מאת: חרדי בעולמו
בעלזר נכבד מבקש מקורות לעובדה שהבעלזר רב'ה התנגד נחרצות להקמת בית יעקב. זאת בהיות והידע האישי שלו הוא בדיוק הפוך: הבעלזר תמך מהרגע הראשון. (סתם הסתקרנתי. איך הסבירו לך, למה מוסדות הבנות אצלכם אינם 'בית יעקב' אם הוא יסוד והוא בניין??)
אם אכן בעלזר אתה, אין סיכוי שיהיה לך ידע
אישי אחר. זוהי בדיוק המערכת: להשתלט לא רק על ההווה, אלא גם על העבר. אם אתה מקבל
פירסום של משה פראגר או דומיו כמקור, אז עדיף לך לדלג על כתיבתי (כבר אמרתי פעם
שבראש כתיבותי מתנוסס מאת: חרדי בעולמו, כמעין תמרור אזהרה. לא לכל קיבה
הוא מתאים). אני מעריך מאוד את האמת שלהם, אבל יודע מה מקומה בעולם המציאות. לדידי, מי שמחפש 'אמת עובדתית', אין לו מה לחפש
במקורות חרדיים.
האמת העובדתית אינה נחשבת שם כלל. יִפּוּי והאדרת הקדמונים והצדיקים שוקלת אלף מונים יותר. לקמן אלמד עליהם זכות, כמובן.
הַחֲבָל הוא, שכתוצאה מכך מושפעים גם מקורות, שבאופן נורמלי ערכם טוב למדי. ויקיפדיה, למשל, הינו מקור אמין באופן כללי, אבל בכל דבר שקשור לחרדים, א"א לסמוך עליהם. הסיבה לכך היא ששיטת העבודה שם היא 'שיתוף מידע' של העורכים ובמקורות המידע נמצאים גם מקורות כמו זה שצילמת: סִפְרוֹ של משה פראגר, אודות שרה שנירר.
לסימנא בעלמא, אראה לך משהו להמחשת העניין. בערך של ויקפדיה על 'בית יעקב' מובא פעם אחת שהבעלזער תמך בה ופעם אחרת שהוא הסתייג (באותו ערך עצמו). ה'מעשה שהיה' הוא שהיא אכן שאלה, באמצעות אחיה, והרב'ה אכן ענה בו"ה. אלא שנוסח השאלה של האח היה שהיא רוצה לפעול יידישקייט בקרב הבנות (בלי להזכיר הקמת 'חיידר לבנות' ח"ו). כד תעיין שפיר, תמצאהו. כמאמר 'יגעת ומצאת, תאמין'.
אגב, ההתנגדות היתה לא רק של הבעלזר. כל
גדולי ישראל התנגדו נחרצות (למעט צאנז, אבל זה לא בגלל ששרה שנירר היתה מצד אמה
צאנזית, אלא מפני בריחתה של נינת הצאנזר למנזר. ואכמ"ל). הבעלזר היה 'יותר
נגד' גם בגלל שהיה 'קנאי' בכלל וגם בגלל שהיא היתה בעלזרית (ואליו פנתה ראשון) וגם
בגלל שיצאה שמועה שהוא לא מתנגד (בגלל הבו"ה שאמר לאחיה והיא אכן חשבה בהתחלה
שהוא מסכים לה).
תמצא גם את הֶפְרֵשׁ השנים בין הקמת בית יעקב (1918) לבין קבלת מכתב התמיכה מהגערר ור' חיים עוזר (1929) וכמדומני שגם את העובדה שהח"ח כתב רק ארבע שנים אח"כ (ועדיין בלי נימוק להיתר ההלכתי, שזה הוציא מישהו אחר בכלל, כעבור עוד כמה שנים). בויקיפדיה שם תמצא גם 'באבא מעיישה' כאילו הגערר תמך מהתחלה ואיזה חסיד שלו העמיד הבניין ל'בית יעקב' וכו' דמיונות כדרך המודיע. (כאילו שאם הגערר היה בעד, לא היתה המנהלת ממשפחות המלוכה של גור. אולי דרך גור, תבין את האמינות).
הדבר פשוט, שלאורך כל הדורות נהג סוג של איסור ללמד תורה לנשים. דייקתי לכתוב 'סוג של איסור', כי יש חריגות בדרך, חלקן נודעות מאוד (כולל רש"י שלימד את בנותיו, ואחת מהן נחשבה לממש ת"ח אבל אכמ"ל).
