רגעי השבוע - פרשת משפטים, מברכים אדר

 

רגעי השבוע - פרשת משפטים, מברכים אדר

הדיון ההלכתי באמצע החגיגה על הנחת תפילין לערל / הרבנית הקשישה ששמעה מאחורי המחיצה ציטוט מרגש מדבריה / 'אייטם' שרץ בכל מקום ובכל שפה / תמונה שהנציחה את ניצחון האמונה ושל הרוח

 

 

א. תינוק שנשבה 

 

זה החל בביקורו של הרב הראשי הרב לאזאר אצל כ"ק האדמו"ר מבעלזא, במעונו שבקריית בעלזא בירושלים. 'עקב מצב בריאותו הוא מדבר מעט, ולכן חשוב שהרב ישתף ויספר מעצמו, כי הרבי מעוניין לשמוע ממנו כמה שיותר' - ביקשו ממני להעביר את המסר לרב, לפני הכניסה לחדרו של האדמו"ר. ואכן הרב דיבר וסיפר. הרבה ומיוחד.

"בשבת הקרובה, אמור להשתחרר מהשבי בעזה צעיר יהודי בשם אלכסנדר בן לאה טרופנוב, ואנו מקווים כי אכן ייצא בעזרת ה' ואם אפשר לקבל את ברכתכם" - אמר לו הרב בשיחתם על מצב יהודי רוסיה, על הקהילות המתפתחות ועל הנושא האקטואלי - השבויים בעזה ובהם סשא טרופנוב, שנערמו קשיים בשבוע שעבר לגבי שחרורו המיוחל.

האדמו"ר, המשמש כבר כשישים שנה בהנהגת החסידות, אינו יוצא מביתו מזה תקופה ארוכה, ולכן שלח את בנו יחידו הרה"צ ר' אהרן מרדכי רוקח, שיגיע להשתתף בשמחת השבע ברכות המרכזית בירושלים, שנערכה לכבוד שמחת נישואי בת הרב הראשי, עם בן רב העיר אודסה ודרום אוקראינה הרב אברהם וולף, והשתתפו בה גדולי האדמו"רים, ראשי הישיבות ורבנים מפורסמים.

הטיתי את אוזניי לשיחה שהתפתחה בין הרב לבנו של האדמו"ר, שגם הוא שמע כמו רבים על שחרורו של טרופנוב יום קודם לכן - והרב סיפר כי פגש אותו בבוקר והניח לו תפילין. האורח תמה: 'הוא הרי לא נימול'?!...

הרב שליט"א הגיב מיד כי מדובר ב'תינוק שנשבה' לפי כל הדעות, וזאת לאור דעת והוראת הרבי מליובאוויטש שהדגיש כי יש לעודד כל יהודי להניח תפילין, מתוך תפיסה שזהו כלי לקירוב וחיזוק הזהות היהודית. הרבי שהוא גדול מורה הנבוכים בזמננו, ונראה בעליל כי לשיטתו הדרך הראויה ביותר להוביל יהודי לקיום תורה ומצוות בימינו, היא לתת לו לחוות את הקדושה של המצוות בפועל, וכל עוד הדבר נעשה מתוך מטרה חיובית ובמסגרת של קירוב - אין בכך פגיעה בקדושת התפילין, ואדרבה, זהו חיזוק הקשר של היהודי עם בוראו, ו"מצווה גוררת מצווה".

הזמן היה קצר בכדי שידון עמו בכל צדדי ההלכה, אך בהמשך רציתי להבין טוב יותר את נימוקו ההלכתי של הרב שליט"א, במיוחד ששאלות הלכתיות ומעשיות עולות בהקשר של קירוב יהודים מסורתיים או שאינם שומרי תורה ומצוות - האם ניתן להניח תפילין עם יהודי שלא עבר ברית מילה? סוגיה זו הפכה לרלוונטית במיוחד כאשר עולים מחבר המדינות, שלא תמיד נימולו מסיבות שונות, מבקשים לקיים מצוות כמו הנחת תפילין. האם יש לעודד אותם, או שמא מדובר בפגיעה בקדושת התפילין?

