אחרי כותבי כאן (אתה מה שאתה מחביא) אודות שחטא, העירו והאירו לי כמה כותבים דברים נכוחים ובל"נ אבהיר הדברים בהמשך. בינתיים אתייחס רק להערת חכם אחד שהעירני שבכתיבתי לא חסתי על כבודו של החוטא, בהזכירי את שמו. ועל כך אבקש להודות לו בכפליים.
פעם אחת מבקש להודות לו על עצם לקיחתו אחריות על מעשי ותקנו אותי. אני מודה לך מאוד על כך. בלי אנשים כמוך, שיאירו לי היכן אני טועה – ובעיקר כאשר אני פוגע, חלילה, בכבוד זולתי – איך אוכל לחיות בזה העולם?
השנית
הוא הודאה לגופם של דברים. ייתכן שאכן הייתי צריך להימנע מנקיבת שמו. אני כותב
'ייתכן' בלבד, משום שקודם לפרסום הדברים חככתי בדבר והגעתי למסקנה שהתועלת לקורא
תהיה גדולה יותר בהזכרת שם האיש, מאשר הנזק לאיש עצמו. איני בקיא בנפתולי הנפש,
אבל יודע שנקיבת שני שמות על אותו איש, מגרה את החלקים האפורים שבין אוזנינו.
גם
סברתי (ובזה כשלעצמו עודני סבור כך) שלאיש יש בעיות גדולות וקשות יותר וברגע נקוב
זה, ממש לא מעניין אותו מה יכתוב עליו איזה אפס מאופס בבעולמם. העיקר שבעיתונות
החרדית באופן גורף ישמרו על כבודו (אסור לדבר לשה"ר, למי ששכח...). לצערי,
יצא לי ללוות כו"כ מסכנים שנצלבו בראש חוצות (חלקם על שנתפסו בקלקלתם) והרושם
הכי חזק שיצא לי מזה הוא שיש רגעים שמה שנראה למישהו 'מבחוץ' נראה לגמרי אחרת
'מבפנים'.
אני אישית, למשל, סברתי כל חיי שאם ח"ו אקלע למצב בו אפונה באמבולנס לבית חולים, אבקש מהנהג שלפחות לא יפעיל את הסירנה. למעשה, כאשר שכבתי באמבולנס והסירנה הכריזה בקול גדול 'פנו דרך, החרדי בעולמו בדרך לבית החולים', סברתי שכשר וישר הדבר להזיז את כולם מפני...
---------------------------
רוב החטאים שאנחנו פוגשים (אצל אחרים, ואצלנו), נובעים מדברים טבעיים ונורמליים*
----------------------------
מ"מ, במחשבה שלישית (ובזה יש לי הכרת הטוב כלפיך) חושבני שלו היה מדובר באחי, הייתי רגיש יותר ולא הייתי נסמך על כך שברגע זה, הנושא לא מעניין את האיש. איני פוסק בזה שכבודו קודם לטובת הציבור (בהנחה שהציבור מרוויח מקריאת דברי. אם זה סתם בילוי זמן, אז בוודאי שקצה קצהו של כבודו דוחה אלף אלפי הנאות של בילוי זמן), אבל לעצמי אני פוסק שלא הייתי מספיק רגיש וצריך הייתי להימנע מנקיבת שמו. (כלומר, לא שזה נ"מ לו, אלא נ"מ לי. צריך להיות מענטש יותר ממידת הביניים).
לגופם
של דברים. האמת היא שכבר התחלתי לכתוב טיוטה בעניין ולצערי הדברים שוב התארכו, עד
שחוששני ששוב תצא מתחת למקלדתי סדרה. דבר קשור לדבר ודבר גורר דבר. כוונתי היתה
לכתוב רק הבהרה בנושא של הקלות בה אנחנו מאשימים אחרים ונוטים לייחס להם כל רע
והמחיר שאנחנו משלמים על זה. גם רציתי להדגיש את העובדה שרוב החטאים שאנחנו פוגשים
(אצל אחרים, ואצלנו), נובעים מדברים טבעיים ונורמליים*. כבר כתבתי הכותרת
("על יצר הרע, יצה"ר, יצר להרע וכו'") וכאמור מצאתי שהדברים ארוכים
ואיני יודע אם יש סיפק בידי לכתוב בזה עוד (ופעמים שלא לכתוב, מאשר לכתוב חלקי
דברים. עודני מתחבט בזה).
חרדי בעולמו
- - -
- - - - - --
לא
מוגה
להערות
והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
· * מה שלא
אומר, כמובן, שזה היתר ח"ו. אלא אדרבא, מאיר כמה צריך להזהר, כי המרחק
שבינינו, הנורמליים, לבין חטא, הוא כפסע ממש. צריך להרחיב ולבאר בזה ומקווה שאמצא
זמן בקרוב ממש לעשות זאת כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.