מאד נהנתי מדבריכם הנכוחים על טעותו של בנש"ק באהבה ייש"כ עצום
ספר קב הישר - פרק כח
באשר כי הרבה מכשולות באים לבני אדם מחמת שהן ממחוסרי הבטחון ואינן בוטחים בהקב"ה, ע"כ נציג לך כמה אזהרות בזה מכשול הראשון המצוי בין בעלי מחיות, בראותם כי נתמעט המחיה אינם רוצין לקבל באהבה ובחבה גזירות הקב"ה להיות נחשב לו לכפרת עון והכל בידי שמים, מתחכמים נגד גזירת הש"י ב"ה ועושין פעולות ע"י כשופים הפורחים באויר כי חטא גדול הוא זה כאשר נבאר בע"ה. והנה בלק בן צפור עשה כשפים נגד ישראל ע"י צפור ששמו ידוע לבעלי מכשפים שפועלים הכשוף ולכך היה נקרא בן צפור, ושלח אותו אל מקום מקור הטומאה של כישוף שיודיע לו מה לעשות נגד ישראל, וכשחזר הצפור אליו ראה חד שלהובא דנורא דשט בתריה ואוקיד גדפוי כדין נפל עליו אימה וחרדה גדולה ושלח בלק אל בלעם בן בעור אשר הוא מושרש בטומאת הכישוף. והנה ראשי ומקורי הכישוף הוא עזא ועזאל אשר היו מקטריגים נגד בריאת האדם והפילם הקב"ה לארץ ואז נדבקו בהם ערבובי' של זוהמת הנחש, ונתנו עיניהם בבנות הארץ והלכו אחרי זנות. וראה הקב"ה שמתחילים להטעות את הבריות קשר להון הקב"ה בשלשלאות דפרזל' בהדי הרי חשך ושם הם יושבים. עזא ארגיז להקב"ה בשעת' דקשיר ליה בשלשלאות ע"כ אפל ליה בעומקא דטורא עד קידליה ורמי חשוכא באנפוי, ועזאל דלא אתקיף וארגיז קמי הקב"ה בשעתא דקשיר ליה הושיבו אצל עזא אבל לא רמי חשוכא באנפוי ונהיר ליה מחשוכא, ועל כן עזא שהפילו הקב"ה בחשך הנזכר נקרא נופל ועזאל דנהיר ליה חשוכא נקרא גלוי עינים, ואינון הרי חשך אקרון הררי קדם בגין דחשוכא אקדים לנהורא ומראה בהירות האור הזה חושך. ובכל יום היה בלעם הרשע אצלם ללמוד מהם שמות הטומאה וכשפים וזה שאמר הכתוב, "מן ארם ינחני בלק מהררי קדם" וגו' "נאם הגבר אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים". וקודם שלמד בלעם הכישוף הוצרך לטמא את עצמו בהרבה מיני טומאות. ושכב גם עם אתונו כי כן דרך הלומדים כישוף צריכים לטמא את עצמו ולשכב עם הבהמה, ולכן נסמכה בתורה "כל שוכב עם בהמה מות יומת מכשפה לא תחיה". כי שורש מקור כשפים הוא הכל ע"פ טומאות גדולות בר מינן, ותחילת כל דבר מי שרוצה לילך אל הרי החושך צריך להכין עצמו לעשות קטורת שיקטיר לפני עזא ועזאל ובזה הקטורת עשה אותן אלהות והוא פירש עצמו מעבודות הקב"ה ולא להיות לו כלל חלק בקדושה כי אם להיות משועבד ועבד תחת הסיטרא אחרא, כי הוא אומר ומקבל עליו בשעת הקטרה. ובמה עושה קטורתו, נוטל חויא חדא ובזע את ראשה ונוטל הלשון ונוטל עשבים ידועים ומקטיר זה קטורת אחד, ועוד אח"כ חותך ראש הנחש לד' חלקים וממנו עושה קטורת שני ואלו שני קטורת, נוטל בידים ואזיל לאינון הרי חשך ומיד כשמגיע לראש טורא חמי ליה עזאל ההוא דאקרי גלוי עינים מיד אמר לעזא כדין יהבין קלא ומתכנשין גבייהו נחשים גדולים דמתוקדן וסתרי לון והם שולחין חיה קטנה לקבל האי בר נש והיא כמין שונרא ורישיה כרישיה דחוויא ותרין זנבין בה וידהא ורגלהא זעירין בר נש דחמוי ליה חפוי אנפוי, ומקטיר לפניה קטורת חד שלא זכרנו למעלה והיא קטורת השלישי, שנוטל תרנגול לבן ושורפו ובזה מראה הכנעה ושעבוד לפני שד זה אשר ראשו כמין נחש וגופו כמין