זכרתי שבדרשת הרב בחגיגה זו שנאמרה שעה לפני זה, הוא דיבר מעין זה. פניתי להקשיב להקלטה, וכך היו הדברים הנוגעים לזה: "אם בכלל נקטינן שאלו שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה, בזמננו הם בגדר תינוקות שנשבו, משום שמעשה אבותיהם בידיהם והרי הם כאנוסים שלא לקיים מצוות - הרי כל שכן וקל וחומר ביהודים יקרים ומופלאים אלו יוצאי רוסיא, שהם תינוקות שנשבו כפשוטו במשך שבעים שנות קומוניזם ר"ל, וחלילה חלילה לנו לדחות אותם באמת הבניין ולרחק אותם מפני חסרון שיש בהם לאונסם, אלא יש לקרבם בכל מילי דמיטב, ונראה בעליל כי ליבם ער לקרבת ה' וככל שמגלים להם טפח הם מתקרבים בטפחיים. כפי שאכן אנו רואים בעינינו אצל כמה מהשבויים, שדוקא בהיותם בשבי התעוררו לתשובה, בבחינת "צמאה לך נפשי בארץ ציה ועייף", ובודאי בזכות הנחת תפילין הרי מצווה גוררת מצווה ויכניסנו - אלו שעדיין לא זכו - לברית ולתורה ולמעשים טובים.

ב. דברו על לב ירושלים 

"לא בכדי נערכת השמחה כאן בירושלים, שכן הרב שליט"א ממשיך לכל רוסיה את קדושת ארץ ישראל וקדושת ירושלים" - כך פתח את דבריו נואם הכבוד בשבע ברכות המרכזית בירושלים, השבוע ביום ראשון. בקול שמלא חן ירושלמי, גדוש בפרפראות של תורה ואגדה, שימח הדובר הנכבד את החתן והכלה, ובמיוחד אשה באה בימים, שעמדה מאחורי המחיצה ובלעה בהתרגשות כל מילה. והוא כלל לא ידע זאת. 

 

שני בנים נולדו לדודי-זקני הגה"צ ר' יהודה דייטש ע"ה בירושלים, לצד בנות רבות שכל אחת מהן היא רבנית של אדמו"ר או רב חשוב. הבן הגדול הרה"ח ר' עמרם שליט"א, הולך בדרכי אביו, והקים מוסדות לבעלי תשובה ולאברכים בני תורה. ולפני כעשור הגה רעיון נפלא של פתיחת כולל לזקנים ומבוגרים בעיר ביתר, אליה עבר לגור ליד בניו המסורים. מהפכה של ממש גורם הוא מדי יום לאותם יהודים יקרים, תלמידי חכמים ובעלי משפחה - היושבים יחד בסביבה תומכת ומתאימה, לומדים ומתפללים ומקבלים חיות רוחנית המשפיעה גם על גופם. 

 

האח הצעיר יותר הוא רבי מתתיהו דייטש שליט"א, שעוד משחר נעוריו הוכר כגאון בתורה ובהלכה. מאז התייתם בגיל צעיר מאביו הדגול, השקיע את יגונו עוד יותר בלימוד אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ובהגיע עת דודים נלקח אחר כבוד להיות חתנו של הגאון הנודע רבי משה הלברשטאם זצ"ל, דיין בבית הדין של העדה החרדית בירושלים, איש שכל מי שבא במגע איתו במשך חייו, מתגעגע לנועם הליכותיו ושיחו. רב בטעם של פעם, שידע גם איזה חתן מיוחד לבחור לבתו החשובה.

 

עם הקמת שכונת "רמת שלמה" בירושלים, מונה רבי מתתיהו כרבה הראשי של השכונה הגדולה, המלאה תלמיד חכמים, שנהנים ממנו עצה ותושייה, ברכה או תשובה הלכתית מסובכת. כהמשך לדרכו של חמיו הגדול, עליו הוסיף את החן המיוחד שהביא מביתו ומהוריו הדגולים ושילבם כאבוקה גדולה של אהבת ישראל, עידוד ותמיכה לכל אחד באשר הוא. 

 

זכיתי ללמוד לאחר נישואיי בכולל 'מגלה עמוקות' שהוא עמד בראשו, ולהתחיל אצלו את לימודי הסמיכה במסגרת הלימודים שקבע בשעתו. חובה של הערכה וחיבה יש לי לבן-דוד יקר וחשוב זה, אשר בכל עת נוסך בו מרץ ועידוד, מברך ומאחל, ושמח בכל הזדמנות שיש לו לשגר מילה טובה או תשומת לב חמה. ואך טבעי היה לי להזמינו לשבע ברכות המרכזית בנישואי בת הרב הראשי הרב הרב לאזאר שליט"א, כדי לשאת דברי תורה וברכה, בפיו המפיק מרגליות טובות ונעימות לכל אוזן. 

