דפים

יום חמישי, 28 במאי 2020

דבר תורה לחג השבועות

מאת יהודי פשוט
ברשות אדוני הגאון המשפיע הדגול פמ''מ כש''ת הרב מוהרח''ש שליט''א
בחדש השלישי לצאת בני־ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני:
רש''י שם: ביום הזה - בראש חדש. לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא' , ומהו ביום הזה? שיהו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנה. ורבינו המלבי''ם הקדים ואמר: תחלה בא לבאר שאז הגיע עת הכושר אל מעמד הנבחר ולא היה אפשר שיהיה קודם לכן, שההכנה האחת לזה היה צאת בני ישראל מארץ מצרים, כי מתן תורה לא היה אפשר שיהיה ליחידים רק לעם נברא ששים רבוא שהוכנו לזה לעלות בהר ה' ולקל תורתו, ועד עתה היה הסגולה ולב האדם רק ביחידים שעמדו בכל דור, והגם שניתן להם איזה מצות היה זה רק להשלים א"ע ואת ב"ב המעטים, ומה שקרא אברם בשם ה', לא היה בתורת נביא לתת תורה ודת כולל רק בתורת מורה ומלמד ומוכיח וכמ"ש הרי"א, כי להנתן תורה היה צריך שימצא גוי קדוש כולם ראוים אל הענין האלהי, כמו שהיו בישראל ששים רבוא שכולל כל הפרצופים וכל הדעות, כמ"ש הרואה ששים רבוא מברך אומר ברוך חכם הרזים שאין דעותיהם שוות זל"ז, וזה לא היה עד עתה, כי גם אחר אשר פרו ורבו במצרים והיה כמספר הזה, היה צריך שיזדכך חמרם ויכנע ע"י קושי השעבוד כהתוך כסף בתוך כור הברזל בזמן הקצוב מאת החכמה העליונה שלא נשלם עד עתה, וגם אחר שיצאו ממצרים לא היו ראוים לזה עד שיזדככו מטומאת מצרים שזה היה ע"י המסעות שנסעו וראו מעשה ה' ונפלאותיו והוכן נפשם אל האמונה, כי בכל מסע נתנסו בנסיון חדש ויצאו מטומאת מצרים אל מדרגה יותר נעלה בקדש, וכמו שפרשתי בארצות השלום דרוש ב' בפסוק אלה מסעי ב"י אשר יצאו מארץ מצרים, ועד עתה נסעו עשר מסעות עד שמדבר סיני היה המסע האחד עשר, שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה, וכבר פי' חז"ל שלא נתנה להם התורה תיכף בצאתם שעד עתה לא נתרפאו מתחלואי מצרים הגופניים והנפשיים, ובכ"ז לא רצה לעכב מ"ת עד בואם לארץ ישראל, כי היה צריך שיהיה סמוך ליצ"מ שעוד לא נמחק מנפשם הרושם שקבלה מן הנפלאות שעשה להם במצרים ועל הים וכמ"ש הרי"א בארך, ואמרו חז"ל בשבת פתח האי גלילאה בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי לעמא תליתאי על ידי תליתאי ביומא תליתאי בירחא תליתאי, כי הקדושה עולה בג' מדרגות כמ"ש קדוש קדוש קדוש, הקדושה התחתונה היא על ארעא, שיתקדש החומר והארציית, והקדושה האמצעית הוא בשמי מרומא שתתקדש הנשמה בת שמים המושלת על החומר, והקדושה הגבוה היא קדיש לעלם ולעלמי עלמיא שהוא הנצחיית שלקח הקב"ה לעצמו כמ"ש במדרש פ' קדושים משל למלך שהיו לו ג' עטרות נתן שתים בראש בניו ואחת נטל לעצמו, ולא יזכו לקדושה השלישית רק א' בדור, והצדיקים לעת"ל כמ"ש עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כמ"ש במק"א, וכן בתורה נמצאו ג' קדושות כמ"ש חז"ל הלוחות ארכן ששה טפחים שתים בידו של משה ושתים בידו של הקב"ה ושתים מפסיקות בין יד ליד ומשה נטלן בזרוע, ר"ל שפשטי התורה הם השני טפחים שהיו בידו של משה וצפונותיה הנעלמים הם בידו של הקב"ה, ודרכי התורה בטעמיה והלכותיה המסורים בע"פ לחכמי דור דור הם הטפחים האמצעים שנטל משה למסרם לחכמי הדורות, ועז"א דיהיב אוריין תליתאי, ובין עם ה' נמצאו ג' מדרגות, המון העם שאין משיגים רק הלבוש החיצון שהם פשטי התורה, והלוים שמשיגים גופי התורה וטעמיה ותורה שבע"פ שהוא הגוף שתחת הלבוש והם