סל מלא ברכות לפרשת נשא

מאת יהודי פשוט

ברשות אדוני הגאון המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הרב מוהרח''ש שליט''א

וידבר יהוה אל משה לאמר:  דבר אל אהרן ואל בניו לאמר: כה תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך יהוה וישמרך  יאר יהוה פניו אליך ויחנך  ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום

הרמב''ן ביאר עניין ברכת הכהנים לפרשה זו ואמר: "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו" - כבר הזכרתי בסדר ויהי ביום השמיני (ויקרא ט כב) כי צוה את אהרן לשאת את ידיו אל העם ולברך אותם ביום ההוא וכאן צוה לדורות לאהרן ולבניו ופירש הברכה שיברכו אותם והזכירה בהקמת המשכן כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם וכמו שאמרו רבותינו (סוטה לז) במקדש בשם המפורש ובמדינה בכנויו במקדש היו אומרים אותה ברכה אחת ובגבולין שלש ברכות כי הברכה במקדש מיוחדת בשם המיוחד. וטעם "יברכך ה' וישמרך" על דרך האמת, כי הברכה - מלמעלה, והשמירה - שתשמור אותה, כטעם "זכור ושמור".ועוד: "יאר השם הגדול את פניו" המביטים בך. וכך אמרו בספרי: "רבי נתן אומר: זה מאור שכינה"."ויחנך" - שתשא חן בעיניו, כענין שאמרו : "עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל שעה". ועוד: "ישא השם פניו" אל השמים ממעל, "וישם לך שלום" הכל בביתך. וכך אמרו בספרי: "רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד"."ושמו את שמי הגדול על בני ישראל ואני אברכם" - כי אני המדבר, הנני, ושלום. ובמדרש ספרי: וישם לך שלום: גדול השלום ששינה מעשה שרה, שנאמר ואני זקנתי. גדול השלום ששינה קדוש מפני שלום. גדול השלום ששינה מלאך מפני שלום. גדול השלום ששם שנכתב בקדושה נמחה ע"י המים (מפני שלום) בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' אלעזר אומר גדול השלום שלא טענו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום (סוף עוקצין). ר' שמעון בן חלפתא אומר גדול השלום שאין כלי מחויק ברכה אלא שלום. שנאמר ה' עוז לעמו יתן וגו'. ר' אלעור הקפר אומר גדול השלום שאין חותם בו הברכות אלא בשלום שנאמר יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ר' אלעזר בנו של ר”א הקפר אומר גדול השלום שאפילו עובדי עבודת גלולים ושלום ביניהם כביכול אין (השטן) נוגע בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל משנחלקו מה נאמר  חלק לבם עתה יאשמו. הא גדול השלום ושנאוי המחלוקת. גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכים שלום שנא' כי תקרב אל עיר, להלחם עליה  וקראת אליה לשלום.  ואשלח מלאכים ממדבר קריות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום ואמת. וישלח יפתח מלאכים. מהו אומר ועתה השיבה אתהן בשלום. גדול שלום שאפילו מתים צריכים שלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. ואומר  בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וכו'. גדול השלום שניתן לעושי תשובה שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב. גדול השלום שניתן בחלקם של צדיקים שנאמר (שם) יבוא שלום ינוחו על משכבותם. גדול השלום שלא ניתן בחלקם של רשעים שנאמר אין שלום אמר ה' לרשעים. גדול השלום שניתן לאוהבי התורה שנאמר (תהלים קי”ט) שלום רב לאוהבי תורתך. גדול השלום שניתן לענוים שנאמר  וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום..    