חתול, וחיה זו אזלת עמיה עד דמטי לגביה רישא ושלשלת של ברזל והאי רישא דשלשלת נעיץ בארעא ומטו עד תהומא ותמן בתהומא חד עמודא והוא נעיץ בתהומא תתאה ובההוא עמודא אתקשר רישא דשלשלאי כד מטי בר נש לתמן בטש בה ג' זימנין ואינון קדמן ליה וכדין כרע וסגיד על ברכוי ועיניו סתומין עד דמטו גבייהו כדין מושיבין אותו לקמיהו בתוך העיגול, והנחשים מסבבים אותו ופתח עינוי וחמו לון עזא ועזאל ונפל על אנפוי ומשתחוה לנגדם ומקטיר לפניהם הקטורת הנזכרת לעיל, ומקבל אותן לאלוה ופורש מעבודת הבורא ב"ה, והוא עובד לאלהים אחרים דסטרא אחרא. ואח"כ מלמדין אותו כשפים וקסמים ונחשים, ויתיב גבייהו חמישים יום וכד מטי זמניה לילך לאורחיה אז אותו שד שהוא בדמות חתול וכל אינון חיווין אזלין קמיה עד דנפיק מן הרי חושך וכל ענייני טומאת כישופין מתהוווים מעומקא רתהומא, ולכן פועלים המכשפים ג"כ על ידם בצל, כדאיתא בזוהר פרשת תזריע, העומדים בצל הנר או בצל הלבנה ואומרים, הצל, משועבדים אנחנו. ומכניסים עצמם תחת הרשות ס"א תחת רשות עזא ועזאל בדברי כשופם וניחושם משביעין בשמות הטומאה את הצל עד שבאים רוחות שהם פורחים באויר מבלי גוף, ואין להם לבוש ומתלבשים עצמם בההוא צל שני רוחות הטומאה, והוא מסתכל למטה לנגד הרוחות שבצל והם מגידים לו מה ששמעו כרוזים הנכרזים בעולם. כי כל סיבות האדם נכרזים, הרי לך ענין טומאת הכישוף שהוא חלק מטומאת אלהים אחרים, וכל ההולך אחריהם ופועל כשפים מוכרח לומר שהוא אינו עבד להקב"ה כי אם להס"א. אוי לו ואוי לנשמתו, ואף אם אינו פועל בעצמו הכישוף אלא אפילו המצוה להמכשף לעשות כישוף, ג"כ מוכרח המכשף לבא אל הס"א והמשחיתים הממונים על הכישוף, צריך המכשף לומר להם בפי' פלוני זה שלחני אליכם בשליחות ואני שלוחו כמותו ובמקומו אני עומד ומשעבד אותו ומכניס אותו תחת הממשלה שלכם להיותו עבדיכם, והוא מרוצה ומסכים כל מה שתעשו רק בזאת יאותו לו ותעשו לו טובה זו כי נתמעט מחייתו או שאר דבריו מסיבות העולם שמבקש שתודיעהו לו בשביל מה באת הסיבה ומה הוא התרופה. ולפעמים מוכרח המכשף לערוך שלחן וליקח דם של עורב שחור וכבד ולב של העורב שהוא מאכל אכזרי ומסדר השלחן לפניהם ומעמיד אלו המאכלים על השולחן ומבקש אותן שיבא ויתכנשון תמן ראשי המשחיתים אשר הוא מבקש, והוא עומד לפניהם ומבקש בעד זה האדם שבקש את המכשף לעשות לו כישוף איזה פעולה הצריך לו, וע"ז כתב בזוהר פרשת בלק "וישלח בלק מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה", ר"ל דמסדרין פתורה לקדמיהון ולהקטיר להם איזה מין קטורת, ובאים המשחיתים ואודעין לון מה דאינון בעין. וסוף האדם זה שרוצה לעשות כישוף, בשעת פטירתו באין אלו המשחיתים עם כל הס"א לקבל את הנשמה דיליה ואמרין דין הוא מכת שלנו. וכן איתא בזוהר פרשת תזריע וז"ל, "ההוא בר נש נפיק מרשות דמארי' ופקדוני דיליה יהיה לס"א מסאבא רחמנא ליצלן" וכו' ע"ש. על כן אני מזהיר לאותן אנשים או נשים שהן נכשלים בעון זה לעזוב את העון, ולהסיר המכשול זה, ויתחרט על העבר ועל להבא תזעק במר נפשו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה להוציאו מתחת ידי הארורים המשחיתים ומזיקים האלו, אשר בעבור העון זה נכנס תחת רשותם.
