רגעי השבוע - פרשת תולדות, מברכים כסלו

 רגעי השבוע - פרשת תולדות, מברכים כסלו

 

הקדיש הילדותי על האב שנפטר בפתאומיות, והוביל לשליחות בעיר התעשייה של טאטארסטאן / שושנים מפוארים שנקטפו בהפרש 16 שנים בשדות הפורחים של השליחות / תשובתנו בתקופה בה הטרור מכה ללא רחם בכל מקום, טרור שפל הפועל ללא גבולות ומעצורים / מי קידם את הקדוש ר' צבי בשמים?!

 

 

א. השליח הטרי בכינוס העולמי

 

כששואלים את הרב יצחק גורליק: 'כמה ילדים יש לך?' התשובה היא לא סטנדרטית, כי מעבר לילדים הביולוגיים שזכה לגדל יחד עם זוגתו המסורה, ביתם תמיד מלא עם כאלו שהילדים מרגישים כלפיהם כמו עוד אח במשפחה. וכמו על משפחת גורליק בקאזאן, ניתן לומר זאת על עוד אלפי משפחות של שלוחים בכל קצווי תבל; אבל יסכימו איתי רבים מעמיתיי, שאצל הגורלקים הקאזאניים זה משהו מיוחד. אישי יותר, הרגשה המלווה את התלמידים והמקורבים שלהם לכל מקום ולכל השנים. 

 

את אחד מהם פגשתי לפני כמה ימים במוסקבה, פנים מוכרות, כאשר היה תלמיד בישיבה גדולה ופה ושם פגשתיו בקהילה. בהמשך הוא נסע ללימודים בארצנו הקדושה, בא בשידוכים עם בתו של השליח באלמא-אטא הרב שבח זלטופלסקי, התחתן, ואף כבר זכו ונולד להם בן בכור ושמו לוי יצחק על-שם אביו של הרבי. "הגענו לכאן, ומפה אנו נוסעים לשליחות", אמר לי ר' חיים-דוד פאייר בחיוך רחב, כאדם המאושר עלי אדמות. 

 

בתפילת שחרית של בוקר יום שני בבית הכנסת המרכזי מארינה רושצ'ה, לצדו של הרב והשליח הראשי הרב לאזאר - דאגתי שיקבל עלייה לתורה, וחשבתי לעצמי: כמה סמלי הדבר, שבשבוע בו קוראים על יעקב אבינו שחוזר ל'חרן', חוזר חיים דוד ל'טאטארסטאן'.

 

"ר' איציק", פניתי אתמול לידידי הרב גורליק ושאלתי אותו "מה הסיפור של חיים-דוד?", לאחר שקיבלתי את תמונתם יחד בדרך לכינוס השלוחים העולמי שנפתח אתמול בארה"ב, וזה ליד זה עומד רבה של קאזאן והשליח הראשי מזה כשלושים שנה, ברפובליקת טאטארסטאן שברוסיה, ליד הרב פאייר השליח לעיר נאבערעז׳ני צ׳עלני - השליח הכי טרי שמגיע לכינוס השלוחים. 

 

והרב גורליק משתף אותי בקצרה: "לא אשכח את היום הזה, כשקול טהור וצלול של ילד קטן מילא את חלל אולם התפילות בבית הכנסת שלנו. 'יפים', הילד הקטן, הגיע לומר קדיש על אביו שנפטר בפתאומיות. הקדיש הילדותי כמו גם אישיותו המיוחדת של הילד, שעד אז לא היה בבית הכנסת - חדרו אל הנשמה. ומאז אותו יום ועד עתה, לא משה ידו מידי". 

 

"יפים, שדי מהר נכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה בתמיכה של אמו מרת דורה תחי', הפך לבן בית אצלנו. הוא עדיין למד בבית הספר הממלכתי, אבל נשמתו הגדולה פרצה במלא עוצמתה והוא הפך לנער חסידי. התפילות שלו כשליח ציבור הפכו לסמל בית הכנסת בקאזאן. עם סיום הלימודים בבית הספר נסע ללמוד בישיבה הגדולה במוסקבה. בהמשך למד בישיבת חב"ד במגדל העמק. חזר למוסקבה וקיבל סמיכה לרבנות, ואף היה תלמיד-שליח במתיבתא במוסקבה". 

 

"היה ברור להם שהם יוצאים לשליחות. והיו הרבה הצעות. לבסוף בחר וקבע הרב הראשי הרב בערל לאזאר שליט"א את אחת ההצעות המאוד סמליות - לעיר "נאבערעז׳ני צ׳עלני", העיר השנייה בגודלה ברפובליקת טאטארסטאן, עיר תעשייתית מאוד חשובה, עם שש מאות אלף איש"!

