'דין התורה' של כבוד השופט החילוני

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
 
 
אוי לנו שחיים אנחנו בדור בו שופטי ערכאות  הינם המכריעים הסופיים בדיני תורה בין ניצים חרדיים – ובין גדולי ראשי הישיבות.
אוי לנו שחיים אנחנו בדור בו ריב גיסים מאוס ונמבזה, הופך להיות אבן מחלוקת בין רבני ומנהיגי היהדות החרדית.
אוי לנו שחיים אנחנו בדור בו הורים שולחים את בניהם ללמוד בישיבה שכל כולה מחלוקת, שנאה ודרך רשעים זה עשרות בשנים ועודם סבורים שהם שולחים את בניהם לטובות שבישיבות.
אוי להורים שמחתנים את בנותיהם עם טובי 'מרביצי התורה' שבגבעת המחלוקת.
אוי לנו, שנזקקים אנחנו למבט החיצוני, של שופט ערכאות, הרואה נכוחה את העובדות, בעוד אינינו טחות מראות גזל, אלימות שנאה ורשע ותחת זאת 'רואים' 'מאורי תורה'.
 
איני נכנס לגופם של דברים. אין לי מושג אם טענותיו מלכתחילה של הטוען שהתחתן על דעת שיהיה ראש ישיבה יש להן אחיזה בדין תורה*. ידוע לי רק שהיו מ'גדוילי ישראל' זצ"ל שתמכו בגיס שדרש להיות ראש ישיבה. בשבילי הקטן, שאיני ראוי לדון מי ראוי להיות המוכר בקיוסק של הישיבה, מספיקה העובדה שמישהו נדחף לראשות ישיבה, כדי שלא לשלוח את בני לישיבתו. אבל אני זן נכחד כנראה (שימחו ועילזו רואי קלוני) ואפילו לא מצליח להבין איך אנחנו ממשיכים לראות עצמנו כטובים שבאנשי הדור, שכנמקים מרקיבים ומסריחים כאלה אוכלים בנו בכל פה.
 
הצביעות של כמעט כל מנהיגינו, בדורשם מאיתנו, פשוטי העם ויראי השם לדון אך ורק בפניהם – ומי שנמנע מכך, נקרא מרים יד בתורת משה – בעוד הם לעצמם דנים את כל 'דיני התורה' שלהם בערכאות. אפילו הסכסוכים של הסאטמרים, מובאים בפני ערכאות אלו. לא קם בקרב מנהיגינו אף ישר דרך ולו גם אחד? מישהו שיגיד לחבריו 'כל עוד אתם דנים בערכאות, מה לכם להתלונן על כשרי בני ישראל?'
 
היו תקופות שבראשות הכנסיה הנוצרית עמדו חטאים ופושעים, ברמה כזאת שאין לי דרך לשתף אתכם בפרטי פשעיהם, ולהמשיך לדבור בדיבור-יהודי. ממש מאורת פריצים מהכי גרועות בעולם. ועדיין הכנסיה עמדה ועדיין המשיכו להתפלל שם וללכת לכמרים לבקש ישועות וברכות.
 
כן. אפשר להתברך שלמדרגה גבוהה זו לא הגענו. אשרינו.
 
אבל, למי שלא מוכן להסתפק בשיבוח העצמי הנ"ל ומצפה מעצמו מעט יותר, אולי כדאי להתבונן ולהבין שאנחנו חיים בסביבה שמשדרת לנו שאנחנו 'בסדר', שאנחנו מ'כוחות האור', אבל אם לא נעשה מעשים יומיומיים להתחבר לבורא וללכת בדרכיו ונסתמך על זרימת העדר שלנו, כנראה שלא נגיע למחוז חפצנו.
 
 
חרדי בעולמו
 
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
 
 
 
·         יש כאן סוגיות מורכבות. איזו 'בעלות' יש לראש או מייסד ישיבה על נכסי הישיבה. אצלנו מקובל להתייחס בדין תורה לבנייני הישיבה ונכסיה, כאל נכסיו הפרטיים של ראש/מייסד הישיבה (גם בזה יש מבוכה גדולה וכבר היה לעולמים שהוציאו מתחת ידי מייסד הישיבה את נכסי הישיבה. מצד שני, כולנו מכירים את המוסדות הגדולים שהיו בעבר ישיבות או כוללים וכיום מושכרים בכסף מלא  - ושחור, כמובן - לישיבות שכן קיימות). בדיני התורה של המזרחי לא יעלה ולא יבוא טיעון כזה בכלל. וכי הכנס הוא קניינך הפרטי??? אנשים תרמו אותו ללימוד תורה, תחת חסותך. עברו הימים ואין לך תלמידים, עכשיו הנכס צריך לעמוד לרשות לימוד תורה אחר. פשוט וברור בלא צד ספק כלל וכלל.
סוגיא אחרת יש כאן, באיזו דרך אפשר להקנות את הזכות הקניינית הזו (בהנחה שיש כאן קניין ובעלות). האם החותן עשה קניין עם החתן הצעיר שהוא מקנה לו כך וכך אחוזים מבנייני הישיבה? ומה עם נכסי הישיבה שהתווספו בהמשך, האם עשה איתו קניין על כל דבר שיקנה בעתיד?
במהלך הדיונים עלה גם (לפי המתפרסם) שהחתן טען שכל נישואיו היו על דעת שיכהן כראש ישיבה ואם לא נותנים לו את זה, הנישואין הם מקח טעות. (שוב, במקום לומר לו 'אכן אינך ראוי ואכן מקח טעות היתה לקחת אותך לחתן', נתנו לזה לגיטמציה).
איני ידוע מה יעשו אם חלילה היורש של הישיבה יהיה 'חוזר בשאלה'? (ח"ו לא על ישיבה ספציפית, רק שאלה הלכתית-עקרונית), האם הוא יכול להפוך את הישיבה ל'ישיבה חילונית'? או שאז נגיד 'מה פתאום, אין זכות ירושה, רק למי שנשאר חרדי'? (ומה דינו אם יהפוך למזרוחניק?)