מאת: חרדי
בעולמו
לאחרונה נחשף עמישראל
לתופעה פחות מוכרת, של נישואי חרדי-חילונית. במבט ראשון הדברים נשמעים בלתי
אפשריים, אבל מסתבר שישנם לא מעט נשואים משני צידי המתרס. המקרה המדובר הוא של
'בעל תשובה' ברסלבי עם אושית טלוויזיה חילונית, אבל מסתבר שהזוג הבלתי אפשרי הזה כן
אפשרי וגם מצוי במחוזותינו, יותר מכפי שנראה במבט ראשון. עד כדי כך נפוץ הדבר, עד
שקמה 'קהילה' של 'מעורבים'.
מתוך הכרת התהליכים
שעל שני בני זוג לעבור, בהיותם בתהליך תשובה, ידעתי, שלא אחת נוצר מצב שאחד 'מתקדם
יותר' והשני 'מתקדם פחות'. אבל תמיד היה ברור שמדובר ב'התעכבות בדרך' ולא על הִתְקַבְּעוּת
במצב של 'אתה חרדי ואני חילונית'. לא זכורה לי הוראה מפורשת של אחד מגדולי הרבנים
להתגרש, במקרים שבן/בת הזוג לא חוזר, אבל ברוב המקרים, הדברים קרו מאליהם. היה
ברור לצדדים שאינם יכולים להמשיך יחד ('מה, אני אלך לים לבד עם הילדים בשבת?'
'בשום אופן לא תעביר את הילדים לחינוך חרדי' וכדו').
פחות מוכרים בקהלנו
מצבים הפוכים, שבהם אחד מבני הזוג חזר בשאלה והשני ממשיך איתו. כמדומני שבזה הרבה
רבנים מורים לצד שנשאר חרדי לפרק את החבילה. זאת בשל התפיסה הנ"ל, שהצד שנשאר
רק 'מתעכב בדרך' וסופו להצטרף לצד הפורש. לפעמים, עצם הצבת השאלה האם לעזוב
מעוררת חשד שהנשאר אין ליבו שלם לשמים. וכי היאך תחיי עם גבר שמחלל שבת ואוכל
טריפות?? כנראה קרירות יש גם בשואל/ת ולכן העצה הטובה (והמחויבת. כי כל מה שאומר
'רב' הופך להיות 'פסק') היא לעזוב אותו. אם נעמיק חשוב, נזהה שמדובר בחוסר בטחון
עצמי. 'הפוסק' משוכנע שאין אדם נשאר בדתיותו, אלא בשל הבית התומך בו.
על רקע זה, נפעמתי להתוודע
שבקהילה קדושה בדרום 'יצאה בשאלה' אשת מלמד ולא זו בלבד שהם ממשיכים את חייהם כזוג
בקהילה, אלא שהמלמד ממשיך להחזיק במשרתו בחיידר. עומד אני נפעם מול עוז
רוחה של אותה אשת לפידות, שהעזה להתבונן בתוכה פנימה ולגלות שאינה מאמינה-באמת במה
שסיפרו לה ושהעזה לשתף בזה את בעלה (הגם שמן הסתם לקחה בחשבון את הצומת שהוא יצטרך
לעבור בשביל להישאר איתה). מתפעל אני מאומץ ליבם, מיושרתם ומחוזקם הרוחני של הבעל,
החיידר והקהילה. הלוואי אגיע לקרסולי גודלם.
אם נודה על האמת,
רובנו ממשיכים בדרכנו לא בגלל שאנחנו מסכימים עם עצמנו, אלא משום שאין לנו עוז רוח
לשאול את עצמנו בכלל מי, מה, מניין ולאן. כשאתה מכיר גערר או בעלזר, אל תטעה לחשוב
שהוא כזה, משום שבחן את דרכו והגיע למסקנה שדרך גור/בעלז/ליטא היא אכן דרך האמת
ואין בלתה. 'כאן נמצא, כאן היה'. כשאני נפגש במישהו שבחר בהשם ובתורתו, אני
מקבל מזה חיזוק גדול מאוד. אולי אני אישית טרם זכיתי, אבל גם בדורנו יש הזוכים לעבוד
את השם מתוך אמת, בחירה ואמונה.
אמנם, מספרית מדובר
בשולי הקהל. רוב הציבור יזרום בדרכו העדרית ויתנשא על המיעוט ששוחים עם מנוע עצמי,
אבל 'לא מרובכם בחר בכם ה', כי אם מאהבתו אשר אהב'. ובזכות אותם מעטים בכמות
ומרובים באיכות נגאל במהרה.
אשרינו מה טוב חלקנו
ומה נעים גורלנו.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - -
- -
נ.ב.
ההכרה במעלה העצומה
שבנישואין לחילונית, אינה סיבה להתגרש, כדי להתחתן עם חילונית, או לחילופין, לבקש
מהאשה היקרה שתצא בשאלה,אבל המחשבה על הסיטואציה של נישואין לאשה שאינה דתית, מאפשרת
לראות את עצמנו בזווית יותר 'נקיה'.
הרי כולנו גם
משחקים 'משחק תפקידים' בעוה"ז. מציגים את נוצותינו בפני העולם ומשתדלים
להראות הכי טובים שאנחנו יכולים. בפועל, כולם יודעים איך נראה שמו"ע בפרהסיה,
ואיך נראה שמו"ע בחדרי חרדים.
פתאום, בביתך
פנימה, אינך מרשים אף אחד כשאתה 'מדקדק' באיזו מצווה. אלו חיים שמחייבים בחינה
עצמית יומיומית, מה אני עושה, מתוך שאכן חייב או רוצה ומה אני עושה
מתוך ש'ככה עושים כולם' או 'איך זה יתקבל בחברה'.
מעניין לנסות לחיות
כך - ולו יום אחד בלבד.
נ.ב. לנ.ב.
('קלא דלא פסיק'
בתוככי משפחת נאדל טוען שכשהיה הרב נאדל בשידוכין, הציע בפניו מישהו 'שידוך עם
חילונית'. ר' גדליה ענה שאם היא תסכים לכל תנאיו, אינו רואה סיבה שלא להתחתן עמה.
בסוף לא איסתייעא מילתא. סיפור זה שמעתי במו אוזני, בסודי סודות, מפי נכדו. בבירור
שניסיתי לעשות במשפחה, הם כיחשו מכל וכל. נכון להעיר שהם מכחשים גם דברים שבוודאות
אמר ולימד ואף העלימו מהשוק את 'בתורתו של ר' גדליה'. זאת מטעם האינקוויזיציה
המחשבתית הנהוגה במחוזותינו).
לגופם של דברים, מודה
שגם בעיני אין הדברים מסתברים/מתישבים, אבל אולי בגדר 'מחשבה טובה' או 'עלתה
במחשבה'.
ואין איתנו יודע עד
מה.