בגמרא סנהדרין: דתניא כה תברכו את בני ישראל, רבי ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, לכהנים עצמם לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים. רבי עקיבא אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידם, אלא רבי עקיבא ברכה לכהנים מנא ליה, אמר רב נחמן בר יצחק מואברכה מברכיך.. ואת עצם מושג הברכה מבאר רבינו האב''ע כ ''תוספת טובה'' ולא הרחיב לומר במה היא אותה תוספת ומצאתי בהכתב והקבלה שהביא את דברי הרשב''א בחידושיו שאמר: לא יעלם ממך כי ענין כל הברכות כמו וברכת את ה' אלקיך, והכתוב כי בו בחר ה' לשרתו ולברך בשמו, ואמרנו תתברך ותתרומם אל תחשוב כי הברכה ענין הודאה, אבל הברכה הוא לשון תוספת ורבוי, מלשון "וברך את לחמך"... ובדרכו הלך המלבי''ם בפרשתנו ואמר: אמור להם - וענין הברכה הבאה מה' לבריותיו הוא התרבות השפע והטוב ממעון הברכות, והנה הא-ל הטוב מוכן תמיד להשפיע טוב וחסד והמקור פתוח תמיד, רק שצריך שהמקבל יהיה מוכן לקבל השפע ההוא על ידי מעשיו והכנתו. אמנם יצויר שגם כשאין המקבל מוכן כל כך יריק עליו השפע האלקי באמצעות אנשים אלקיים עובדי השם שהם יפתחו צנור הברכה על ידי מעשיהם ותפלתם וברכתם ויריקוהו על העם, ובחר לזה את בני אהרן הקרבים אל ה' בעבודתם בקדש.. ואני עני נמשך אחרי דברי החכם מכל האדם במשלי שאמר: ברכת יהוה היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה.. (אמנם נחוכים הם דברי הרמב''ן בספרו האמונה והבטחון שביאר לשון ברכה מלשון בריכה שהיא קיבוץ התפשטות הטוב הלאה מן המקור וברוח זה את הפסוק ברכת ה' וגו בדרשות הרמב''ן והברכה תוספת עושר, כמו שנאמר "ברכת ה' היא תעשיר") כי יקרו בעיני דברי הרלב''ג שם שאמר: "ברכת ה' היא תעשיר". האנשים המושגחים מהש"י ולא יצטרך העשיר להיות יגע ועמל עמה כמו הענין בשאר העשירים שיעמלו ולא יניח להם עשרם לישן וזה כי השם יתברך הוא יישיר עניניו כולם מצד דבקות השגחתו בו או ירצה בזה כי ברכת ה' היא תעשיר השכל האנושי מקניני החכמה והנה זה העושר הוא באופן שלא יוסיף עצב.. כי כדברי התנא באבות כל קנייני העולם הזה קיללתם בחיקם וברכת ה' לא יוסף עצב עמה. שבדומה לו ביאר הגר''א שאמר: ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה - בעצבון שתי משמעויות, א', לשון טרחה, ב', לשון דאגה, והכל אחד. מי שיש לו טרחה וצריך ליגע הרבה הוא בדאגה. וזהו ברכת ה', כאשר הקב"ה מפרנס ומברך את האדם אותה ברכה היא מעשרת אותו, ולא כשאר עשירות שצריכה טרחה ויגיעה רבה ויהיה תמיד בדאגה, אלא "ולא יוסיף עצב עמה", על ידי הברכה והעשירות שיתן לו השי"ת לא יוסיף מחמת זה דאגה וטרחה.. גם נעמו לי דברי הנצי''ב בהעמק דבר שאמר: יברכך - נכלל בזה לכל אדם כפי הראוי לו להתברך... לעוסק בתורה בלימודו, ולעוסק במסחור בסחורתו, כך נכלל בזו הברכה הכללית יברך ה' תוספת לכל אדם במה שיש לו. וישמרך - דכל ברכה בעי שמירה שלא יהפכו לרועץ חס ושלום, בעל תורה בעי שמירה מן הגאוה וחלול השם וכדומה, וכמשמעו שלא ישכח, בעל נכסים בעי שמירה שלא יהי עושר לרעתו כמו בקרח, וכמשמעו שמירה מגניבה ואבידה וכדומה כל ענין הטעון ברכה נדרש לשמירה מן הגורם צער. אך גם ראוי שניתן אל לבבנו את דברי הספורנו באברהם: והיה ברכה - ברכת ה' היא שישמח ה' במעשיו, כמו שאמרו רז"ל ישמעאל בני ברכני, אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיגולו רחמיך על בניך, אמר אם כן היה לי ברכה במה שתתבונן ותקנה שלמות ותלמד דעת את העם.. ובמ''ר ובפרשתנו שם: וישם לך שלום, שלום בכניסתך שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם... ר"ש בן חלפתא אמר גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' יברך את עמו בשלום, אף בברכת כהנים אחר כל ברכות סיימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם... ובספרי: יברכך ה', בברכה המפורשת, וכן הוא אומר ברוך אתה בעיר וגו'. יברכך ה' בנכסים וישמרך בנכסים, רבי נתן אומר יברכך בנכסים וישמרך בגוף. רבי יצחק אומר וישמרך מיצר הרע. דבר אחר שלא ישלטו עליך אחרים, דבר אחר מן המזיקין, דבר אחר ישמור לך ברית אבותיך, דבר אחר ישמר לך הקץ, דבר אחר ישמר נפשך בשעת המיתה, דבר אחר ישמור רגלך מהגיהנם, דבר אחר ישמרך בעולם הזה...  