 

אח היה לו לחמיו - שמו רבי מאיר הלברשטאם זצ"ל, שהתגורר בבני ברק וכונה האדמו"ר מטשאקווע ב"ב. איש מתוק מדבש כפשוטו, שזכה ושניים מבניו שימשו את הרבי במשך שנים רבות. הרב חיים ברוך והרב חס"ד הלברשטאם שיחיו. רבי מאיר אף הגיע פעם לבקר במוסקבה, והשתתף בשמחת בר המצווה של אחד מבנינו שיחי'.  

 

בערוב ימיו, שידכו לו - להבחלט"א הוריי היקרים שיחיו - שידוך שמוצאה ממוסקבה. ולא סתם מוסקבה, אלא בוגרת "מארינה רושצ'ה" מאותם ימים. מרת לאה שתחי' נהפכה חיש מהר ל"רעבצ'ן הלברשטאם", ועם האידיש האותנטית שלה מבית הוריה, היא השתלבה במשפחת המלוכה – עד היום לאורך ימים ושנים טובות. 

 

כשהגיעה שמחת הרב של רוסיה לארץ הקודש, ניצלתי את ההזדמנות כדי להזמין את הרבנית להשתתף בשמחה. היא טרחה להגיע - כשהיא מלווה ב'גבאית' מסורה - אל עבר אולם "בית ישראל" המפואר, בו נערכה החגיגה. היא נצמדה למחיצה, להקשיב לשני נאומים - הראשון כמובן של בעל השמחה הרב לאזאר, כמו שהייתה עושה לפני למעלה משלושים שנה בבית הכנסת הישן עוד של מארינה רושצ'ה; והנאום השני היה של האחיין שלה - רבי מתתיהו, חתן אח של בעלה. הוא כלל לא ידע שהיא באולם. וכך הוא מספר תוך כדי דבריו: "הדודה שלי הרבנית לאה הלברשטאם אשת הרה"צ רבי מאיר הלברשטאם, היא ילידת רוסיה, והיא סיפרה על השנים הראשונות של הרב שליט"א במוסקבה, היא חשבה אז "ער איז אַ משוגענער" וכי שייך להפוך את רוסיה למקום תורה?! והרי מדובר כאן על מקום רחוק כל כך. והיום, אין לשער ואין לתאר, זהו מקום שהוא סמל ודוגמה למה אפשר לפעול עם מסירות נפש"...

 

אכן, הוא שימח בדבריו את החתן, הכלה, המשפחות, הרבנים החשובים, הקהל המגוון - אך ביותר, שימח בהשגחה פרטית - את הדודה היקרה שהגיעה מדרך ארוכה ומייגעת כל כך, אך חזרה לביתה שמחה, רעננה ומאושרת. 

 

"ככה זה במעמדים שמטרתם כבוד שמים, מתגלה השגחה הפרטית של השם יתברך על כל צעד ושעל", אמר לי אחר כך, בנו, ידידי היקר, המשפיע הדגול הרה"צ ר' יידל דייטש שיחי'.

ג. וראו כל עמי הארץ

 

אייטמים רבים פרסמתי כבר במשך השנים, כאלו שתפסו יותר וכאלו שאני צריך לדרבן או להזכיר לעורך העיתון שיפרסם את שביקשתי. אבל כזה דבר לא זכור לי בחיי!

 

יום ראשון בבוקר - לאחר שבת שבע ברכות עמוסה וגדושה - הרב הראשי הרב לאזאר שם פעמיו אל עבר העיר רמת-גן, בואכה בית הרפואה 'תל השומר' הגדול ביותר בארץ ישראל. מתלווה אליו ידידי היקר השליח הרב יוסי פילמר, המסור לכל ענייני הרב בארה"ק, בקשריו הרבים בכל תחום ועניין, ובמיוחד בענייני רפואה.  

 

הרב ממהר ומתכנן לעשות זאת הכי מהר וקצר - הפרזידנט יצחק הרצוג הזמינו לשעה 11 בלשכתו בירושלים - כאשר ליום חמישי - אתמול - הוא הוזמן לפגישה אצל הפרזידנט פוטין בלשכתו בקרמלין - כך הם חייו של רב ראשי במדינה הגדולה בעולם, שצריך לדלג בין ערים ואישי ציבור, בין הפרט לכלל, בין קודש לחול. 

 

במתחם סגור ומסוגר, הן לפוליטיקאים או עיתונאים. רק משפחה מדרגה קרובה כמו הורים או אחים - מורשים להיכנס אליו - הוזמן ונכנס הרב, כבן משפחה ממש. גם סשא, שזה פחות מיממה לאחר ששוחרר מידי חוטפיו הנאצים בעזה ימ"ש לאחר כ-488 ימים נוראים בשבייה - כבר הספיק לשמוע על הרב של רוסיה. זה שתמך ועזר באופן אישי יחד עם משפחתו - במשפחת טרופנוב על כל צעד ושעל, רוחני וגשמי כאחד. 