חצי מילה על מהימנות הסופר הנודע משה פראגר (בן דמותו של סורסקי וכדו'). בלי לפגוע באיש כלל (תיכף אסביר ואלמד זכות), הרי שאמינות דבריו זהה לאמינות 'המודיע'. כלומר, שכל עוד אין אינטרס אחר, אז למה לשקר סתם? אבל, מעבר לכך שלא משקרים בלי סיבה כלל, אי אפשר לסמוך על חצי מילה שמתפרסמת ע"י הוֹלְכֵי דרך זו. וכי יעלה על דעת יר"ש לספר עובדה שמוכיחה שהצדיק/הגאון הנדון טעה במשהו?? ואם אפשר לספר 'מעשה שהיה' שיחזק יהודים ויביאם ליותר יר"ש, אז מה זה קשור אם ב'מציאות הטכנית' זה היה כך או לא? תחשוב רגע. אם היית יכול לגרום לחילוני לשמור תו"מ, אם תספר לו מעשה שלא היה ולא נברא, כאילו אלו עובדות אמיתיות. היית נצמד ל'אמת שוויצרית' כלשהי, או היית מספר, ועוד בניגון של 'טעם העליון'?? מבחינת סופרים יראים אלו, הכל כשר בשביל להגיע לתוצאה המבוקשת. כך הגיעו גם למצב שהם מספרים סיפורים לא הגיוניים בכלל, כי הם - ושומעיהם - התרגלו להתפעל מ'הנקודה שבסיפור' בלי לשים על לב, אם המעשה הגיוני בכלל.
וכאן מקום איתי לומר מילת הגנה על סופרי דברי הימים החרדיים, לדורותיהם. אכן האמת העובדתית אינה חלק מהערכים שלהם, אבל הבה נניח, שזאת לא בשל 'קלות השקר' אלא בשל 'חומר יראת השמים'. לפי תפיסתם, זו 'אמת' מוצקה, נחוצה, נעלה ומרוממה הרבה יותר.
אתחיל ב'דוגמה קטנה'. סופר חרדי מפורסם ונפוץ כתב פעם בעיתון סיפור על צדיק ידוע מצפת שבתחילת דרכו נחשד בגניבה ורק מעקב לילי אחריו גילה שהוא תמך באיזו אלמנה עניה וכל ההסתר היה בשביל להסתיר את מעשי צידקותו. אני, שהכרתי את הסיפור במקורו וידעתי שהחשד היה אחר (וד"ל) שאלתי אותו מדוע שינה את הסיפור מהעובדות הידועות? וכה ענה לי האיש 'מה איכפת לקורא איזה חשד זה היה בדיוק? זה משנה את המציאות שחשדו בו בכשרים, ושכך התגלתה צידקותו?' 'בשביל מה להכניס 'הרהורים' למוחם של הקוראים?'. נו, לא צדיק הוא הסופר?
מכאן נעבור למשהו הרבה יותר 'כבד'. הרב
דסלר (שאני ממש חסיד שלו) כתב במכתב מאליהו (א) שאמת עפ"י התורה, אינה 'אמת
עובדתית'. למשל, הוא כותב, אם רוצח רודף אחר מישהו להורגו והוא מבקש ממך שתחזיר לו
את סכינו שהפקיד אצלך. אם תענה לו שהסכין בדיוק בהשחזה וכדו', האם זה יקרא שקר? לא
ולא. זו האמת. כי האמת היא שאסור לרצוח וזו אמת שכופפת את האמת העובדתית שהסכין
נחה על מקומה.
אתחמק כאן מלדון בעצם דבריו, אבל העולה מזה הוא שהאמת אינה 'האמת השוויצרית', אלא אמת זה מה שמוביל לטוב ושקר זה מה שמוביל לרע. כך הוא מגדיר בעצמו שם.
צריך גם לזכור שהשקר כשלעצמו אינו איסור הלכתי כלל. אסור להונות במשקל, במחיר וכדו'. כלומר שמה נאסר זו התוצאה של השקר, לא השקר כשלעצמו. 'מדבר שקר תרחק' הוא רק הקדמה ל'ונקי וצדיק אל תהרוג'. כלומר, שנאסר לשקר בעדות בבי"ד. דא ותו לא. שקר כערך בפני עצמו, לקוח בכלל מתרבות המערב, עד כמה שהדבר מפליא. בחז"ל זה נקרא 'לשנות בדיבור' ולזה יש היתרים, כמעט ללא שיעור. ואכמ"ל.
צריך גם להבין שלעיני הסופרים (ועורכי המודיע) עומד הערך העליון 'לחנך את בני ישראל לטוב'. אם פרט זה או אחר, מקשה על הסיפור וכי יעלה על דעת איש תורה להפחית בקדושת ישראל, בשביל איזה דיוק עובדתי??
כמדומני שכיום הגישה הזאת מתרחקת והולכת מדעת בני אדם שפויים והגונים, אבל זו היתה התפיסה לאורך כל הדרך ועורכי 'המודיע' טרם נודעו, כנראה, שאנחנו כבר במאה ה _21. כנראה שהם קוראים המודיע בלבד...
ואידך פירושא היא, זיל גמור.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.