דבר אחר, מראשית השנה אני אברך אתכם במשא ובמתן, בבנין ובנטיעה, באירוסים ובנשואים ובכל מה שאתם שולחים ידכם. דבר אחר וכי יש פרות בשדה מתחילת השנה ועד סוף השנה, אלא ברשותי לתת בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בשדה. ומנין אף באוצרות, שנאמר ברוך אתה בעיר וגו'. ומנין אפילו בעיסה, שנאמר ברוך טנאך ומשארתך. ומנין אף בכניסה וביציאה, שנאמר ברוך אתה בבואך וגו'. ומנין אפילו באכילה, תלמוד לומר ואכלת ושבעת. ומנין אפילו כשיורד לתוך מעיו, תלמוד לומר והסירותי מחלה מקרבך.. ובמדרש תנחומא: ובפרשתנו שם: וישם לך שלום, שלום בכניסתך שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם... ר"ש בן חלפתא אמר גדול שלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' יברך את עמו בשלום, אף בברכת כהנים אחר כל ברכות סיימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם... ועוד שם: ויהי ביום כלות משה, א"ר ברכיה הכהן ברבי עד שהיו ישראל בסיני רמזן הקב"ה שכשישרה שכינתו עמהם אז יברכם, אמר להן הקב"ה כשאבוא אליכם אני בא טעון ברכות... והיכן רמזה להם, בסיני, שנאמר (שמות י"ט) מזבח אדמה תעשה לי וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, וכשבא עליהן ברכן, שנאמר יברכך ה' וישמרך, אימתי, ביום שהוקם המשכן. בילקוט ראובני:  הקב"ה אמר אשר נשאתי את ידי, הרי זה מעין נשיאת כפים לברך את ישראל, וממנו למד אהרן, וישא אהרן את ידיו אל העם ובירכם, ידו כתיב, אמר אהרן להקב"ה צריכה הברכה שתבוא שנית על יד שנים מברכים ומתוך שנים שיהיה שם המיוחד בכל האצילות הת"פ, ואז תבא ברכה שלימה בכל אצילות הת"פ. והיאך נתייחד השם מתוך אלו השנים מברכים, אמר הקב"ה ידי, ואהרן אמר ידו תחבר ידי עם ידו, תמצא בציורו והו"ה והעליון הזכיר נגד העליון והתחתון הזכיר נגד התחתון בזה הענין העליון הזכיר חצי השם העליון ר"ל הראשון שאמר על ידי, ואהרן הוא התחתון הזכיר השם האחרון ברמיזות שאמר יד"ו ע"כ. א"ל לבאר דעת המחבר, כי הקב"ה העליון הזכיר שם י"ה שהוא העליון בשם הוי"ה, הא כיצד אמר יד"י, שים נקודה יו"ד אחרונה תוך ד' של יד"י כתיב י"ה, והתחתון זה אהרן הזכיר התחתון זה י"ה שהוא התחתון בשם הוי"ה, כיצד, שאמר יד"ו, שים גם כן נקודה יו"ד תחת ד' של י"ד הרי ה', אם כן נשאר ו"ה, אם כן תמצא הוי"ה בצירופו.   ובמשנה תמיד: באו ועמדו על מעלות האולם. עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים וחמשה כלים בידם, הטני ביד אחד, והכוז ביד אחד, והמחתה ביד אחד, והבזך ביד אחד, וכף וכסויה ביד אחד.נוברכו את העם ברכה אחת, אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת. במקדש היו אומרים את השם ככתבו, ובמדינה בכנויו.במדינה הכהנים נושאים את [ כפיהם ], ידיהם כנגד כתפותיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ.רבי יהודה אומר, אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר (ויקרא ט) "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם". ובמלאכת שלמה על המשנה שם בשם: וברכו את העם ברכה אחת:    נשאו את כפיהם כדי לברך את ישראל ברכה אחת יברכך יאר ישא היו אומרים ביחד בלי הפסק בינתים לפי שאין עונין אמן במקדש לכך לא היו מפסיקין ביניהם וא"ת והרי עונין בשכמל"ו י"ל כיון דברכת כהנים אינה כי אם לברך את ישראל לא היו עונין בשכמל"ו ואע"פ שביום הכפורים היו עונין זהו משום חשיבות היום שהיא יום סליחה ומחילה וכפרה הרא"ש ז"ל. ומצאתי כתוב בספר חן טוב פ' נשא דף רי"ד ורט"ו דהני ג' ברכות הראשונה ר"ל יברכך בממון וישמרך מן החטא שלא ירום לבבך וגם שתתן ממנו צדקה וברכת יאר ה' וגו' ר"ל באור תורה ויחנך דעת ללמוד תורה. וברכת ישא ה' פניו וגו' ר"ל ישא ה' פניו אליך להביט אליך ולא