 

הזמן כאילו נעצר מלכת, החיבור היה מיידי, הרב לא התמהמה, הסביר מה זה תפילין. הזכות והחובה. וסשא - לראשונה בחייו - הפשיל שרוול יד שמאל והניח תפילין. 

"הבוקר היו לי כמה רגעים, שבשבילי הם נחקקו כרגעים הכי מרגשים בחיי. ב"ה עברנו הרבה תקופות מיוחדות ונפלאות, אבל הבוקר הרגשנו ממש נס שבתוך נס שבתוך נס" - היו המילים בהם פתח הרב את דבריו - מספר שעות אחר כך, באולם בית ישראל בירושלים, כשלצדו על הבמה יושבים אדמו"רים חשובים לצד רבנים גדולים, אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים - שבת אחים גם יחד.

"כבר בתחילת זמן המלחמה פה בארצנו הקדושה, התחלנו לעמוד בקשר עם הקורה בארץ הקודש. ניסינו לעזור ככל הניתן בכל ההצטרכויות בקשר למשפחות השבויים, ומתוכם בעיקר לאלו שיש להם אזרחות רוסית, מתוך הבנה שנוכל לפעול אצל הנשיא פוטין שילחץ על המחבלים הארורים, שישחררו לכל הפחות את בעלי האזרחות הרוסית.

ואכן, בזכותו יצאו ב"ה בעסקה הראשונה ילנה טרופנוב ואימה, שהיו בשבי החמאס בעזה. כשהן יצאו מהשבי בעזה, פגשנו את הנשים הללו שענייני תורה ומצוות לא היו נמצאים באף מקום בחייהם, אבל לאחר שיצאו מן השבי הן הבינו שהן צריכות להתחבר אל היהדות".

 

"מיד בפגישה הראשונה נסענו איתם לכותל, והאם ילנה קיבלה על עצמה להודות לקב"ה ולקחה על עצמה קבלה טובה: היא החליטה לשמור שבת! עם הזמן היא הוסיפה לשמור גם כשרות, ולאחר מכן התחילה להתפלל שלוש תפילות ביום. בנוסף היא נהגה לקרוא את כל ספר התהלים מדי שבת במשך כארבע או חמש שעות לזכות בנה השבוי, ולמעשה היא הפכה את חייה מקצה לקצה. הייתה לה אמונה ברורה שבנה סשא יחזור, אבל הדאיג אותה מאוד כיצד הוא יקבל את השינוי שהתחולל בה, וכיצד הוא יגיב לעובדה שאימו התקרבה כל כך לתורה ומצוות".

 

 

תמונת השבוע שלי: תמונת הנצחון

 

שקט ודממה שררו באולם בעת שהרב הראשי דיבר, והמשיך לתאר ולשתף את הציבור הצמא: "ברוך השם התפילות עזרו, והמחבלים הארורים פרסמו על שחרורו הקרוב של סשא ביום השבת. היא שאלה אותי כיצד לנהוג, והרי היא לקחה על עצמה שמירת שבת, היא אמרה לי בגבורה יהודית 'אם תפסוק לי שהדבר אסור, אזי לא אפגוש אותו בשבת'. עד כדי כך! וכאמור, מדובר ביהודייה שעד לפני כשנה לא ידעה כלל שבת קודש מהי. למעשה אחר העיון ההלכתי התרתי לה ללכת לפגוש את בנה, אבל היא התחננה בפני התקשורת שלא יפרסמו שום תמונה מהשחרור ביום השבת, ושלא תתחלל קדושת שבת בעטייה".

 

"לפני הביקור היו כאלו שאמרו לי 'אל תנסה לדבר על רוחניות, תהיה נעים ולא מלחיץ'... אבל כמובן שהבאנו איתנו את התפילין עם סידור וספרי קודש. פתאום התגלה לנגד עינינו יהודי עם נשמה גבוהה מאוד. סשא הסכים להניח תפילין, ולאחר שקרא עימם את קריאת שמע, אמרתי לו: כעת כשאתה עטור בתפילין תוכל לעצום עיניים ולהודות להקב"ה על כל הניסים, ולבקש בעבור כלל ישראל בכלל ועל החטופים בפרט".

