בדם לבבי

מאת יהודי פשוט

האירועים המבישים בישיבת פוניביז׳ ידועים בעווה''ר בכל העולם ומשודרים ללא הרף ודווקא היוקרה שצברה אותה ישיבה בצדק או בהפלגה מוסיפה חרפה לחילול שם שמים הנורא שאין גדול הימנו, והוא רחום יכפר עון ולא ישחית.. אבל מאי דהוה הוה ואת הנעשה אין להשיב ואותי מעניינים כרגע תהליכי העומק שמצאו כאן את ביטויים. אכן בובקה מרקוביץ הוא לובוס ששווה את הכסף שלו אבל  דברים כאלה לא מבשילים מרגע לרגע, שבחור מגובה בחבריו יקפוץ לעיני קהל ועדה על רב מבוגר שלא עשה לו כל רע יפליא בו מכות רצח  ויתלוש את זקנו .. משהו חייב להיות מעוות וחולה כאן מזה זמן כביר! גם אין טעם לעשות מהסיפור הזה הון מגזרי כי אם נתבונן נמצא שהמנטליות הזומבית של גיבורי אותו אירוע מפורסם לא מייחד את בחורי פוניביז׳ כי הברבריות הבהמית פשתה ברוב הישיבות החסידיות וחלק נכבד מהליטאיות. כי די שאיזה רישישיבה פופולרי או אדמו''ר שהוא יקרץ בעיניו וה'תלמידים' יהפכו בין רגע לפוגרומציקים מיוחמים יפליאו מכותיהם באנשים זרים להם ונתברר שגם ישרפו את בתיהם עליהם ועל זאטוטיהם מבלי שקורבנותיהם חטאו להם בכי הוא זה.. וכאן אספר סיפור אישי מילדותי: כאשר נוהג הייתי לחמוק מבית הורי הזקנים ולהניח להם את מנוחת יום השבת, ראשית הייתי הולך לטיש הצהריים של הרבי הרח''מ מויז'ניץ ע''ה שהיה עורך בימי החום באכסדרא של ביתו ושלא כמו הטיש בליל השבת כאן היה המקום קטן והציבור מצומצם, ישבו רק הרבי משפחתו ואורחיו ומסביב עמדו בחורי הישיבה המבוגרים שטרפו בחופזה את סעודתם במנזה של הישיבה ובאו להנעים זמירות לצדיק הדור. פעם הגיע לפתע מי שהגיע והודיע שמוחי השבת סופגים מכות מחברי המשפחה החילונית שהתקבצו בביתם שעמד על השטח עליו נבנה אח''כ הבניין המוארך של שיכון סאטמאר,.האדמו''ר בטוב עליו ליבו שמע והורה לבחורים הגברתנים שלו לצעוד לשם וללחום את מלחמת השבת הקדושה, ואני הילד כבן י״א או משהו כזה הצטרפתי כמובן לגדוד. אני זוכר במטושטש את מלחמתם הברוטלית של הפושטים על מגיני הבית, עד הנקודה שבחור ויז'ניצאי גבה קומה הרים קורת בניין כבדה והנחיתה בעוצמה על ראש אחד החילונים, האיש התמוטט תחתיו כסמרטוט נשתרר שקט אימים ואני נסוגתי בחופזה עם היחידה 'של הרבי' שהתרחקה מהאירוע. למחר או לאחר מחר שמעתי את הבשורה הטובה שמישהו מת להם לאותם חילונים. הדעת נותנת שזה היה האחד שנתכבד באותה קורה. ולמרות שמעולם לא הייתי בטוח במאה אחוז אבל זה כבר מעל לשישים שנה שאני מביט על בעל המעשה כעל אחד שסר מעליו צלם האלוקים כי הרג את הנפש. בשנים שבאו עוד הייתי מסוייט בהזיות מהאירוע ומהרהר האיך ייתכן שאדם ויהודי יעשה כן לאיש ובן ברית שלא חטא לו יהיה חרדי או חילוני. מאז התבגרתי וזקנתי כטיפוס יוצא דופן עד שלמדתי שאני מתייסר ונענש על הגיגי ודברי בשעה שלא כולם למדו לחשוב כלל ועיקר כך או כך. רוב הבריות שסביבי גודלו להתנהג קו לקו צו לצו כמצופה מהם ולפחד באימה וחרדה גדולה מעיני השכן והשכנה ומוצאות פיהם מבלי לפתח טעם אישי ולחשוב לעצמם בכלל, והשם ישמור ויציל מלהביע דיעות.. פשיטא שזה לא משנה האיך תלביש ותצעיד אנשים שלא חושבים, אם אין חשיבה אין מצפון ואין אנושיות ולעת ניסיון כבהמות וחיות רעות נדמו. אמת, הרבה אנשים נולדים עם חושים רדומים וכלי חשיבה מוגבלים והם זקוקים להמון חינוך ועידוד כדי שיתחילו לחשוב ולרצות להבין. אבל אצלנו התהליך הוא בכיוון הנגדי בו נעשה הכל על מנת לדכא את ה׳סכנה׳ שבחשיבה. אני זוכר שכבר בתפארת ציון היה המשגיח ר' יצחק גרודז'יסקי מקשקש לנו בזילות מידות ההגינות הרחמים והחמלה המולדות (הונטישע וואוילקייט..)  וכי ייעודנו הוא לחשוב ולהרגיש טיירה'דיג ורק טיירה'דיג.. להרחיק את תבונותנו ותחושותנו ולא לזוז צעד בחיינו בלי עצת הגדיילים שדעתם ורק דעתם היא דעת תורה. (ואצ''ל שהגדיילים בעלי הדסטיירה אליהם התאמץ רבי יצחק לנתב אותנו היו אנשים גסי הרוח שהסריחו מרוע לב ומדות רעות, אבל מאה אחוז טיירה'דיג..) פעם שחתי לו לרבי ישי מנדל המגיד שיעור החכם והאהוב עלי ואמרתי לו: נאמר לרגע שאני מציית לו למשגיח ועוקר ומשרש את האנושיות שבי, הרי אחריב את חצי העולם עד שאמצא ואאמץ את הכלומר'שט טיירה'דיגע מידות שהוא מלהג בהם שאין לי (ואולי גם לו הטמבל) שום מושג מה טיבם.. הוא שיחיה נצטחק ועיניו הטובות אורו כאשר לחש לי בתוספת צביטה הגונה בזרועי שלא אבלבל את המוח ואתישב כבר ללמוד כי לא לנו הג'ינג'ים נאמרו הדברים..  מאז שמעתי שוב ושוב שהרעיונות ההשקפתיים של רבי יצחק גרודז'ינסקי הן בעצם ליבת המסרים שמטפטפים משגיחי הישיבות הליטאיות הגדולות, שהתבונה היושרה הטבעית והחמלה המולדת מדות בהמיות המה והמטרה והתכלית של תלמיד הישיבה בנטיירה בלשונם הוא להתנער ולהתנקות שכלית ורגשית מכל רגש מולד ולהפוך להיות  אשטיק-טיירה לחשוב טיירה'דיג לחוש ולפעול רק טיירה'דיג וכו'. ( שמשמעו ברוב המקרים הוא: להיות א צופייפטער שלעכטער פגע..) ואצל החסידים פשוט העתיקו בטבעיות מוחלטת את ׳תמימותו׳ של הערל איש האדמה  בפולין שהפאן והפריסטוב 'חושבים בשבילו' את כל מה שצריך להבין ולחשוב הוא חייב לעשות את רצונם וזהו.. ועינינו הרואות שבהתאם למגמה שטנית זו צמח כאן דור שברובו אינו יודע אופי אישי טעם ומחשבה בוחנת מה הם. כמובן שאין נוח מזה לתופסי הרביסטות ולרישישיבעס האמונים על האקרובטיקה התלמודית שרובה טשייניק האקעריי וגיבובי קוועטשים שאין להם שחר ושלא להזכיר את השמועס'ים סרי הטעם השם יחוס וירחם. ואני נדהם שוב ושוב מהכהות והעיוורון לגועל הנפש שבהתנהגותם הפומבית של הצדיקים מאורות הדור כמו (מלאו את החסר..) וכל הרשע והפשע שנעשה שנעשה לנגד עינינו בשמם ואין בקרב צעירנו הטובים בעל טעם אחד מני אלף שלמזער יעקם שפתיו. עובדת החיים היא שבינתיים גדל כאן דור נחות שחינוכו הוא תיכנותו לצרכי יורשי ההנהגות, נוער עלוב כשלעצמו שעלול להיות רע ומסוכן לזולתו ראה גם ראה שבכדי ספדו ספדניא וקברו קברייא שלמים וכן רבים בכל הקהילות שלא להזכיר את האלפים שנושאים ועוד ישאו עמם את הסימפטומים המייסרים וההרסניים של ׳אחרי ההחלמה׳ היהודים הטובים שלנו המשיכו לנהוג כלא היה ולהפיץ בכל עוז את מגיפת הקורונה ולחינם דיברו על ליבם ביקשו והתחננו הם פשוט לא שמעו כי הם אינם מבינים לא מרגישים כי מערכת החשיבה והבינה הפשוטה לא קיימת אצלם. האדמו״רים לא אמרו להם שהבמבולובום והטכסים המומצאים במירון לא שווים את סכנת ההדבקות ההמוניות מהם הזהירו המומחים אז הנושא לא קיים בשבילם הם הופכים עולמות כדי לזרום ולהידחק שם בעשרות אלפיהם. אין על מה לדבר כי אין עם מי לדבר והשם ירחם

יהודי פשוט