באשר כי הרבה מכשולות באים לבני אדם מחמת שהן ממחוסרי הבטחון ואינן בוטחים בהקב"ה, ע"כ נציג לך כמה אזהרות בזה מכשול הראשון המצוי בין בעלי מחיות, בראותם כי נתמעט המחיה אינם רוצין לקבל באהבה ובחבה גזירות הקב"ה להיות נחשב לו לכפרת עון והכל בידי שמים, מתחכמים נגד גזירת הש"י ב"ה ועושין פעולות ע"י כשופים הפורחים באויר כי חטא גדול הוא זה כאשר נבאר בע"ה. והנה בלק בן צפור עשה כשפים נגד ישראל ע"י צפור ששמו ידוע לבעלי מכשפים שפועלים הכשוף ולכך היה נקרא בן צפור, ושלח אותו אל מקום מקור הטומאה של כישוף שיודיע לו מה לעשות נגד ישראל, וכשחזר הצפור אליו ראה חד שלהובא דנורא דשט בתריה ואוקיד גדפוי כדין נפל עליו אימה וחרדה גדולה ושלח בלק אל בלעם בן בעור אשר הוא מושרש בטומאת הכישוף. והנה ראשי ומקורי הכישוף הוא עזא ועזאל אשר היו מקטריגים נגד בריאת האדם והפילם הקב"ה לארץ ואז נדבקו בהם ערבובי' של זוהמת הנחש, ונתנו עיניהם בבנות הארץ והלכו אחרי זנות. וראה הקב"ה שמתחילים להטעות את הבריות קשר להון הקב"ה בשלשלאות דפרזל' בהדי הרי חשך ושם הם יושבים. עזא ארגיז להקב"ה בשעת' דקשיר ליה בשלשלאות ע"כ אפל ליה בעומקא דטורא עד קידליה ורמי חשוכא באנפוי, ועזאל דלא אתקיף וארגיז קמי הקב"ה בשעתא דקשיר ליה הושיבו אצל עזא אבל לא רמי חשוכא באנפוי ונהיר ליה מחשוכא, ועל כן עזא שהפילו הקב"ה בחשך הנזכר נקרא נופל ועזאל דנהיר ליה חשוכא נקרא גלוי עינים, ואינון הרי חשך אקרון הררי קדם בגין דחשוכא אקדים לנהורא ומראה בהירות האור הזה חושך. ובכל יום היה בלעם הרשע אצלם ללמוד מהם שמות הטומאה וכשפים וזה שאמר הכתוב, "מן ארם ינחני בלק מהררי קדם" וגו' "נאם הגבר אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים". וקודם שלמד בלעם הכישוף הוצרך לטמא את עצמו בהרבה מיני טומאות. ושכב גם עם אתונו כי כן דרך הלומדים כישוף צריכים לטמא את עצמו ולשכב עם הבהמה, ולכן נסמכה בתורה "כל שוכב עם בהמה מות יומת מכשפה לא תחיה". כי שורש מקור כשפים הוא הכל ע"פ טומאות גדולות בר מינן, ותחילת כל דבר מי שרוצה לילך אל הרי החושך צריך להכין עצמו לעשות קטורת שיקטיר לפני עזא ועזאל ובזה הקטורת עשה אותן אלהות והוא פירש עצמו מעבודות הקב"ה ולא להיות לו כלל חלק בקדושה כי אם להיות משועבד ועבד תחת הסיטרא אחרא, כי הוא אומר ומקבל עליו בשעת הקטרה. ובמה עושה קטורתו, נוטל חויא חדא ובזע את ראשה ונוטל הלשון ונוטל עשבים ידועים ומקטיר זה קטורת אחד, ועוד אח"כ חותך ראש הנחש לד' חלקים וממנו עושה קטורת שני ואלו שני קטורת, נוטל בידים ואזיל לאינון הרי חשך ומיד כשמגיע לראש טורא חמי ליה עזאל ההוא דאקרי גלוי עינים מיד אמר לעזא כדין יהבין קלא ומתכנשין גבייהו נחשים גדולים דמתוקדן וסתרי לון והם שולחין חיה קטנה לקבל האי בר נש והיא כמין שונרא ורישיה כרישיה דחוויא ותרין זנבין בה וידהא ורגלהא זעירין בר נש דחמוי ליה חפוי אנפוי, ומקטיר לפניה קטורת חד שלא זכרנו למעלה והיא קטורת השלישי, שנוטל תרנגול לבן ושורפו ובזה מראה הכנעה ושעבוד לפני שד זה אשר ראשו כמין נחש וגופו כמין חתול, וחיה זו אזלת עמיה עד דמטי לגביה רישא ושלשלת של ברזל והאי רישא