בושתי וגם נכלמתי. צדקת ממני

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

אפתח בתודה לקורא מרגיש שהעיר לי כאן על שלא נזהרתי בכתיבתי כאן בכבודו של הגרי"ג אידלשטיין שליט"א. אני מודה לך מאוד על הארתך, משום שאכן חציתי קו שלא רציתי לחצות והדבר נעשה במשוגה.

בושתי וגם נכלמתי על שמתחת ידי יצאו מילים שאינן מכבדות את הגרי"ג. יתר על כן, את הגרי"ג אמנם לא הכרתי אישית, אבל הייתי קרוב מאוד ליהודי ת"ח שהיה קרוב מאוד לגרי"ג והיה משתף אותו בספקות והתלבטויות שלנו ומחזיר לי מדברי הגרי"ג, שבחלק מהדברים היו מאירי עיניים. באותן שנים הגרי"ג לא עסק כלל בעסקי ציבור ורק בשל הקורבה הגדולה בין שניהם, עלו הנושאים שהתמצאתי בהם היטב, על שולחנו של הגרי"ג. מה שלמדתי מהגרי"ג (ואצ"ל שאינו בדרגה שאקרא לעצמי תלמידו) זה את דרך חשיבתו. בעיקר מה שהועילו לנו השיחות עימו היה בדרך ניתוחו את השאלות. הוא היה בלתי מתמצא בעליל בדקויות עולם התשובה, אבל משנשאל משהו, היה לומד את השאלה בעיון (בהיפוך מוחלט משר התורה שלא עשה כן אא"כ אילצתי אותו בדרכים שכבר סיפרתי כאן). שאלותיו שנועדו להבין את ספקותינו היו פותחות לפעמים דרך הבנה חדשה ומכך נושענו לא אחת. חשיבתו של הגרי"ג היתה פשוטה וישרה. כמעט הייתי אומר נעדרת תיחכום ובוודאי נעדרת התחכמויות (ובמקרים שהיה צריך לפעול בדרך מתוחכמת ומורכבת, הוא ממש לא היה הכתובת. ייתכן שבשל חוסר הזמן שלו להכנס לדקויות ולפרטי הפרטים). מ"מ למדתי להעריך אותו מאוד ולא היתה יוצאת מתחת ידי, ביודעין , כתיבה מזלזלת בכבודו. חלילה.

איני מתרץ עצמי בכך, אבל מנחש שהטעות נפלה בעת ההגעה הלשונית (כמדומני שסיפרתי כאן פעם על דרך כתיבתי) ואכמ"ל ועימי תלון משוגתי. גם הטעיתי בגופם של דברים. הגרי"ג נעלה בעיני ואינו חשוד כלל בהתנהלות קטנונית ואינטרסנטית, (בשונה מאחרים). העניין הוא שאיני כותב לגרי"ג, אלא לאוזני קורא חרדי נבון. טענתי העקבית היא שוויתרנו על הדעת שלנו, ושבזה אין רשות לאדם לוותר על דעתו כלל, ואין דבר כזה מסירת דעתו לאחר. המקרה היחיד בו צווינו לוותר על דעתנו היא אך ורק אחרי פסיקת הסנהדרין, שאז אסור להורות נגד פסקה, גם אם ברור לך שטעות בידם. מעבר לזה, לא שמענו מעולם ולא נהגנו לאורך כל הדורות בפחיתות-אנוש שכזאת.

עדיין בוש אני ונכלם על שמתחת ידי יצאה תקלה כזאת. בהכירי את ערכו של הגרי"ג בטוחני שהוא ממש לא נפגע מדיבורי ההבל שלי ('הכל לפי המבייש והמתבייש'), אבל אני מוצא לנכון לחזור ולהתנצל בפני הקוראים. הקורא  הנכבד כותב שהוא מוחה נגד דברי 'כדי שלא להסתאב בטומאת דיבורו של השפל'. בלי להיזקק לבוז שבדברים, נכון הדבר שאולי הזקתי לטוהר המחשבה של מאן דהו ואני מצטער על כך ומצטרף למחאה נגדי. לא הייתי צריך להתבטא בדרך לא מכבדת שכזאת ואני מצטער על כך ומקווה שלא אחטא עוד.

