ערב שבת קודש, פרשת ויחי.
זמן מיוחד ומרומם, ערב הילולתו של מור זקני הגדול, אביר יעקב אבוחצירא זצוק״ל, שהמעשה אשר נפטר בארץ מצרים, בפרשת ״ויחי יעקב בארץ מצרים״ מפחיד ביותר.
כידוע, אביר יעקב זצוק״ל היה חי במרוקו ושם השיג והגיע למעלות ודרגות עצומות. מי שמתעמק בתורות שלו, פחד וחרדה יאחזו בו. רואים גדולה ומעלה של ראשון, איך ה״פתוחי חותם״ פותח כל ענין וחותם כל ענין בצידקות, בגאונות ובחסידות עצומה. וכאשר הבין בנפשו, ש״מהשם מצעדי גבר״ וניצוצות הקודש שלו שהיו במרוקו הסתיימו, יצא בדרכו לאדמת הקודש, ״ארץ אשר עפרה יחוננו״ וכאשר גדולי עם ישראל היו מגיעים לאדמת הקודש, היו מנשקים את עפרה. וכך ״אביר יעקב״ יצא לדרך במסלול של אסיפת ניצוצות הקודש.
וזהו יסוד בחיי יהודי, שכל מקום שהגיע אליו, הוא מקום שניצוצות הקודש נמצאים בו ועליו לאסוף אותם. ואיך אוספים אותם, על ידי לימוד תורה, על ידי ברכות, על ידי תפילין. וכך יכוון בליבו, בכל מקום שיהודי נקלע לשם, בין ברצון, בין בשוגג, בין באונס, לאסוף את הניצוצות שהתפזרו בכל העולם.
וידע האדם, שלפני שנולד לעולם, הקב״ה לקח את נשמתו והעביר אותה בכל מקום שכף רגלו דורכת שם בימי חייו. וכן גוף האדם, מעפר של כל מדינה ומדינה ששוכן בה או נקבר בה. הגוף שלו בלול, מהעפר של המקום.
וכך בדרך לארץ הקודש ״אביר יעקב״ הגיע למצרים, בערב פרשת ויחי. וכל הקהילה היהודית התרגשו ושמחו לקבל את הצדיק, ולינוק מתורתו וקדושתו ולהתברך מפה קדוש ולקבל עצה ותושיה מאיש אלוקים.
שבת קודש ״אביר יעקב״ התארח בבית משפחת סרוסי, אשר קיבלו אותו ברוב הדר, כיאה לכבוד התורה, ״מן מלכי רבנן״. והנה בשעת הקידוש בליל שבת, כנהוג במשפחתנו הקדושה להסתכל בכוס של הברכה, להשתדל לראות את המצח ולכוון כוונה נשגבה ולראות את הנרות של שבת, שהם תיקון לכיבוי אורו של עולם, על ידי אכילת עץ הדעת. והנרות שבעלת הבית מדליקה, הם להאיר את העולם. וכן ליל שבת הוא זמן נשגב, לתיקון חטא עץ הדעת. ולכן גם יין, על הדעה שעץ הדעת - יין היה, גם חיטה שזה לחם, על הדעה שחיטה היה עץ הדעת.
וגם מנהג קודש, לאכול תפוח בשבת, חק״ל תפוחין קדישין.
בשעה שהסתכל על מצחו ועל היין, התכבה נר, מאחד מנרות שבת. סיים ״אביר יעקב״ את הקידוש ואמר לבני הבית, השבוע יהיה עת פקידה ויפטר מן העולם.
וכך באותו שבוע ״ויחי יעקב בארץ מצריים״ כ׳ טבת, עלה בסערה השמימה, רבנו הגדול אביר יעקב אבוחצירא זצוק״ל.
ומבקשים אנו ממור זקנינו, שיהיה מליץ יושר בעד כל כלל עם ישראל, כי בצרה גדולה אנחנו. וכל השלילי של עם ישראל, הוא משעבוד מלכויות ומאורך הגלות. כי ישראל קדושים הם וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, וכולנו כתינוקות שנישבו. וכמה יהודים מסרו עצמם על קדושת יחוד שמך וכמה חסד יש בעם ישראל, עם מקדשי שביעי.
