תקוות העתיד שלנו - מהאדמורי"ם בלבד

מאת: חרדי בעולמו

קבלתי סמס שאני מוזמן להשתתף בהילות מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. מעבר לאירוניה שבקבלת סמס לאירוע לזכר מי שאישר את גחמת הגעררס שאסרו סמסים, עמדתי נדהם מול צירוף המילים הבלתי אפשרי הזה 'הילולה' ו'מרן הגרי"ש'.

נראה שהגם שבזמנו 'המתנגדים' דחו את החסידים עד כדי הטלת חרמות עליהם (צריך להבין שבאותם הימים 'חרם' היה משמעו הגעה עד לפיקוח נפש. אי אפשר היה להתקיים פיזית, ללא תמיכת הקהל היהודי. אם היהודים אינם משכירים לך דירה ואינם מוכרים לך לחם ומפטרים אותך מהעבודה, אז הסיכוי שלך לשרוד - פיזית. פשוטו כמשמעו - הינו נמוך מאוד), ב"ה, ללא טקסים מוסדרים וללא 'סולחה' רישמית, התאחו הקרעים וכיום אין בין הליטאים לחסידים, אלא טישים בלבד. היכן הימים שהיינו רואים את הסייטפלר הולך ברחוב לבדו (אולי ר' חיים היקר ימצא לנו את תמונתו מפורסמת כשהוא מוביל בלוקים לסוכה ברחובה של עיר). היום אי אפשר לגשת לאף אחד שנחשב ל'גדול' בשום מקום ובשום צורה. היכן הימים שפשוט היית הולך לסטייפלר ומדבר איתו (בלימוד, מן הסתם).

כיום, הליטאים אימצו את דרך החסידים כמעט באופן גורף. מדייק ומחדד שוב 'את דרך החסידים' (ולא את דרך החסידות, כמובן). דרך החסידות נראה שכמעט פסה מן הארץ. כל דרכי עבודת השם וההיעזרות בצדיקים לצורך זה, כמעט אינם קיימים בעולם. מה שנותר כיום זה בעיקר ההערצה הבלתי מסוייגת לאדמו"ר ('שלך', כמובן. לא לכל אדמו"ר) וההישמעות לכללים חומריים נראים ומובחנים לעין כל (כגון, צבע גרביים, מכנסי שלושת-רבעי, אופן גילגול או קשירת הפאות, פלסטיק למשקפיים וכדו' מאפיינים חיצוניים וחברתיים). יש חסידויות שגם קובעות כללים של קדושה (שלא נראה שמוסיפים קדושה או אידשקייט לעולם כלל, אבל אין מקומם בזה) וכדו' שיכול להראות כעשיה רוחנית או דתית.

בימינו הליטאים הלכו בעקבות החסידים ואין הרבה הבדל ביחס לגדולים מזרם זה או אחר. כבר עשו פראנצ'עס אצל הליטאים (שעכשיו בגזירת מלכות כנראה לא יהיו בשני המחנות) ורק שיריים עדיין לא מחלקים אצל הליטאים. גם מחלוקעסים עד לבלי די יש אצל כולם בשפע וגם התפצלויות בתוך המחנות ב"ה לא חסר (מישהו ספר פעם כמה ישיבות 'חברון' יש?).

ההבדל שעדיין נשאר הוא שאצל הליטאים מחזיקים ברסן השלטון מספר מועט של 'גדוילים', בעוד ראשי הישיבות הבינוניים והקטנים, אינם נספרים כלל והם הולכים אחרי המשכוכית, בלי דעה או ידיעה.

אצל החסידים נוצר עם השנים מצב שבו ההתפצלויות הגיעו לכך שמקובל לומר שכל יהודי שיש לו 30 חסידים, הריהו רב'ה לכל דבריו. ככל שהפיצולים יגדלו כן מתגבר הסיכוי שביניהם יהיו גם כאלו שבאמת דואגים לצאן מרעיתם. יכול להיות שמתוך דאגה זו, יעלו נושאים חשובים על שולחן הדיונים ואולי סוף סוף נראה התחלה של פתרונות - ולא רק היתקבעות ב'מה שהיה הוא שיהיה'.