התודה הגדולה למעיר הנה משום שהדרך הטובה ביותר להתנקות מטעויות (כולל עוונות) היא לטבול בים הבושה. במקרה זה סבלתי מכל סוגי הבושה. גם מכלימה (שהיא בושה פנימית. מעצמך), גם מבושה (שהיא הבושה בפני הזולת), גם מביזיון (שמפחיתים בכבוד המבויש. מלשון בוז) וגם מחרפה (שמחרפים ונוקטים נגדי בלשון מבזה ומכפישה). בעולם האמיתי תהליך כזה הוא קשה מאוד, אבל זו הדרך הפחות מזיקה לקבל עונש בעוה"ז. מי שעבר ביזיונות יודע שבאותו זמן אתה מרגיש כאילו עולמך חרב עליך, אבל במבט-על אתה מגלה שזו הדרך הכי רחמנית שלו יתברך להכותך. לא נפגעה בריאותך, משפחתך ונכסיך וכו'. בעצם, מי שמקבל ממנו יתברך עונש של ביזיונות, זכה.

לגופם של דברים, איני חוזר בי ממילה אחת שכתבתי. חוששני שדורנו מקדש את המסגרות הטכניות, ובכך חוטא לדברים במהותם. אין קדושה במפלגה, גם אם הוקמה ע"י גדולי ישראל, ואין קדושה באיסור לימודי רוקחות וטבחות לתורה. חכמי ישראל לדורותיהם היו חכמים מחוכמים ומהם שלימדו חכמות חיצוניות (יש ספרים של גדו"י בתחומי הרפואה, המתמטיקה, התכונה ועוד כהנה וכהנה. כל הניווט הימי לאורך מאות שנים נסמך על מכשיר שהמציא אחד מחכמי ישראל). ייתכן שלזמן מה היה נכון שלא ללמוד לימודי חול, אבל בוודאי שאין הדבר הופך לאיסור ויש להתבונן בכל נקודת זמן אם זה מוביל לטוב או למוטב.

קטונתי מלחוות דעה איך על הציבור לנהוג (בעקרון, אני נזהר מלהורות גם ליחידם). כתיבתי כאן לא נועדה לומר לציבור מה לעשות או לא לעשות, אלא ליחיד מיוחד שמבין עניין ויכול להוסיף מדעתו (כי לא הכל ניתן להכתב כאן, כמובן). לעזור לאותו יחיד להימנע מלהיסחף אחרי ההבל שכל כך פושה ברחובותינו. להצליח להחזיק בדעת ולעסוק בעבודת השם, לא בשל השקרים שמסביבנו, אלא בשל אמיתת התורה. אין לי מה לומר לכל מי שבטוח שהליכה בתלם היא כל שנדרש מאיתנו. אפילו חוששני שאסור לפקוח עיני מוגבלים, משום שחלילה יעזבו את השקר*, אבל לא ידבקו באמת ועדיף להותיר את רובם בטעותם (כך גם הבנתי ממו"ר, שמהם גם גדו"י מקובלים על הכל).

כמדומני שגם הקורא המעיר מסכים איתי בעקרון. עובדה היא שהיתה לו הערה (צודקת, כנ"ל) לגבי 22 מילים מתוך 729 מילים שכתבתי שם.

בל"נ  עוד אסביר כאן ביתר ביאור, מדוע חוששני שהדרך שאנחנו הולכים בה, מוליכה לאבדון ולהפסד מרובה בנפשות.

חרדי בעולמו

 

* והגם אוחזים בשקר, עדיין מעורב בו בסיס האמת. גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביממה