על חלומות הצדיקים מרנן ורבנן
הגאון החד"ה קוק שליט"א והגראי"ל שטיינמן זצ"ל בימי ר"ה ויוה"כ
מורי ורבותי, בשנה שעברה התפללנו עם מורינו הגאון ר' חזקיהו דב הכהן קוק שליט"א בראש השנה, אחר כך במוצאי ראש השנה ישבנו אתו עד אחרי חצות לילה בשביל לכתוב את כל החידושים שהוא חידש ביומיים של ראש השנה. היו הרבה חידושים, ואני עכשיו רוצה לספר לכם מה היה ביומיים של ראש השנה.
אני הלכתי הביתה וכתבתי את כל המאורעות של ר"ה.
מה היה בלילה הראשון של ראש השנה? הרב לא התפלל איתנו ערבית מרוב שהיו לו ייסורי מעיים. צדיקים סובלים בחולי מעיים, וזו ההפטרה של ראש השנה: "עַל כֵּן מֵעַי לוֹ הָמוּ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ".
בעלות השחר של הלילה הראשון של ראש השנה, הרב עמד שעה בפתחו של המקווה ובכה בכיות גדולות. הוא הביא את הגמרא בתחלת מסכת עבודה זרה: שלוש שעות ראשונות של היום זה דין - זה "אמת". הוא אמר: "איזה דין מפחיד". ככה הוא אמר בתחינה להקדוש ברוך הוא: 'אני כהן, אני אומר שלום: וישם לך שלום (ברכת כהנים). אתה אומר אמת, אני אומר שלום". ועשה על זה פלפול במקומו, שעה שלמה בבכיות גדולות.
היו לו יסורי מעיים לא פשוטים. פתאום, ברוך השם, הרגיש טוב, יצא לבית המדרש בבוקר, בירך "אשר יצר" בקול וכולם ענו אמן. ואחר כך בירך "הגוֹמֵל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", כשהשתחרר מייסורי המעיים שתקפו אותו בצורה קשה מאוד.
בלילה השני של ראש השנה – מורי ורבותיי, אני מקצר – ליל ב' של ראש השנה זה יום הולדתו של הרב קוק. הוא נולד ביום השני של ראש השנה. השנה הזו הרב קוק הולך להיות בן שבעים. לפני חצי שנה אמרתי לו: "הרב, בראש השנה הקרוב הרב יהיה בן שבעים".
אומר לי: "ווי ווי ווי, אל תגיד לי את זה, מה אתה אומר לי? אל תגיד לי!".
ככה אמרתי לו: "הרב, זה שמחה, הרב יהיה 'בן יין'. 'יין' זה בגימטריה שבעים, כל הסודות של התורה יתגלו לרב לגמרי, כל הסודות הכי טמירים".
אז אנחנו עשינו מנהג בבית הכנסת כבר כמה שנים: בליל ב' דראש השנה, כשהוא בא לצאת מהחדר לבית המדרש, יש מאות אנשים וכולם שרים לו. שרים לו "רפא צירִי אֵל נאמן" כדי לברך אותו. הוא לא אוהב ששרים לו, הוא שונא את זה. אם שרים לו "שאו שערים ראשיכם" או "ימים על ימי מלך תוסיף", הוא בכלל מוחה על זה. אבל על שירת "רפא צירי" הוא אמר לי: "איך אני יכול למחות? זו ברכה שמברכים אותי". הוא אמר: "אבל אני מתבייש, אני מתבייש עד עפר". ככה הוא אמר לי.
שרו לו "כי אורך ימים" ומברכים אותו בפסוקים של אורך ימים, "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" – מאות אנשים, והרב בפתח של החדר לא רוצה להיכנס כי מתבייש ששרים לו. "כשתפסיקו לשיר אני אכנס".
חמש-שבע דקות שרו לו שירים, הראש שלו היה ברצפה, הוא היה בוכה ואומר "אמן, אמן". הראש שלו בקרקע, הוא מתכופף, פניו אדומות כסלק, אבל אומר "אמן". מתבייש ואומר "אמן, אמן".
זכינו, אמנם בערבית של הלילה הראשון של ראש השנה הוא לא התפלל איתנו מרוב יסורים, אבל בלילה השני של ראש השנה כבר התפלל איתנו.
בלילה השני של ראש השנה היה לו זמן קצר שהוא ישן על המיטה, קצת זמן. הוא קם בבהלה ואמר לר' מרדכי שלוש "אני מבוהל".
ר' מרדכי שאל את הרב: "הרב, מה קרה?".
אמר: "חלום, חלום לא פשוט".
אמר לו: "מה הרב חלם?".
אני גם ניסיתי אחר כך לבוא ולשאול מה קרה, ורבינו חזר ואמר: "אני בטראומה חווייתית מהחלום". ככה הוא אמר, באלו המילים: "אני בטראומה חווייתית מהחלום".
הוא לא רצה להגיד, אמר: "אני יכול להגיד לכם רק משהו אחד: 'את קרבני לחמי לאשי' - 'לחמי' – אותיות "חלמי", מלשון חלום".
הרב שי פרי שליט"א מטירת הכרמל, ראש ישיבת "החיים לדוד" ותלמיד של הרב אלבז, הוא אמר לי שהרב קוק אמר לו: "'את קרבני לחמי לאשי' – הכהנים הם מקריבים את הקרבנות, הם האישים של הקדוש ברוך הוא, 'את קרבני לחמי לאשי, כי את לחם אלהיך הוא מקריב'".
בין שחרית למוסף היו איזה מכירות. אמרתי לרב: "הרב, מה היה החלום? הרב יגיד לי".
אמר לי: "'את קרבני לחמי לאישי'. אני לא יכול להגיד לך, אני עדיין בטראומה חווייתית מהחלום".
רבינו שליט"א עלה למפטיר. כיבדו את הרב במפטיר ביום הולדתו. התחיל לקרוא, איך מתחילה ההפטרה ביום השני? "כֹּה אָמַר ה': מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר". והרב קוק מנגן: "מצא, מצא, מצא חן...". כולם מנגנים עם הרב קוק, והרב קוק בוכה: "מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב, הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל".
הרב קוק, תוך כדי ההפטרה, אמר: "הלוך להרגיעו ישראל" – "להרגיעו" זה ביטול כי 'רֶגַע בְּאַפּוֹ', במקום רגע באפו שזה חרון אף שבלעם רצה לנצל, 'להרגיעו ישראל' – זה מיתוק. יום שני של ראש השנה זה ממתק את הדינים, זה "דינא רפיא"...
אחר כך אמר: "הַבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם". אמר: "יקיר" כאן בהפטרה זה באות ק'. ובדין נחלות כתוב 'יכיר' בלשון הכרה, כך כתוב בבכור: 'יכיר לתת לו פי שנים'. זה נשמע אותו דבר קצת, אותיות כ' ו-ק' למיתוק הדינים באו, בת ק' כבת כ' לחטא, הכל מתכפר בשמים. ראש השנה, היום השני – דינא רפיא".
אחרי זה אמר: "עַל כֵּן מֵעַי לוֹ הָמוּ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ". אמר: "מה זה 'רחם ארחמנו'? יש יומיים ראש השנה, שניהם יהיו במידת רחמים. בזכות דינא רפיא של היום השני, יהיה למפרע גם ביום הראשון רחמים".
והוא בוכה, הוא לא יכול לקרוא את ההפטרה. אמר לבנו רבי שמואל נתן: "אתה תקרא את ההפטרה", והוא בוכה בבכיות של רגש.
אחרי שגמרו את הכל הגענו למנחה. רבינו דפק על שלחן ההיכל, אמר משהו ואף אחד לא שמע אותו. אמר לשמואל בנו: "רבי שמואל, תגיד לכולם בקול".
אמר לו: "נו, תגיד".
אמר: "אבא מצווה עלי להגיד לכל הציבור: אני מתחנן לפניכם, ציבור יקר, הרב קוק מתחנן – כולם ללא יוצא מן הכלל תעשו לקדוש ברוך הוא תפילה שיתן לי תעודת גיור, שאני אתגייר ואהיה יהודי כשר".
אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
ככה ראש השנה היה באוירה חצי לא ברורה. במוצאי ראש השנה ישבנו אתו. הוא כותב לי על נייר – הנייר נמצא אצלי: "מצויר אצלי שבאנו מנסיעה רחוקה לכאן, ולא היינו בראש השנה כאן כלל ועיקר. היינו במקום רחוק מאוד".
ואני נבהלתי, אך הרב אומר לי: "לא, זה לטובה". אני אומר: שהיינו מחוץ לאטמוספירה.
ראיתי שהרב אומר שזה לטובה, אז אמרתי לו: "אולי עכשיו הרב יגיד לי מה היה החלום?".
אמר: "כן, אני עכשיו יכול להגיד לך קצת, נרגעתי מהטראומה החווייתית, עכשיו אני אגיד לך".
וכך אמר: "חלמתי ששמו אותי במקום חשוך מאוד". אני מצטט לכם: "חושך, חושך וצלמוות, וימש חושך. אי אפשר לזוז מרוב פחד וצפיפות, ויש שמה אויבים גדולים של התורה ושל היהדות".
ואומר: "אני זוכר שהיו אתי שמה מרדכי ויונתן שלוש" (הם נשואים לנכדות שלו, לבנות של רבי שמעון, הבן של הרב).
אומר לי הרב קוק: "אני לא יכול לתאר ולשער לך איזה אכיפה עשו עלינו לחלל שבת ולעבור עבירות".
"אין לי את כוחות הנפש לדבר ולספר מה היה בחלום, אני רק מספר לך בכללות. אבל היינו חזקים מאד, לא זזנו מן התורה הקדושה".
בסוף הוא אומר לי: "זה חלום טוב".
אמרתי לו: "כזה מסירות נפש לשמירת שבת... כתוב בגמרא: יכולה היא שתרפא". הוא לא הרגיש טוב בימים האלה. אמרתי לכם מה היה בלילה הראשון של ראש השנה בעלות השחר, עד שבירך "הגומל", היה לו מצב יסורים. אז אמרתי לו: "יכולה היא שתרפא, יכולה היא שתרחם. בזכות זה תהיה לרב רפואה שלמה".
אמר לי: "אמן, כן יהי רצון".
כל זה מה שכתוב אצלי, החלום של הרב קוק בליל ראש השנה. אני לא יודע מה זה אומר, אני לא מפרשן את החלומות של הרב קוק, ולא את כל מה שהוא אמר, את הבכיות שלו ואת כל הדברים. אני מספר לכם, יש הרבה מה להתחזק ממה שאמרתי. כל אחד יתחזק כפי כחו וכפי יכולתו.
עכשיו אני רוצה לספר לכם עוד סיפור לא ידוע, חלום של הגאון רבינו אהרן יהודה ליב שטיינמן זצ"ל. בליל יום הכיפורים שנת תשל"ד שפרצה בו למחרת בבוקר מלחמת יום כיפור בשעה 2 בצהריים.
תקשיבו, זה סיפר לי הנכד של הרב שטיינמן, סיפור ברור ובדוק מעדויות נאמנות, הנכד שלו ר' דוד שפירא סיפר לי את זה.
היה בבני ברק רב גדול, הרב בן ציון פלמן, הוא היה גאון עולם. הרב קוק אמר לי שהוא היה הולך לדבר אתו בלימוד. הרב בן ציון פלמן היה תלמיד חכם מובהק בעיון ובבקיאות, וגם עניו מאוד. והוא החזיק את עצמו תלמיד של הרב שטיינמן. כמה שהוא היה גדול, הוא החזיק את עצמו תלמיד של הרב שטיינמן. מזה תבינו מי זה הרב שטיינמן. הרב פלמן חיבר ספר "שלמי תודה", הוא מזכיר שמה הרבה שמועות מהרב שטיינמן.
יום אחד, בשעות שלפנות בוקר של יום כיפור, הרב פלמן רואה את הרב שטיינמן מגיע לישיבת "גאון יעקב". הרב שטיינמן היה מגיע להתפלל בכיפור ובשבת בגאון יעקב, זו הישיבה שלו. אבל הוא רואה אותו שהוא בא דרך רחוב רשב"ם, והוא לא מבין: הדרך להגיע לגאון יעקב מהבית של הרב שטיינמן זה לא דרך רחוב רשב"ם.