הדברים אמורים בעיקר לגבי בעיית האינטרנט בציבור שלנו. כבר כתבנו כאן שהמציאות היא שרוב מוחלט של הציבור שלנו נמצא כאן (באינטרנט) אבל בהרגשה של כולנו, אנחנו המיעוט. זה מדהים אותי כל פעם מחדש כאשר אני נקלע לשטיבלעך לתפילה כלשהי ומבין-לפתע שבעצם שניים מכל שלשה יהודים סביבי משוטט באינטרנט, בעוד ההרגשה שלי עודנה שאני אחד מעשר בערך.

אני סתם יהודי פשוט (בלי לגזול את התואר הנעלה ממי שהוא שלו, כמובן) ואיני שייך לחסידות חב"ד או קרלין ואין לי שום מנהיג או הנהגה מוסמכת מה עושים עם נושא האינטרנט (חוץ מזה שזה טרייף חאזער וכו'). מתוך 'שבתי בתוך עמי' אני יודע ש'רבים חללים הפילה' ושהיא 'פתחה של גהינום' וכדו' הצהרות. אבל לא מצאתי דרך או מורה דרך איך לנהוג למעשה (ואני נוהג, כמו כולנו, בהיתר-בפועל).

מן הסתם, אם מנהיגי הציבור שלנו היו מודעים לכך שהציבור כבר מזמן לא נמצא היכן שהם מדמיינים שהוא נמצא. שהמציאות כיום מחייבת (או כמעט מחייבת) שימוש באינטרנט ובסלולר חכם, אז הם היו מתחילים לחפש פתרונות טכניים מעשיים לעניין.

מקבל כאמת את ההנחה (שמוצגת לנו כעובדה, אבל ע"י מקורות שאינם נאמנים בעליל) שהגישה לכל מידע כוללת גם חלקים שמסירים יהודים מן הדרך. מקבל את זה שהדבר מסוכן מאוד לילדים, צעירים, ולאחרים בעיתות משבר. לי זה אומר שצריך למצוא פיתרון.  הפיתרון הוא לא בהצהרות חוזרות ונשנות שזה מסוכן. את זה כבר הבנו. פתרון צריך להיות כזה שאני יכול להיות בקשר עם הלקוחות שלי, עם הספקים שלי, עם הבנק שלי, עם משרדי הממשלה וכו' וכדו'. הפתרון צריך להתאים לחיים האמיתיים, לא אלו שקיימים בדמיונם של אחדים.

איני בא בטענות לאותם שלכאורה היו אמורים למצוא פתרונות. אדון אותם לכף זכות שאין להם יכולת לפעול כפי שהם רוצים ומבינים. אבל, בכך שאני מלמד זכות עליהם, עדיין לא נפתרה הבעיה.

לכן, יש תקווה גדולה במציאות בה בן אדם אחד, 'אחראי' על קהילה קטנה וקדושה. שאובדן כל אחד מהקהילה הוא אבידה בשבילו אישית. אולי בהצטרף אנשים איכפתיים מסוג זה, תבוא תשועה ברוב יועץ.

נראה שמבחינה זו עתידה היהדות החרדית תלוי יותר ברב'לעך הקטנים, מאשר באותם 'גדוילים' ומנהיגי חצרות גדולים. נראה שאלו מעולם לא ראו את הסרטונים לאין מספר שעולים כאן בעולמם של חרדים. נראה שהנתק בינם לבין 'עולמם של חרדים' אינו רק נתק בינם לבין ר' חיים, אלא באמת בינם לבין עולמם של חרדים.

אז אולי שילוב עולמם של חרדים עם כוחם העולה ומתעלה של אדמורי"ם קטנים ובינוניים יביא בסופו של דבר גאולה לציבור החרדי.

חרדי בעולמו