו רק היה בודקן), כי המדע לא היה אמפירי ונתנו יותר מקום ל'אמונה' מאשר ל'אמת'. רק במאה ה_17 התחיל המדע לקבל את האמפיריציזם כאמת המידה המכרעת. מצד שני, במחשבת בן המאה ה_21, נקבל הרבה יותר בקלות שיש שתי דעות סותרות שרואות את המציאות בעין אחרת (כי אולי המציאות עצמה מורכבת מכמה זוויות ומקומות) ופחות נקבל ויכוח עובדתי מה היה בעבר (לכן, אנשי מדע לא אוהבים את ההנחה הרווחת אצלנו של 'השתנו הטבעים' ולא יקבלו אותה, אא"כ תיתמך ביסודות איתנים ברי בחינה ומדידה).
אגב. במסכת מידות (בה יש המון מחלוקות על המציאות), רואים שלפעמים
מחלוקות על המציאות - כמו האם המזבח היה בצפון או בדרום, נשענות על לימודים
מפסוקים - ולא על המציאות עצמה. לכאורה נראה שאין מדובר במסורת עובדתית חולקת, אלא
בלימוד מתוך עצמם, שאז זה הופך לא למחלוקת במציאות, אלא למחלוקת בסברא 'כיצד זה צריך
היה להיות').
ע"ז אכן כתב שם בתוספות רבינו פרץ "ומ"מ קשה ממעשים שכבר היו, כגון ממזבח, דחד מוכח מקרא דהיה ששים, וחד מוכח מקרא דהיה עשרים , והתם היכי שייך לומר אילו ואילו דברי אלקים חיים, דהא ליכא למימר הלך אחר רוב חכמי הדור , דהא לא היה אלא בחד ענינא. וי"ל דגם כולהו לא היה אלא בחד ענינא, אלא חד מוכח מקרא דבדין היה לו להיות הכי וחד מוכח מקרא דבדין היה לו להיות הכי, והא דקאמר אילו ואילו דברי אלקים חיים, פי' דמתוך הפסוקים יש משמעות למידרש כמר וכמר, אבל ודאי לא היה אלא בענין אחד ." וה' יעזרני להבין דברי קודשו.
באותו עניין של 'למה להתווכח, מדוע לא בוחנים את המציאות?' נביא את הירושלמי בריש פסחים (פ"ב, מ"ד): "רבי יוחנן בן נורי אמר קרמית חייבת בחלה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרי אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין! רבי יוחנן בן נורי אמר "בדקו ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ". הנה לפנינו שהירושלמי אכן טוען 'הבה נבדוק' ומתרץ שבדקו וחולקים על תוצאת הבדיקה - ובזה התמצה הדיון המעשי ואפשר לחזור ולהתווכח האם האורז מחמץ או לא.
מצד שני, במחלוקת על עובדות מהעבר, ברור ש'חד מניינו משקר', כפי שכותב
רש"י בכתובות. אולי נכון לצטט אותו במלואו (כתובות נז. ד"ה קמ"ל): "דכי פליגי תרי אליבא דחד מר אמר הכי אמר
פלוני ומר אמר הכי אמר פלוני חד מינייהו משקר אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין
או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר
מר יהיב טעמא להיתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי
ליה בעניינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם זימנין דשייך האי
טעמא וזימנין דשייך האי טעמא".
רש"י שם מסביר את ההבדל כלפי האפשרות לומר 'אלו ואלו', אבל בתוך דבריו עולה שכאשר שניים חולקים על עובדות - 'חד מינייהו משקר'! אמנם הדברים קלים יותר כאשר עוסקים בנושאים שוליים (בהנחה שהתורה לא באה ללמד אותנו היסטוריה) וכאשר מתייחסים להסברי חז"ל, לא כאל הכרעת עובדות, אלא כהצעת אפשרות (כפי שנראה מיחס רבותינו הקדמונים למחלוקות התנאים. לא כאל עובדות התייחסו לדברים, אלא כהסבר אפשרי - ואשר על כן, הרשו לעצמם להציע הסברים אחרים כפי סברתם ולא ראו בכך חלילה כפירה).
אבל עניין זה עצמו - באיזו מידה צריך להתייחס לכל אמירה/דעה שהוזכרה
בחז"ל כאל עובדות חתוכות, או כאל 'הצעת פרשנות אפשרית' - נתון במחלוקת סוערת
בין הראשונים והאחרונים והנושא טעון מאוד, משום
שבקל נוקטים כלפי מי שסובר אחרת, שהוא מין, כופר וכדו' 'שבחים'. בדורות
האחרונים נשמעת יותר ויותר הדעה שכל שאמרו חז"ל אמת ועובדה הוא וכל מי שאומר
אחרת, כמעט התיר עצמו למיתה.
זו ההסתעפות מנושא מחלוקת במציאות לנושאים האחים ובני הדודים (סתירות בין
ידע חז"לי לידע מדעי, הלכות הנשענות על ידע כנ"ל, ההפרש בין נושאים
הלכתיים לשאלות אגדתיות, אלו ואלו, וכו'). בשל אריכות, עומק ורגשיות הדברים, ובשל
מחויבויות נוספות, ייתכן שלא אוכל לכתוב המשכים ברציפות בנושאים אלו ואפרע חובי
טיפין טיפין.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.