איזה עם שובת כעם ישראל את השבת ומדקדק ב-לט׳ מלאכות של המשכן. איזה עם שעשרות אלפים לובשים שק, על צער השכינה. איזה עם שמאות אלפים ביום המנוחה שלהם, יום השבת, לומדים ספר דברים ותהילים לכבוד שמך הגדול והנורא. איזה עם שמקפיד בכזית וכביצה. איזה עם לובשים ארבע בגדים לבנים, לכבוד שבת מזומנים לשרת בכסות נקייה, רמז לאורות עליונים, ארבע אותיות הוי״ה.
אין עם קדוש כעם ישראל.
ועלינו לדעת שבנים אנו להקב״ה ועלינו להתנהג כבנים ולהקפיד לקדש שם שמיים ברבים. כי מי שמקדש שם שמיים, עליו נאמר ״ברוך המקדש שמו ברבים״.
וכל אחד מאיתנו יש לו כח להגיע לדרגות גבוהות ברוחניות ביותר. וחייב האדם לדרוש מעצמו, מתי יגיעו מעשי, למעשי רבותי ואבותי. ולא יפול אדם מרגעים של קטנות הדעת.
וידע האדם שישנם בחיים שני סוגי נסיונות. נסיון קיומי, שזה דבר מאברהם אבינו, שהתנסה עשרה נסיונות וכך עלינו לעבור עשרה נסיונות קיומיים, שכל נסיון קיומי באחריתו האדם עולה ומתעלה לדרגה גדולה ולמעלה מעולה ביותר.
וכך כל יהודי, עובר נסיונות יום יומיים בכל צעד ובכל שעל. האדם צריך לגבור על יצרו ולנצח את התאוות והיצרים העוברים על חייו. וידע האדם שהשבת קודש, זה אחד מהדברים הגדולים ביותר, שנותנת כח לאדם לעמוד ולנצח את היצר הרע.
וכבר גדולי עולם נתנו סגולה לנצח את היצר הרע, רק להזכיר את השבת. ובכח שמזכיר את השבת, מנצח את יצרו. וכך צדיקים גדולים כשהיו הולכים לשמח חתן וכלה, היו רוקדים ובשעת הריקוד היו צועקים שבת, כי כח השבת להינצל מיצר הרע ולהציל מעין הרע.
וכך כל ימות השבוע צריך האדם להשקות כמשקה עץ, את השבת. ולכן בית הלל ובית שמאי חולקים, האם כל דבר שראה, יקנה לכבוד שבת או כל דבר יותר משובח, אותו לכבוד שבת והישן ישתמש בו בימי החול.
ולכן בתפילת שחרית בסיום התפילה, מזכירים המזמור של היום ראשון בשבת וכן שני בשבת. כי כל ימות השבוע, הם ההשקיה לשבת ובשבת קודש קוצרים את הפרות. ומי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת קודש.
והתורה של שבת והקדושה של שבת, נותנים כח להתחיל שבוע מבורך ומוצלח. וכך כל השבוע עמלים על שבת ובשבת עולים מדריגה. ושוב עמלים שבוע, לעלות בשבת הבאה עוד מדרגה. וכך כל שבתות השנה הם התחנה, של העליה של השבוע. ומור זקני זצוק״ל היה אומר, שהשבת היא התמצית של השבוע ומשבת יודעים ומרגישים איך יהיה השבוע הבא עלינו לטובה ולברכה.
ומבקשים אנו מהקב״ה, שישפיע שפע גדול על כלל עם ישראל וביותר על בני קהילתינו הקדושה ״שובה ישראל״ שלא תצא תקלה תחת ידינו, והדרך והתורות של ״שובה ישראל״ יהיו מסילה בלבבם של כלל עם ישראל, לעלות בית אל ולהיות מרכבה לשכינה.
שבת היא מלזעוק ורפואה וגאולה קרובה לבוא.
באהבה רבה,
יאשיהו יוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.