שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת ויחי.
ובפרשתנו, כאשר יעקב אבינו מרגיש שאוזלים כחותיו והוא הולך להיפטר מן העולם, הוא קורא ליוסף ומבקש ממנו שלא לקבור אותו במצרים, אלא בארץ ישראל.
אבל הוא לא מסתפק בבקשה, הוא מבקש מיוסף, הבן האהוב שלו, להישבע על כך.
למה אתה מבקש להישבע? למה אתה לא מסתפק בהבטחה של יוסף? אתה לא באמת סומך על יוסף הצדיק?
אומר לך יעקב אבינו: "תקשיב טוב יקירי! אני מרגיש לא בנוח לבקש מבני יוסף להישבע, אבל יש כאן דברים חשובים מידי על כף המאזניים. יש לי כמה סיבות שבגללן אני לא מוכן בשום פנים ואופן להישאר טמון במצרים.
"אני לא יודע מה יקרה עם יוסף מיד לאחר מותי, אני לא יודע אילו לחצים יופעלו עליו [ואכן הופעלו עליו לחצים], אני לא משאיר שום דבר לחס ושלום וחס וחלילה אפשרות של בעיה. אני רוצה לעשות הכל בכדי שאני אוודא במאה אחוז שמנוחתי תהיה מנוחת עולמים".
בדברים רציניים, בדברים רוחניים, לא משאירים אפשרויות ל'פאשלות', לא מסתפקים במשהו חלקי כי אומרים: "לא נעים לי".
בכסף, בכבוד, תשאיר את הדברים הלא נעימים בצד ואל תתייחס לשום דבר שיכול לגרום לך חוסר נעימות, גם אם בתמורה לכך תוכל להפסיד משהו.
כי כסף וכבוד וכל דבר אחר גם אם הלך, זה לא אסון גדול.
אבל ברוחניות, בדברים המהותיים באמת, אין להרגיש שלא בנוח.
גם כשמרגישים שלא בנוח, מבקשים התחייבות, מבקשים חתימה, ואם צריך אפילו מגיעים לשבועה.
כי בדברים רוחניים, קדושים ונאצלים, לא משאירים שום אפשרות לאבדון או לבעיה שחלילה וחס יכולה למנוע מהדבר הטוב הזה להתרחש.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא..
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.