 

"ראיתי יהודי כזה שלא היה לו שום קשר עם יהדות, ופתאום, בין רגע, נדלק הניצוץ היהודי שבקרבו. הוא עצם עיניים והתפלל לקב"ה, הודה לי על התפילין, וביקש לדעת עוד ועוד, על מצוות התפילין, מה יש בתוך קופסאות התפילין, ומה המשמעות מצוות הנחת תפילין. לנגד עיניי ראיתי את האמונה הפשוטה ואת הניצוץ היהודי הפנימי שמבצבץ ועולה, ואני מאחל לעצמי לחוש את ההתרגשות הנפלאה הזו בשעת 'כל נדרי', התרגשות שכזו לא הייתה לי מעולם. לראות יהודי שהאמונה הפשוטה מתפרצת לו עמוק מהנפש פנימה, ממש כמו בסיפורים על היהודיים הפשוטים מפעם. מעולם לא ראיתי כזאת".

 

כפי שניתן היה להבין, הכין הרב לדבר על עניין אחר לגמרי, אבל בהשגחה פרטית החתן הרב שלום דובער וולף שישב לצדו, נהג כמו חתן חסידי, ובתחילת השבע ברכות חזר על מאמר חסידות על הפסוק "צדקת פזרונו" העוסק בעניין פדיון שבויים, ולכן שינה הרב מתוכניתו ודיבר על פדיון השבויים הטרי של סשא טרופנוב. 

 

הרב לא דיבר כדיפלומט, אלא ניצל את ההזדמנות ודיבר מקירות לבו: "אם בשביל החטופים כל כלל ישראל צועק ויוצא לרחוב ופועל רבות עבור שחרורם, איך זה שאנחנו לא יוצאים להציל את עשרות אלפי התינוקות שנשבו ברוחניות? הרי אין סיפוק גדול מלזכות לקרב עוד יהודי, ולאחר זמן הוא חוזר ומודה על החיים החדשים שזכה להם, הוא מודה על המשפחה הכשרה שיש לו ועל הילדים שהולכים לחיידר". 

 

"במלחמת ששת הימים התבטא הרבי, כי היתה אז התעוררות לגאולה, וחבל שהחמיצו את ההזדמנות הזו. אין לי צל של ספק, שגם היום אין יהודי אחד שלא התעורר לתשובה ולהתקרב לה'. סשה טורפנוב הוא דוגמה בשבילי לאדם שהיה רחוק לגמרי מהדת, ועכשיו הוא רוצה להבין ולקיים את הכל. לב ישראל ער היום. וצריך לנצל את ההזדמנות הגדולה הזאת".

 

"ידוע שהמעיין מטהר במשהו, גם בפעולה קטנה ניתן לפעול גדולות ונצורות, גם אמירת "שלום" סתמית ומתן מילה טובה ליהודי יכולים לשנות את חייו. בחתונה של בתי שהתקיימה בשבוע שעבר, היה יהודי שפגשתי אותו לראשונה בדרך למטוס, וקידמתי את פניו באמירת "שלום", התברר כי הוא יהודי שהתנצר, התחלתי לדבר איתו ואט-אט הוא התקרב, עד שהיום הוא שומר תורה ומצוות בשלמות, היה בשבילו חידוש שמקבלים אותו שוב ליידישקייט"!

 

מאז המלחמה כולם מחפשים את המודל ל"ניצחון מוחלט", אפילו ברמת הוויזואלית. נדמה שדווקא התמונה הזו יכולה לספק רגע מתוק של ניצחון יהודי מוחלט. הטרוריסטים ניסו לא רק להשמיד, להרוג ולאבד את העם היהודי בטבח 7/10, אלא גם להשפיל ולפגוע ברוח היהודית. כך הם עשו בשמחת תורה, כך הם עשו גם ביום שחרורו של סשה, במופע האימה האכזרי.

 

שעה קלה אחר כך, הצלחתי בסייעתא דשמיא מיוחדת להשיג את התמונה של הנחת התפילין של סשא, בעודו מתחיל להתאושש מהחוויה הטראומתית שעבר. תמונה זו מביעה לא רק ניצחון אישי של סשא, אלא ניצחון של כל יהודי. ולכן האייטם רץ. לכל מקום, בכל שפה, ובכל העולם. 

 

התמונה מנציחה ניצחון של האמונה ושל הרוח שנשארת איתנה גם בתנאים הקשים ביותר. החמאס ניסה לשבור את העם היהודי, אבל סשא הגיבור עמד בראש מורם, והראה לאויב את הדרך - הדרך היהודית שלא תישבר לעולם!

 

גוט שבת

וחודש טוב!

שייע