למה הגיעו במהירות אלף חסידי גור לירמיהו?

השבוע בקבלת קהל בירמי'הו ,

אחרי השעה 4 נפתח לקבלת קהל בסלון בדירה. 

 בסוף התור נפתח ’’אדורכגיין’’ לכל מי שצריך איזה ישועה (לרגל היא’’צ של הרה’’ק מרדזימין זי’’ע), השמועה פשטה כמו אש ומכל רחבי העיר הגיעו בריצה כמעט אלף איש, עברו (בלי לדבר) במשך כמעט 20 דק’ ואז נסגר בגלל מנחה.

 תור ענק בביהמ"ד.

ידיעה מעוררת חרדה פנימית, חלחלה סמויה, תחושת טרום אסון. 

קהל חסידי גור לחומי הקטב ורשף מרירי השיגעוני הטירופי היאנקליסטי מתכווץ בקרבו כל אימת שיש סימנים לכך ששיגעון חדש קרב ובא. 

שנים רצופות של שיגעונות. שיגעונות שנולדו בלי כוונה אבל מיד נתפס עליהם בכל הכוח ומפמפם אותם בקנאות דתית מטורפת, וזאת כי "הרי לא יתכן שעשיתי או אפילו חשבתי כך מבלי שהכריזו בשמיים כך" (כמו למשל 'קדיש נאך עלינו', פעם אחת אמר להגיד את זה בטעות ומיד הכריז על כך כמצוה קדושה) בבחינת אני-קובע-את-ההלכה... מה-שאני-עושה-זאת-ההלכה... מהלומות חוזרות ונשנות אלו לעבר גולגולתם של החסידים הפכום ליצורים מפוחדים מוכי אימה. כילד קטן שסרח ומעפעף וממצמץ בעיניו ללא הרף בהמתנה לסטירה מאבא שבוודאי תבוא במהרה. 

אולי יאנקל יתלהב מהמשחק החדש של  'פועל ישועות'. אולי יתחיל לרצות כל שבוע תורי ענק בביהמ"ד. אולי יתחילו לעשות על זה תעמולה. למלא את השטיבלך בפלקטים. להוציא אוטובוסים כל שבוע או שבועיים, אנשים נשים וטף, בשביל 'לפעול ישועות'. אולי יתחילו לעשות כנסים היסטוריים לפעולת ישועות עם חסימת רחוב ירמיהו בהשתתפות הבוחן שפירא.  

הידיעה המחרידה על ה'אופציה לשיגעון חדש' מנקרת כיתושו של טיטוס במוחו של כל גערער שעדיין לא איבד את רצון החיים, ומאיימת למוטט את שאריות אישיות הוויתו וזהותו הרצוצה. 

אם ראיתם מכר, שכן, חבר לעבודה, כשהוא שפוף מפוחד ומדוכא - זה לא רק בגלל 'די דריי וואכען', זה גם בגלל שהבטן שולחת לו אותות אזהרה, הוא בפחדים! 

מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את כל קהל חסידי גור וישמור אותם מכל שיגעון, טירוף, נזק, פגע רע, קטטה, מחלה, וישועה יאנקליסטית. ובזכות רבותינו הקדושים שמסרו נפשם על עבודת השם יעבור תשפ"ד ונגיע  לראש השנה תשפ"ה בלי התקף חדש, ונאמר אמן