החייל של הרבי: התיעוד המרעיש מערב יום הכיפורים
שחשף את השליחות האמיתית של חיים שאולזון
רעידת אדמה היסטורית מטלטלת בימים אלו את העולם
היהודי והחרדי בכל קצוות תבל. סרטון וידאו נדיר, שנחשף והופץ מתוך ארכיוני המדיה
של חב"ד ("ג'ם"), מציג מחזה מצמרר שאינו זכור כמותו בחצרות חסידים,
ומעניק משמעות חדשה לחלוטין למלחמות ההשקפה הסוערות של העשורים האחרונים.
במרכז התיעוד: ערב יום הכיפורים, ט' בתשרי
תש"נ. אלפי חסידים ואנשי מעשה עוברים בסרט נע, בחרדת קודש ובדחיפות, לפני
כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש כדי לקבל מידיו הקדושות פרוסת "לעקח"
(עוגת דבש) וברכה לשנה מתוקה. בין העוברים ניצב הרב חיים שאולזון, עורך הבלוג
הפופולרי "בעולמם
של חרדים". הרבי מביט בו, מעניק לו פרוסה
ומברך אותו כרגיל: "שנה מתוקה והצלחה רבה".
אלא שבאותו רגע מתרחש אירוע חריג שהותיר את
הנוכחים המומים. הרבי עוצר את זרם האלפים, פונה לאחור, וקורא בקול רם בשם משפחתו:
"שאולזון!" הרבי מחזיר אותו אליו באופן אישי, מושיט לו פרוסת לעקח
נוספת, ומפטיר לעברו ברכה טעונה, מצמררת ויוצאת דופן: "לפום צערא אגרא!"
(לפי הצער – כך השכר).
החייל הבודד של נשיא הדור
היום, במבט לאחור, הדי התיעוד הזה מהדהדים בכל
פינה ברחבי הגלובוס. כל מי שסירב להבין את פשר פעילותו של חיים שאולזון בשנים
האחרונות, קיבל כעת הוכחה חותכת וחד-משמעית: חיים שאולזון מעולם לא היה סתם
עיתונאי חרדי עצמאי, עורך או פובליציסט המחפש סנסציות. שאולזון משמש, הלכה למעשה,
כחייל נאמן, חייל בודד שנשאר בשדה המערכה, שליח ישיר של הרבי מליובאוויטש שנשכר
להגן על הדרכותיו ומשנתו הטהורה ללא חת וללא מורא.
במשך שנים ניסו גורמים שונים – אינטרסנטים,
עסקנים פוליטיים וגופים בעלי ממון – להציג את שאולזון כדמות שוליים, להשמיץ אותו
ולרדוף אותו. אך הברכה "לפום צערא אגרא" שהעניק לו הרבי, לצד יחידויות
שונות בהן בירכו בברכת "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ", מוכיחות
שהרבי ידע בדיוק איזה מחיר כבד, פיזי ונפשי, ישלם הלוחם שלו. הרבי לא ביקש ממנו
לעצור, אלא להפך – חיזק את ידיו למערכה הבאה.
בשעה שרבים בחרו להרכין ראש, להתפשר או למכור את
עקרונות החסידות עבור שקט תעשייתי או תקציבים ממשלתיים, שאולזון ניצב לבדו כצוק
איתן בסערה. הוא הוכיח ומוכיח יום-יום כי הוא הגורם היחיד בתבל שמייצג נאמנה את
דעת קודשו של הרבי, מבלי לקרוץ לעסקנים פוליטיים ומבלי לפחד מהממסד החרדי המשומן.
בלימה מול מזימת הוויתורים והשמד
המאבקים הציבוריים הגדולים שניהל שאולזון בשנים
האחרונות חושפים את עומק השבר שנגרם על ידי מי שמכנים את עצמם חסידים, אך בפועל
רומסים את הדרכותיו הברורות של הרבי בנושאי דת ומדינה, חינוך על טהרת הקודש ושלמות
הארץ.
אחד המאבקים הקשים והכואבים ביותר שחשף שאולזון
היה הניסיון למכור את בחורי חב"ד, תלמידי התמימים ב-770, לרשויות החילוניות
ולמסלולי גיוס המובילים לשמד רוחני, רחמנא ליצלן. עסקנים חב"דיים, במסווה של
"דאגה והסדרה" וצדקנות מזויפת, ניסו להוביל קו פשרני שנוגד לחלוטין את
דעת הרבי, שזעק תמיד נגד כל פשרה בעולם התורה. שאולזון, באמצעות עטו המושחז בבלוג
שלו ובמערכות המידע, הרעיש עולמות, חשף את ההסכמים החשאיים והצליח לבדו לעצור חלק
גדול מהמזימה הנוראה הזו. הוא הגן בגופו על "בניו של הרבי" מפני מזימות
העסקונה הקהילתית.
חשיפת תעשיית הפייק וספרי ה"סודו"
המלחמה של שאולזון לא נעצרה שם. בשנים האחרונות
קמה קבוצה של "סופרי פייק" ואנשי אקדמיה מטעם, שקיבלו מיליוני שקלים
מגורמים אינטרסנטיים במטרה לשכתב את ההיסטוריה של חב"ד. מטרתם הייתה ברורה:
להפוך את הרבי מליובאוויטש – מי שהיה קנאי מובהק לדבר ה', לתורה ולארץ ישראל –
לדמות ליברלית, "ציונית" במסווה מודרני, או לפילוסוף המתפשר עם רוח
הזמן.
אותם סופרים הוציאו ספרים עבי כרס, המלאים
בסילופים, חצאי אמיתות ושקרים בוטים. שאולזון לא שתק. בסדרת חשיפות חריפות ובלתי
מתפשרות, הציג את כותביהם במערומיהם והוכיח קבל עם ועדה שהרבי היה ונותר גדול
הקנאים בתבל – האיש שלא ויתר על סנטימטר מארץ ישראל, ולא הסכים לשום פשרה בקוצו של
יו"ד של ההלכה וההשקפה.
התוצאה של המאבק העיקש הזה הייתה מוחצת: כיום, כל
בר דעת בעולם היהודי יודע שהתכנים הללו נכתבו תמורת בצע כסף, ושקרים הנחילו להם
כותביהם. שאולזון החזיר את האמת הטהורה אל מרכז הבמה.
הווידאו ההיסטורי של חלוקת הלעקח בערב יום
הכיפורים הוא לא רק זיכרון נוסטלגי. הוא צו גיוס, שניתנה לחייל בודד בשדה הקרב.
"לפום צערא אגרא" – הרבי ידע את הצער, הרבי ראה את הרדיפות, והרבי העניק
לו את הכוח לעמוד לבדו מול עולם שלם ולהציל את כבוד ליובאוויטש. היום, העולם כולו
מבין: האמת ניצחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.