ילד שמשחק ב'מבוגר'

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

ילדים אוהבים לשחק תפקידים. בעיקר מצוי שילדים מחקים במשחקם את הרבעס וכדו' (רב'ה במובן מלמד. כפי שנפוליון אמר, אי אפשר לשחק רב'ה. כי אם אתה עושה טיש ומחלק שיריים כמשחק, זה הרב'ה האמיתי...). בכל תיפקוד שלנו יש גם פן של 'משחק תפקיד', אבל יש פעמים שזה כל מה שיש, מישהו שמשחק תפקיד של שר, למשל.

אנחנו מכירים את המושג 'מבוגר אחראי'. האם לדעתך יש קשר בין אחריות לבגרות? בעיני, בוגר הוא מי שמתנהג באחריות מלאה למעשיו, בבשלות לשקול שכר מצווה כנגד הפסדה, הבגרות היא להבין את ההשלכות של מעשיך ולהתנהל בהתאם. ילד, בשביל לקבל ארטיק, מוכן לתת בית. המשקל והשיקול אינו בפרופורציה הנכונה.

בהתאם, מי שממהר להכנס לאחריות, כנראה לא בשל ובגר דיו. אדם מבוגר ואחראי יעשה כל שביכולתו כדי שלא להכנס לאחריות שאינה הכרחית וּבְהֵאָלְצוֹ, יקח על עצמו את האחריות בכובד ראש ובלא חמדה. כאשר מינו אותי לראשונה לכהן בישיבה התניתי שני תנאים: האחד, שלא יתקבל לישיבה בחור/אברך שלא בהסכמתי (מי שמכיר את המתרחש מאחורי הקלעים יודע שמופעלים לחצים ופרוטקציות) והשניה היתה: שלא תהיה לי הסמכות להוציא תלמידים. שלא לפליאתי, לתנאי הראשון היו התנגדויות (ואכן סבלתי מזה בהמשך) אבל לתנאי השני ממש שמחו. הצטערתי מאוד להיווכח שאנשי חינוך (ראשי ישיבות ומשגיחים) דורשים להיות המחליטים על גורלם של הבחורים (בטענה ילדותית שזה מה שבונה את סמכותם). אני נימקתי את סירובי להשתתף בישיבות הדחה של בחורים בטענה שלדעתי 'הכישה חייב בה'. ברגע שקבלתי את הבחור, אין לי אפשרות לזרוק אותו. עוד טענתי שקבלת החלטה כזאת מחייבת לצום קודם ולשתף את ההורים בדיונים ובהחלטה. כמובן שחשבו שאני 'משונה' ושמחו לפטור אותי מההחלטות הללו. נכון שיש מצב שבחור אחד מקלקל את האחרים והכרח להפרישו, אבל אין בתוך סל האפשרויות שלנו את האפשרות להשליכו. אפשר לעזור לו לעבור לישיבה אחרת - אם זה אכן נראה כפתרון לו - אבל זאת רק כחלק מהטיפול בו. אם קיבלת תלמיד, הרי הוא בנך ואין בתורה 'שטר גירושין' לבנים ולתלמידים.

מפורסם ה'מעשה שהיה' שר' ישראל המליץ לקהילה מסוימת על תלמידו שיכהן בה כרב. התלמיד בא אל רבו בטענות כיצד הוא שולח אליו הצעות לרבנות, בעודו יודע שהוא (התלמיד) ירא הוראה וכיצד יוכל לפסוק דינים שאנשים יפסידו את ממונם וכו'. הרב ענה לו שבדיוק זה הרב שצריך: אחד שמרגיש אחריות על ממון השני ולא ימהר להפסידו. ק"ו בן בנו של ק"ו בדיני נפשות!! בל"נ אם תשרה עלי הרוח (והעת תאפשר) אדגים כאן החלטה מהחלטות צ'רצ'יל במלחה"ע, עד כמה קשה לקבל החלטות על נפשות ומה זה דורש ממנהיג.

מעולם לא הבנתי איך אנשים נדחפים להכנס לנעליים של ראש ממשלה וכדו'. הרי הדברים קשים ביותר הם בתפקיד זה. הציבור מכיר את ההכרעה של שחרור שליט, תמורת 1,027 מחבלים (ובכללם כל ההנהגה העזתית המיליטנטית כיום - כולל יחיא סינוואר) - כשידוע וברור מראש שבערך מחציתם יחזרו לפגע. באירוע זה התקבלה החלטה על מותם ופציעתם של מאה יהודים בערך, רק שלא היה ידוע מראש שמם ומס' הת.ז. שלהם. יודגש: לא הנדון הוא האם נכון לשחרר מי שרצח, כדי לשחרר בן ערובה יהודי, מהשיקול איך זה ישפיע על מחבלים פוטנציאליים (שגם זו סוגיה שמי יודע להכריע בזה??) אלא שמדובר על שיחרור מחבלים שידוע מראש שחלקם ירצחו יהודים. כלומר, אתה מציל יהודי אחד, בידיעה מראש שתמורתו ימותו מאה אחרים, רק ששמם ופרטיהם לא ידועים כרגע. להמחשה: ומה אם הדרישה כנגד שחררו של שליט היתה לספק להם מאה חגורות נפץ? מה ההבדל בין הספקת הפצצות להספקת המחבלים?

אני מבין שמישהו צריך לקבל החלטה. אני מבין שמנגד יש קושי גדול מאוד לעמוד מול ההורים (ובמקרה של שליט, גם מול מאות אלפים שנהו אחרי יחצנים). איני יכול לתאר לעצמי איך אפשר לקבל החלטה כזאת. במקרה של שליט לא ידוע לי שהוא היה באמת בסכנת חיים, כך שעל כף המאזניים זה לא חיים של אחד מול חיים של מאה, אלא איכות החיים של אחד מול עצם חייהם של מאה.

מי המטורף שיבקש להכניס את ראשו להכרעות כאלה???

כמדומני שדי ברור שמי שמבקש להכנס למידה כה גדולה של אחריות, הוא אדם חסר אחריות! העולם צריך למי שיקבל החלטות, אבל אוי לו למי שבוחר באחריות כזאת.

מחשבות אלה עברו במוחי בעקבות דרישתו של העשקן האגודאי המפורסם, להכנס לקבינט הביטחוני מדיני. נשמעו אמנם התנגדויות פנימיות לכניסתו לקבינט, אבל זאת על רקע הכניסה לאחריות בתחומי חילולי שבת וכדו' הבלים, וכן על רקע ניקור עיני החילונים, שמעתה והלאה ישלח אותם למות בשדות הקרב חרדי שממית עצמו באהלם של גני הילדים 'בית יעקב'... אבל לא על הסתירה מיניה-וביה. המבקש אחריות - חסר אחריות הוא.

אכן מזה מסתעף עניין הבגרות בכלל ומתי יוצא אדם מילדות לבגרות, אבל ע"ז צריך ליחד כתיבה. בל"נ.

 

חרדי בעולמו