 

 

ב. דומה דודי לצבי

 

בבת אחת חזרו אותן תחושות קשות ומטלטלות, בין תקווה לייאוש, בין האמונה הגדולה ששלוחי מצווה אינם ניזוקין, לבכי על קורבנות ציבור בדרך לגאולה. בין הניסיון להיאחז באשליה כי הצבא ההודי הוא מהחזקים ביותר, כמו ההנחה כי העיר אבו-דאבי מרושתת במצלמות, לבין ההבנה כי כך עלתה במחשבתו של בוראנו ויוצרנו, ואין לנו רשות להרהר אחריה. 

 

כמו אז, השבוע לפני שש-עשרה שנה, השאלות - שאנו החיילים בחזית, שואלים ומתקשים להבין: הייתכן?! חיילים מסורים; הקדושים הרב גבריאל הולצברג ורעייתו רבקה הי"ד לבית רוזנברג, קרובת משפחתי; וכעת ידידי הקדוש הרב צבי קוגן הי"ד. אלו שושנים מפוארים בשדות הפורחים של השליחות החובקת עולם ומלואו, ובעל הבירה ירד ללקט את המפוארים והיפים ביותר. 

 

אך יצאה השבת קודש שעברה, פרשת חיי-שרה, הפרשה המלמדת שליחות מהי, ומשיחתן של עבדי אבות לומדים אנו כולנו עד היום, לדעת ולהבין שכל אחד מאיתנו הוא רק 'עבד אברהם אנוכי'. ולא משנה אם הוא בחזית או בעורף, במסירת שיעורים או בבניית מבנים, בהנחת תפילין או בדאגה להחיות כל נפש בכוס קפה או צידה לדרך - כל אחד הינו עבד הבטל במציאותו למשלח בכל נפשו ומאודו. 

 

ענוותנותו וצניעותו של  הקדוש ר' צבי הי"ד, היו סמל חייו. הוא ברח מכל פרסום ולקיחת קרדיט על פעולות שנעשו על ידו, וכל זה לצד היותו 'מענטש', שכל מי שבא במגע איתו, נשבה בקסמו. הוא אינו דורש לנפשו ולכיסו, ורק מפזר חיוכים ועידוד לכל אדם באשר הוא. 

 

"איזה מאמר עליי ללמוד לקראת הווארט?!" - הייתה השאלה שצבי שאלני. ביום שלישי, בדרכי לארץ הקודש לבוא לנחם ולהתנחם אצל משפחתו של השליח הרב צבי הכהן קוגן הי"ד,עברתי על ההתכתבויות הרבות במשך השנים שהיו לנו - להבחל"ח. באחת מהן הוא ביקש לדעת איזה מאמר חסידות עליו להכין כדי לחזור בזמן הווארט, עת הוא בקשרי השידוכין עם מרת רבקה שתחי' לבית משפחת שפילמן מקראון-הייטס, אחיינית של הקדוש הרב גבריאל הולצברג הי"ד. 

 

היה זה בשיאו של הקשר שלנו, כשדכן שזכיתי להוציא לפועל שידוך זה. ראיתי מולי בחור מיושב בדעתו, היודע את ייעודו בעולם, לצד רגישות לזולת באופן מעורר השתאות. במיוחד במצוות כיבוד אב ואם, שהיה מופלא ביותר והקפיד לשמח ולכבד את הוריו, ובהמשך גם את הורי אשתו המסורה תחי', והיה סמל ודוגמה לסובבים אותו במצווה זו. ואף שהאחריות שהוטלה עליו בשליחות הקדושה הלכה וגדלה, לא המעיט אלא הגביר את הכבוד להורים. 

 

ובבוא עת דודים, לא עניינו אותו דברים זוטרים וגשמיים, אלא השקיע שעות בלימוד מאמר החסידות, עליו חזר כפי שנהוג במעמד הווארט, על-אף שגדל ברוב שנותיו הצעירות בחינוך ליטאי, אך משגילה והתקרב לתורת החסידות, אור וחיות נפשו גדלה והתרחבה, והיא באה לביטוי בכל הליכותיו הנעימות לכל אחד ואחד, בכל עניין וזמן. 

 

"אני חושב על אותם אנשים שאכלו אצלו כל שבת. מה הם יעשו בשבת הקרובה?!" אמר לי אתמול בשיחה בכאב הרב לוי הלוי דוכמן, מי שזכה והרב צבי עבד לצדו יום-יום. ככהן ולוי צמודים, הלכו יד ביד, הרב צבי הכהן לצדו של רבה של איחוד האמירויות והשליח הראשי הרב לוי הלוי דוכמן, המרגיש כעת אובדן אישי נורא, לצד אבידה קשה לקהילה כולה, שאיבדה חייל נאמן, מסודר ומסור לפרטי פרטים. 

 

לפני כשנתיים, בשיחה עם ידידי היקר הסופר הרב אשר קליין, הוא סיפר לי על אחד מידידיו שיוצא לאבו-דאבי לטיפול רפואי מסובך ויקר מאוד של השתלת כבד. מטבע הדברים היו חששות גדולים במשפחה, כיצד יסתדרו עם שפה שונה ובמיוחד שמירת שבת ומאכלים כשרים. מיוזמתי פניתי לר' צבי, על אף שידעתי שידיו עמוסות בעבודה רבה. הוא מיד ביקש ממני את פרטי המשפחה, ונעמד לצדם בכל כוחו, עד לסיום המוצלח מאוד של כל הטיפול וחזרתם לארץ הקודש. וכשאני מודה לו, הוא מבטל את התפעלותי ואינו מבין על מה התודות. זה תפקידו!

 

 

ג. ה' ייקום דמו 

 

לדאבוננו אנחנו נמצאים בתקופה בה הטרור מכה ללא רחם בכל מקום, טרור שפל הפועל ללא גבולות ומעצורים, ללא היגיון וללא מידה מינימאלית של אנושיות. הרצח המתוכנן והמכוון של הרב קוגן הי"ד באבו-דרבי מעיד שוב שאותם טרוריסטים פוגעים באזרחים תמימים, ובמיוחד באנשי דת. העולם כולו ראה זאת בשמחת תורה בארצנו הקדושה לפני מעט יותר משנה, ראינו זאת במתקפת הטרור בדגסטן, בה שרפו בית כנסת וספרי תורה; וכעת העולם כולו מזדעזע מרצח אכזרי נוסף של איש דת. זהו רוע שפל ברמה הירודה ביותר, בה הם מחפשים אנשים תמימים וחלשים, אנשים ללא הגנה, ורוצחים אותם בדם קר, ואף גאים ומתפארים במעשיהם הנלוזים. שאול תחתית של התנהגות.

 

בשם דת האיסלאם הם מטילים אימה וטרור הרסני בכל מקום בעולם, כשהמטרה שלהם הינה שהאנושות תחוש את אגרוף הזוועה שלהם בכל מקום, ולא תישאר פינה בה בני אדם יחושו בטוחים ומוגנים. הם התפשטו באירופה, הם נמצאים ברחבי ארצות-הברית, כפי שכולנו רואים בבעתה את מה שמתרחש שם בחודשים האחרונים, וכעת הם הגיעו לדובאי, מקום שגאה בביטחון האישי שמעניק לתושבים ולמבקרים במדינה. ומתברר שוב, כי אין מקום בעולם בו אדם יכול לחוש ביטחון אישי.

 

אנחנו מאמינים ובוטחים בבורא העולם, כנאמר בתהלים: 'ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם'. אבל כפי הנראה הממשלות אינן יכולות לספק הגנה לאזרחים התמימים הנמצאים במדינות שלהם. והשאלה החריפה העומדת כעת מול העולם כולו היא: האם הממשלות, אנשי הדת, מנהיגי האסלאם, ייצאו בקריאה חד-משמעית, לא רק לדבר נגד מעשים כאלו ודומיהם, אלא יוקיעו בתוקף ובמעשים את אותם טרוריסטים אל מחוץ לחברה; או שאנחנו עומדים ברגעים בו העולם מכריז: "נכשלנו"! הטרור חזק מאיתנו, אנחנו הדור הראשון של ההיסטוריה שנכנע מבלי יכולת להתמודד מול הרשע, אותם צמאי-דם ימשיכו לעשות ככל העולה על רוחם, והעולם ישתוק, ואולי אף ימצא צידוק והסברים למניעים השפלים שלהם.

 

כיהודים מאמינים אנחנו מוסיפים לשמו של הקדוש הרב צבי קוגן ולכל אותם קדושים שנטבחו, את התואר "ה' ייקום דמו". שכן על מעשה כה רע ושפל, רק בורא העולם בעצמו יש לו את היכולת לנקום את דמם הטהור של הקדושים. אך במקביל, אנחנו פונים אל אנשי הממשל בכל מקום בעולם, לכל הארגונים הממונים על ביטחון האזרחים והאנושות, לכל אנשי הדת בעולם כולו, ללחום נגד הטרור הנוראי ולצאת בגינוי חד משמעי שאין לו כל מקום בחברה, אין לו מקום באנושות, ולעשות סוף למצב בו אנו חיים כיום.

 

כשלוחי הרבי נמשיך בע"ה בעשייה של הרב קוגן הי"ד, נוסיף באור ובטוב. התפקיד שלנו הוא לא להתעסק עם החושך והטרור, אלא לעסוק עם אור וחיוב. הממונים על הביטחון האישי יעשו את הנדרש כדי למגר את הרוע, ואנחנו נתמקד בטוב. נוסיף לפעול במורשתו ואורח חייו של הרב קוגן הי"ד, נמשיך ונוסיף בתמיכה בזולת, באכפתיות, נביא שמחה וחום לבבי, נגרש את השחור והרוע, כי אפילו מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. נמשיך להתפלל אל הקב"ה שיגיע בקרוב, ובמהרה נוכל כולנו לחיים של שלום וביטחון, ונחיה יחד מתוך אהבה ואחווה שלום ורעות.

 

 

ולתמונת השבוע שלי: והחי יתן את לבו 

 

במדרש "אלה אזכרה" על עשרת הרוגי המלכות, מובאת תמיהתו של התנא רבי ישמעאל: "עד עתה לא מצא הקב"ה פריעה במכירתו אלא בנו? בא המלאך גבריאל והשיב: "מיום שמכרו השבטים את יוסף, לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים, לפיכך הקב"ה פורע מכם". והדין נחרץ כאשר "יצאה בת קול ואמרה: אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתוהו ובוהו"!

 

ישבתי לצד אאמו"ר שליט"א, שהגיע עם אמי מורתי שתחי' לנחם באוהל הניחומים הגדול שהוקם בחצר ביתם של משפחת קוגן בירושלים, ושקק חיים עם המוני מנחמים מכל גווני הקשת היהודית ומכל העולם. 

 

אבי מורי שיחי' ישב מול הרב אלכסנדר סנדר שיחי', אביו היקר של הקדוש ר' צבי הי"ד, ולאחר שציטט את הסיפור של הגמרא, שאל מדוע ענה הקב"ה עונה מענה נחרץ ולא מובן על הפיכת העולם לתוהו ובוהו? וכי השאלה לא לגיטימית ומובנת שמגיעה לה מענה ברור יותר?!

 

"היה פעם מלך גדול שממרחק הביאו לו בד יקר ביותר, מיוחד במינו ונדיר ביופיו. חיפש רבות המלך חייט מומחה במלאכתו שיכין לו מבד זה, בגד מכובד מתאים למעמדו הרם. ולאחר חיפושים רבים נמצא חייט יהודי, ששקד על מלאכתו ימים ולילות והוציא מתחת ידיו המיומנות, בגד שכל רואיו הפליאו את התוצאה המרהיבה שאין דומה לה. 

 

מובן ששונאי ישראל לא יכלו לעמוד מהצד ולשתוק מול הצלחתו הגדולה ובאו ללחוש על אוזן המלך כי: "החייט לקח לעצמו את השאריות שנשארו מהבד היקר"... קרא המלך מיד לחייט, והטיח בו את האשמה הגדולה כי הוא העלים לעצמו חלק מהבד. ענה לו החייט החכם: "חי נפשי שכל הבד כולו הוקדש לבגד המלך, ובאם רצונך לראות כי צדקתי, החזר נא לי את הבגד, אפרום את כולו ואניח כל גזרי הבד יחד, ותראה שזה בדיוק אותו גודל שקיבלתי ממך בתחילת העבודה"...

 

וסיים אבי שיחי' את הנמשל: הקב"ה כביכול עונה לרבי ישמעאל, שהכל מתוכנן לפרטי פרטים, כל מאורע בחיים - גם הקשה ביותר - הוא חלק ממכלול מושלם ביותר. מי שמאמין - אשריו, ואם מישהו רוצה להבין זאת, הרי שצריכים להחזיר את העולם כפי שהיה לפני שנברא...

 

כשקם הראשון לציון הרה"ג רבי יצחק יוסף לאחר שניחם את הגברים, הצעתי לו לנחם את האלמנה הצעירה שישבה בעזרת הנשים עם האם והאחיות. הוא נעתר מיד, ניגש, וברגש רב אמר לה בין השאר: "בטוחני שהרבי קיבל את פניו של צבי והוא שש ושמח עמו".

 

המקום ינחם את האלמנה, את ההורים ואת המשפחה כולה, יחד כל השלוחים הדואבים את הטרגדיה הגדולה, ובמיוחד לאחיו הגדול והיקר המנהל במסירות את הפעילות היהודיות הענפה באיחוד האמירויות, ידיד נפשי ר' ראובן הכהן קוגן שיחי' - ובהמשך עבודת הק' ננוחם, עדי נזכה לגאולה האמיתית והשלמה במהרה.

 

 

גוט שבת וחודש טוב!

שייע