יסתיר פניו ממך כי אם יעזור לך ללחום את מושל הרי לך ג' דרכים להנצל מהיצה"ר ובזה נתן טעם לשבח למה במקדש היו כולן ברכה אחת ובגבולין ג' ברכות יען ג' דרכים הללו להכניע היצה"ר היו נמצאים בירושלם כא' שברכה ח' יברכך ה' בממון לתת צדקה שם בירושלם מביאין את כל המעשר של האוצר וכתיב עשר תעשר כמשרז"ל עשר בשביל שתתעשר והיו מניחין מעשרותיה בירושלם ליושבים לפני ה' לאכול לשבעה שלא יוכלו להתעכב בירושלם לאכול מעשרותיהם שם הרי שם היה צדקה ללומדי תורה גם שם יתנו צדקות ה' כי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן שניה להם לאוכלי מעשר א"כ הרי בידם תורה וצדקה כא' גם עזר מאתו יתברך ללחום את מושל ואם יש בידו עון המבדיל בינו לבין אלהיו לא לן אדם בירושלם ובידו עון שהקרבנות מכפרים הרי שלשתן נמצאו יחד במקדש. משא"כ בגבולין שאפשר עיר א' כולם עשירים ואינם לומדים כי אם מחזיקים ידי לומדי תורה בעיר אחרת גם אותה העיר אין בידם ממה להתפרנס אלא מן הצדקה ויש עיר אחרת שאינם נותנים ולא נוטלין אלא מסתפקין בעצמם לכן כל אחת ברכה בפני עצמה יברכך ה' בממון לתת צדקה וישמרך מן החטא ע"י צדקתך אבל אינם לומדים תורה ויש מי שאין בידו לתת צדקה כי אם לוקח ומתפרנס מאחרים ומכניע יצרו בתורה ולהם ברכה ב' יאר ה' פניו אליך באור תורה ויש מי שרוצה ללחום עם יצה"ר בכח חשבון הפסד מצוה כנגד שכרה וה' לו בעוזריו ללחום עם מושל אבל בירושלם נמצאו שלשתם יחד לכן הם ברכה א' במקדש ע"כ בקיצור. עוד כתב בסוף הפרשה כי לכך נכתב שם ההוי"ה בכל פסוק ופסוק להורות על ברכת כהנים שבגבולים חוץ למקדש יען שבגבולים צריכין שמור יותר בשלש שמות של שלש ברכות הללו ובפרט בזמן הגלות צריכין שמירה מכל דבר רע משא"כ במקדש שכולן ברכה אחת ע"כ בקיצור.. והנה ברך לקחתי והבאתי איזה ברכות מהנביאים ודבריהם ז''ל בהרחבת עניין הברכה: הנביא ישעיהו אמר: ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע, וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים. ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ, והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם, וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת... אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר. והרד''ק ביאר שם-ונחך יי' - כדרך ה' נחני בצדקתך"  , כלומר: תמיד ישגיח עליך בכל אשר תפנה. בצחצחות - עניין יובש , כמו "צחה צמא" (יש' ה , יג); בעת שיהיה צמא וחסרון בעולם , הוא ישביע נפשך. ועצמותיך יחליץ - ידשן , על דרך "ושמועה טובה תדשן עצם" (מש' טו , ל); וזכר העצמות לפי שהם מוסדי הגוף. ובעניין זה אמרו רבותינו ז"ל(ראה עירובין לט , א): העובר לפני התיבה ביום טוב שלראש השנה אומר: החליצנו יי' אלהינו; כלומר: השביענו ודשנינו במצוותיך. או פירושו: הניחנו , כי כן פירשוהו , לשוןמנוחה , ואמרו (ראה ויק"ר לד , טו) , כי בארבע לשונות נשתמשו בלשון הזה: ישלוף , ישיזיב , יזין , יניח; ישלוף - "וחלצה נעלו" (דב' כה , ט); ישיזיב - "חלצני יי'" (תה'קמ , ב); יזין - "חלוצים תעברו" (דב' ג , יח); יניח - ועצמותיך יחליץ , היך מה דאת אמר 'רצה והחליצנו'. כגן רוה - שיש בו מעיינות ישקוהו , והוא רוה ושבע תמידוהירקות אשר בו לחים. או תהיה כמו מוצא מים , והוא המקור , אשר לא יכזבו מימיו , כי אפילו בעת היובש הוא נובע. ו'כְלות הדבר' הוא כזב , כאלו מכזב בו , שלא היה שם מעולם , על דרך "כחש מעשה זית" (חב' ג , יז); "ותירוש יכחש בה" (הו' ט , ב). ובמלאכי: הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בבית.י ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די. וגערתי לכם באוכל ולא ישחית לכם את פרי האדמה, ולא תשכל לכם הגפן בשדה אמר ה' צב-אות.. ובגמרא ברכות: כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי ואמרי לה מבי ר' חנינא אמרי ליה הכי, עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא ותקותך לדור דורים, לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות, ולשונך ירחיש רננות, עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה, ופניך יזהירו כזוהר הרקיע, שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין.. ושם: ...ואורח מברך כדי שיברך בעל הבית, מאי מברך, יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא, ורבי מוסיף בה דברים, ויצלח מאד בכל נכסיו, ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו, ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם. (שם מו א) ובמסכת תענית: רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא... כי הוו מיפטרי מהדדי א"ל ליברכן מר, אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצילו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו, וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך, אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך, אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך, אף אתה במה אברכך, אם בתורה הרי תורה, אם בעושר הרי עושר, אם בבנים הרי בנים, אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך..  ר' יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר' שמעון בן יוחי... א"ל לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך, אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי... אמרו ליה מאי בעית הכא, אמר להו דאמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך, אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעייל ולא תיפוק, תיפוק ולא תעייל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא. כי אתא לגבי אבוה א"ל לא מבעיא דברוכי לא בריכן אבל צעורי צעורן. א"ל מאי אמרו לך, הכי והכי אמרו לי, א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו, תזרע ולא תחצד, תוליד בנים ולא לימותו, תעייל ולא תיפוק, תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון, תיפוק לא תעייל, תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך. ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא... לבלבל פתורך בבני ובנתא, ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחרית.. ובמדרש רות: רבי יוחנן אמר לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו, בועז היה בן פ' שנה ולא נפקד, וכיון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד, שנאמר ותאמר נעמי ברוך הוא לה' וגו'.. ובמדרש הגדול: ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, מהו והשיגוך, עד שאתה עוסק בראשונה חברתה משגת אותה, כענין שנאמר להלן (ויקרא כ"ו) והשיג לכם דיש את בציר, ולמה והשיגך שלברכות חסר ו"ו, ללמדך כשהברכות באות אין שטות בכל, כענין שנאמר (דברים ט"ו) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.. ונחתום בדברי רבינו בעל השפת-אמת שאמר: בענין ברכת כהנים, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, ובאמת התחתונים רחוקים מקדושה עליונה ואינם יכולין לקבל הברכה רק על ידי עבודה במקדש, וכמו כן תפלה במקום תמידין, ועל ידי שמעלין ריח ניחוח לה', אז יש מקום לקבל הברכות, כדכתיב ביצחק "ראה ריח בני וכו' ויתן לך" וכו', והכהן המקריב קרבן מלמטה להעלות ריח מהתחתונים לעליונים בזה נעשה הכנה לקבל הברכות... ולכן רצה הקב"ה שיקבלו בני ישראל הברכות מתוך מעשיהם הטובים, ואז ישא ה' פניו שיקבלו הברכות פנים בפנים בלי בושת. ואיתא לה' הארץ, והארץ נתן לבני אדם וגו', כאן לאחר ברכה, ולכן על ידי ברכת המזון מקבלין הברכה בדין ובעין יפה בלי בושת כנ"ל. (תרנ"ז)