דשלשלת נעיץ בארעא ומטו עד תהומא ותמן בתהומא חד עמודא והוא נעיץ בתהומא תתאה ובההוא עמודא אתקשר רישא דשלשלאי כד מטי בר נש לתמן בטש בה ג' זימנין ואינון קדמן ליה וכדין כרע וסגיד על ברכוי ועיניו סתומין עד דמטו גבייהו כדין מושיבין אותו לקמיהו בתוך העיגול, והנחשים מסבבים אותו ופתח עינוי וחמו לון עזא ועזאל ונפל על אנפוי ומשתחוה לנגדם ומקטיר לפניהם הקטורת הנזכרת לעיל, ומקבל אותן לאלוה ופורש מעבודת הבורא ב"ה, והוא עובד לאלהים אחרים דסטרא אחרא. ואח"כ מלמדין אותו כשפים וקסמים ונחשים, ויתיב גבייהו חמישים יום וכד מטי זמניה לילך לאורחיה אז אותו שד שהוא בדמות חתול וכל אינון חיווין אזלין קמיה עד דנפיק מן הרי חושך וכל ענייני טומאת כישופין מתהוווים מעומקא רתהומא, ולכן פועלים המכשפים ג"כ על ידם בצל, כדאיתא בזוהר פרשת תזריע, העומדים בצל הנר או בצל הלבנה ואומרים, הצל, משועבדים אנחנו. ומכניסים עצמם תחת הרשות ס"א תחת רשות עזא ועזאל בדברי כשופם וניחושם משביעין בשמות הטומאה את הצל עד שבאים רוחות שהם פורחים באויר מבלי גוף, ואין להם לבוש ומתלבשים עצמם בההוא צל שני רוחות הטומאה, והוא מסתכל למטה לנגד הרוחות שבצל והם מגידים לו מה ששמעו כרוזים הנכרזים בעולם. כי כל סיבות האדם נכרזים, הרי לך ענין טומאת הכישוף שהוא חלק מטומאת אלהים אחרים, וכל ההולך אחריהם ופועל כשפים מוכרח לומר שהוא אינו עבד להקב"ה כי אם להס"א. אוי לו ואוי לנשמתו, ואף אם אינו פועל בעצמו הכישוף אלא אפילו המצוה להמכשף לעשות כישוף, ג"כ מוכרח המכשף לבא אל הס"א והמשחיתים הממונים על הכישוף, צריך המכשף לומר להם בפי' פלוני זה שלחני אליכם בשליחות ואני שלוחו כמותו ובמקומו אני עומד ומשעבד אותו ומכניס אותו תחת הממשלה שלכם להיותו עבדיכם, והוא מרוצה ומסכים כל מה שתעשו רק בזאת יאותו לו ותעשו לו טובה זו כי נתמעט מחייתו או שאר דבריו מסיבות העולם שמבקש שתודיעהו לו בשביל מה באת הסיבה ומה הוא התרופה. ולפעמים מוכרח המכשף לערוך שלחן וליקח דם של עורב שחור וכבד ולב של העורב שהוא מאכל אכזרי ומסדר השלחן לפניהם ומעמיד אלו המאכלים על השולחן ומבקש אותן שיבא ויתכנשון תמן ראשי המשחיתים אשר הוא מבקש, והוא עומד לפניהם ומבקש בעד זה האדם שבקש את המכשף לעשות לו כישוף איזה פעולה הצריך לו, וע"ז כתב בזוהר פרשת בלק "וישלח בלק מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה", ר"ל דמסדרין פתורה לקדמיהון ולהקטיר להם איזה מין קטורת, ובאים המשחיתים ואודעין לון מה דאינון בעין. וסוף האדם זה שרוצה לעשות כישוף, בשעת פטירתו באין אלו המשחיתים עם כל הס"א לקבל את הנשמה דיליה ואמרין דין הוא מכת שלנו. וכן איתא בזוהר פרשת תזריע וז"ל, "ההוא בר נש נפיק מרשות דמארי' ופקדוני דיליה יהיה לס"א מסאבא רחמנא ליצלן" וכו' ע"ש. על כן אני מזהיר לאותן אנשים או נשים שהן נכשלים בעון זה לעזוב את העון, ולהסיר המכשול זה, ויתחרט על העבר ועל להבא תזעק במר נפשו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה להוציאו מתחת ידי הארורים המשחיתים ומזיקים האלו, אשר בעבור העון זה נכנס תחת רשותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.