ורש״י פירש; מעבר יבוק - שם הנהר.
וצריך להבין הרי כל התורה בהירה ומדוקדקת בדיקדוקים הגדולים ביותר, ואין שום תג שלא מדוקדק ביותר. ואם כן, מה העומק שהתורה מספרת לנו על מעבר יבוק, על הנחל, מה הסוד הגנוז בזה, ומה הלימוד שאנו, אחרי אלפי שנים ממעשה זה צריכים ללמוד לעצמנו ?
הנה צריך לחדד בנפשנו יסוד גדול, על פי דברי רבותינו הקדושים זצוק״ל, שכל מציאות קשה ומרה הפוקדת את האדם, צריך האדם להתעמק ולרדת לשורש ולעומק הבעיה, ולעומק הצרה, ושם בעומק הבעיה והצרה, למצוא נקודה של חסד, בתוך כל הדין והקושי, והנקודה הקטנה הזאת של החסד, להגדיל ולהרחיב עליה בדיבור, במחשבה, ולהעצים את הנקודה הקטנה הזאת.
ובדרך זאת הופכים את מדת הדין למידת הרחמים, והופכים דבר ממציאות אחת קשה, למציאות אחרת טובה ונוחה, שבה ישכון האור והטוב והנועם.
וזו היתה דרכו של נחום איש גמזו, שהיה רגיל לומר על כל צרה - ״גם זו לטובה״. (תענית כ״א)
דרכו של נחום איש גמזו הייתה למצוא את הנקודה הטובה בבעיה, וכך להפוך מנקודה אחת טובה, את כל הבעייה - לטובה גדולה.
וזהו יסוד גדול בחיי האדם, לראות ברע את הטוב. וכך, כאשר נסתכל על יעקב אבינו, שהוא הדמות של האבא הראשון שממנו החלו יב׳ השבטים וכלל עם ישראל, עומד במצב קשה אחרי השבר והחורבן שעבר, בבריחה מבית אביו יצחק, אל ביתו של לבן. לאחר שאליפז בוזז אותו מכל רכושו, וכך יעקב הולך לביתו של לבן, שהוא הרמאי הגדול מכולם, וכך יעקב נלחם וזוכה להתחתן, ולבנות את בית ישראל ולהרוויח את פרנסתו ביושר ובאמונה.
עומד עשו, עם ארבע מאות איש עימו, ועומד להכחיד את יעקב ובניו. יעקוב עומד באחד מהזמנים הקשים ביותר מיום עומדו על דעתו. ארבע מאות ראשי צבא, שלא רק כח גשמי להם, אלא כל כוחות הטומאה היו יחד עם הארבע מאות איש שליוו והלכו עם עשו.
זה היה המצב המסוכן ביותר של יעקב אבינו, אך התורה מלמדת אותנו לימוד גדול, יעקב מעביר אותם את הנחל, ובנחל טמון יסוד וסוד גדול.
הנה מצאנו בדברי רבנו האר״י הקדוש זצוק״ל, כשמדליקים נרות חנוכה, יכוון בברכה
״ל הדליק נ ר ח נוכה״
ראשי תבות נחל, שהוא ראשי תיבות ״נ וצר ח סד ל אלפים״
ועומק הדברים, נוצר חסד לאלפים, איזה אלפים ?
״א מר א ויב א רדוף א שיג א חלק שלל״ (שמות טו א)
כאשר האדם עומד איתן כנגד הרע, וכנגד הרודפים אותו והמקטרגים עליו, ונשאר איתן בדבר ה׳, ולא זז מאמונתו ובטחונו בהקב״ה, ואף שהאויבים כפרעה וחיילותיו אומרים, ארדוף ואשיג ואחלק שלל, ובכול זאת האדם נשאר איתן ומאמין, והבטחון גדול בהקב״ה, ומחפש את הנקודה הטובה בכל הקושי, ובכל הרע, כפי שנחום איש גמזו נהג, אז הקב״ה עומד ומסייע, ועוזר לאדם עזרה אלוקית, ששום כח לא עומד ליד עזרה גדולה ורמה כזאת.