הרב פלמן שאל את הרב שטיינמן: "מה קרה באת ברחוב רשב"ם?".
אמר לו: "כן, זה באמת לא הכיוון. אני פשוט הלכתי מהבית שלי קודם כל לבית של הסטייפלר, ואז באתי לפה".
אמר לו: "למה הלכת לסטייפלר?".
הרב שטיינמן מספר לרב פלמן, אומר: "הלילה בחלומי, בזמן הקצר שישנתי בליל כיפור הזה, לפנות הבוקר, ראיתי בחלום – אותיות 'קרע שטן', "נדהמתי מאוד מהחלום הזה, רצתי לבית של הסטייפלר באישון לילה, והוא היה ער".
הסטייפלר לקח ברצינות מאוד את החלום, אמר לו: "בא עכשיו נקרא תהלים עד הנץ". הסטייפלר הבין שאם הרב שטיינמן רואה "קרע שטן", סימן שיש פה משהו לא פשוט. ואף אחד לא ידע מה המצרים הרשעים שונאי ישראל מבשלים לעשות לנו עוד כמה שעות.
למחרת בצהריים פרצה מלחמת יום כיפור.
הרב בן ציון פלמן סיפר את זה בבית הכנסת שלו, ואחד מהאנשים ששמע את זה מהרב בן ציון פלמן סיפר את זה לר' דוד שפירא, הנכד של הרב שטיינמן.
הרב שטיינמן שמע שהרב פלמן סיפר את זה בבית הכנסת, נפגש איתו אחרי כמה זמן ואמר לו: "אני מבקש ממך לא לספר את זה, אני לא רוצה שידברו על החלום שלי".
אומרים שתקופה קצרה לפני הפטירה של הרב פלמן, הבנים שלו שאלו אותו: "מה היה בדיוק עם הרב שטיינמן בחלום?".
אמר להם: "מאז שהרב שטיינמן אמר לי לא לספר את זה, נמחק לי מהזכרון הכל. אני לא יכול, אין לי מה לספר".
אני הסתפקתי האם זה מכח שהרב שטיינמן גזר עליו לא לדבר וממילא זה נשכח ממנו, או שזה מכח הביטול המוחלט של הרב פלמן כלפי הרב שטיינמן שאמר לו "אל תספר", ומרוב שהיה מבוטל אליו שכח הכל. יש שני צדדים פה. יש סיפורים על הרבה צדיקים שהשכיחו מאנשים דברים בשביל כל מיני עניינים, כפי שידוע על מהרי"ל ועוד.
מורי ורבותי, תראו מה זה חלומות של צדיקים, בפרט בראש השנה וביום הכיפורים. אלו חלומות לא פשוטים, החלומות האלה הם לא מהעולם הזה.
אנחנו נתפלל להשם יתברך שיעורר לנו את הרב קוק, אמן ואמן, זה עוד מעט ארבעה חדשים שהרב קוק כבר בלי הכרה, והוא רק בוכה. הרבה בכי, הרבה צער. מי יודע איזה דברים עוברים עליו בתוך תוכו ואנחנו לא מרגישים ולא יודעים.
איך יהיה ראש השנה לעם ישראל בלי הכהן הגדול? איך יהיה יום כיפור בלי הרב קוק?
אני ראיתי שהרב קוק מקפיד ומוסר נפש להיות חזן בראש השנה וכיפור. אמרו לי כמה צדיקים: אל תחשוב שזה סתם, הוא החזן של כל עם ישראל.
לפי המצב עכשיו, אין חזן לעם ישראל. צריכים להתאמץ שהקדוש ברוך הוא יעורר לנו אותו, התעוררות גדולה לרפואה שלמה, במהרה ובזמן קרוב, ונאמר אמן.
תודה מיוחדת לידיד נפשי ר' יצחק רווח שליט"א
על מסירותו לתעד את השיעור ולדאוג להקלדתם לתועלת הרבים
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.