וזה מה שעשה יעקב אבינו בשעה הקשה שעמד בה. עומד יעקב, עם בניו הקטנים וכל רכושו אשר רכש בצער ובעמל גדול ליד לבן הארמי, ופתאום מגיע עשיו עם כל כוחו, כוחות הטומאה אשר עימו, וארבע מאות איש איתו, שהם ת׳ ראשי גייסות של הסטרא אחרא.
ומה טמון ב ת׳ ראשי גייסות ?
אמרו רבותינו הקדושים שאות א׳ היא האות הקדושה והמרוממת ביותר, והיא מסמנת את אלופו של עולם. ואות ב׳ פחות והיא הכסוי של אות א׳, ואות ב׳ מסתירה את האור שבאות א׳, וכן אות ג׳ היא הסתר וכיסוי יותר גדול מאות ב׳, וכך האות א׳ שהיא האלופו של עולם, מוסתר בכסוי של ב׳ ושל ג׳ וכך הלאה.
כל אות היא עוד כסוי ל א׳ שהוא אלופו של עולם, וכך עד האות ת׳ שהיא האות האחרונה, עם יציאה קטנה מהסדר של האותיות.
וביציאה של האות ת׳, הכוחות הרעים נדבקים ויונקים ממנה, ואלופו של עולם נמצא בהסתר בתוך הסתר באותיות.
ובכח הסתר זה, מגיע עשו להלחם עם יעקב אבינו, ובכל זאת יעקב עומד איתן ומעביר את בניו את הנחל, שנחל מסמן לנוצר חסד לאלפים, וגם אם יש לאדם את כל האלפים של ״אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל״, האדם עומד איתן וחזק, ולא פוחד ומחפש את הטוב, ואפילו הקטן שיש בתוך כל הצער, אז הקב״ה מושיע את האדם מכל צרה ומצוקה, וגומל אותו לחיים טובים ולישועות גדולות.
ולכן התורה מדגישה שיעקב אבינו העביר את בניו וכל אשר לו, את הנחל, שהוא שם קדוש, כפי שבימי חנוכה מדגישים בכוונה בברכה ״להדליק נר חנוכה״ ראשי תבות ״נוצר חסד לאלפים״ שזה ישועה בכח האמונה עם כל המשברים, למצא את הטוב, להיתפס בטוב, וללכת איתו עד הסוף, עד שאור ה׳ יאיר עליו.
וכך כל אחד ואחד מאיתנו ידע בבירור, בחייו אין יום אחד שהשטן נותן לאדם שקט ומנוחה, וביום שהאדם לא רואה את השטן, ידאג. למה לא רואה אותו ? אולי הוא פועל במקום שהוא עדין לא מזהה את פועלו וחורבנו ?
ולכן כשרואה את השטן, את הבעיה, ימצא את הטוב שבה ויחזיק חזק בטוב שבה, ומהטוב שבה, יהפוך את הרע לטוב.
וכך עם אמונה ובטחון שאין רע יוצא מהקב״ה לשים מול העינים ״נחל״, שהוא ״נוצר חסד לאלפים״, ומה הם אלפים ? ״אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל״.
כך יעבור האדם כל משבר בחיים, שאין מציאות של חיים בלי משברים, ואין יום שלא קשה, מהיום שעבר.
הקושי הולך וגדל ומתפתח מיום ליום, והאמונה והבטחון צריכים להיות בכל יום, כפול ומכופל.
ולמצוא את הטוב ולחזקו ולאמצו בכל כח.
שבת קודש ממשש ובא, והרוח של ההרהורי תשובה והאמונה והקבלות לשבוע, צריכים להתחזק, והישועה של ספר דברים בידנו, לשנות את השמים ואת הארץ, על ידי חזוק ספר דברים ולהגדיל את האמונה והבטחון בהקב״ה.
הקב״ה יתן כח וברכה ושמחה וישועה לכל המוסרי נפש, שנזכה לאור גדול ולישועה גדולה, ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
בתקוה גדולה ובצפייה לישועה,
יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.