היו המורים כמ"ש יורו משפטיך ליעקב, והכהנים הנכנסים בהיכל הקדש ומשיגים נשמת התורה ורוחניותה וסודותיה. וזה עמא תליתאי, ואלה כולם נתנו מרועה אחד ע"י תליתאי, שמשה היה שלישי לבטן וקודם לו נולדו אהרן ומרים שהכינו שתי קדושות הקודמות, וגם משה בעצמו היו לו ג' מדרגות: א] קודם מראה הסנה שצפה בחכמה ע"י העיון והמחקר, ב] בעת מראה הסנה שהשיג בנבואה באספקלריא שאינה מאירה, ג] אח"ז שנתעלה למדרגה היותר גדולה להשיג באספקלריא המאירה אשר פה אל פה ידבר בו, והוכרח שתנתן התורה בירחא תליתאי שבכל חדש הוכנו אל מדרגה אחת בקדש, וגם ביומא תליתאי ע"י הפרישה ג' ימים לבא לקדושה המשולשת, לכן אמר בחדש השלישי ביום הזה באו מדבר סיני, כי יום אתמול לא היה הזמן לזה עד שנכנס החדש השלישי, אחר שבאר ההכנה מצד הזמן יבאר ההכנה שהיה מצד המקום, שהר סיני היה המקום המוכן לזה, וע"כ נקרא הר האלהים שהיתה בו קדושה מתיחסת אל הענין שנבחר אליו, וכבר באר הרי"א כמה טעמים למה נבחר המקום הזה דוקא, וע"כ ביום הזה באו מדבר סיני ששם אוה ה' לתת מימינו אש דת למו:  במסכת שבת מובאת הברייתא המגדת שבששי לחדש ניתנה תורה (וגם החשבון שם בדף פח מורה כן) ואת את רבי יוסי שאמר שבשביעי בו ניתנה תורה תירצו כדרך שתירצו. והרבה מאחרוני המפרשים הראשונים תפשו אמאי לא אמרה זאת התורה בפירוש, והלב נוטה אחרי דברי בעל העקידה שרוח דבריו הא שאת התורה עודנו מקבלים בכל יום ויום ואילו ייחדה והזכירה התוה''ק יום לאותו מעמד היה כמו הבדלה בין התורה שקיבלנו עד אז וזאת שעודנו מקבלים ונקבל כל ימות העולם בבחינת מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש..  והלב נוטה להסביר אמאי לא נזכר מעמד הר סיני מאז והלאה בתורה ולא בנביאים (מלבד ברמז בשירת דבורה) כי חטא העגל שנתכפר נקשר באותו מעמד, וכנראה שמכאן גם הסיבה אמאי לא ייחדה התוה''ק שם לחג השבועות שנקראה כן רק במקום אחד ובכו''כ מקומות נזכרה בשמות שונים ובמקום אחד נזכרו מועדה ומצוותיה ולא נזכר שום שם עליה.. ובמכילתא לפרשה זו נושבת רוח זו של עניין החטא והתשובה באמרו ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני - והלא כבר נאמר בפרשת מסעות: ויסעו מרפידים וכו'. ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני? הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני. מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה. דבר אחר: הקיש ביאתם מדבר סיני לנסיעתם מרפידים. מה נסיעתם מרפידים מכעיסין למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו, אף ביאת מדבר סיני היו מכעיסין למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו. אמר רבי אלעזר בר' יוסי הגלילי: הרי הוא אומר: בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך - משעה שהייתי עונך ומגן עליך ומרפס עליך את כל העולם, מאותה שעה גלוי לפני מה שאתה עתיד לעשות במי מריבה. אבא שאול אומר: הרי הוא אומר: אענך - אתה קורא בסתר ואענך בגלוי, ומרעים את כל העולם. ר' יהודה בן לקיש אומר: הרי הוא אומר: וירא אלהים את בני ישראל - ראה בהם שעשו תשובה והם לא ראו זה את זה, וידע אלהים -ידע בהם שעשו תשובה ולא ידעו זה בזה. ר' אליעזר אומר משום אבא יוסי בן דורמסקית: הרי הוא אומר: וירא אלהים את בני ישראל - שהם עתידין להכעיס, שהם עתידין לנאץ. וכל כך למה? מכח התשובה בה הקשה: כיוצא בו דרש ר' אליעזר בן יוסי: בכל צרתם לו צר ויאמר אך עמי המה. וכי לא היה גלוי לפניו שעתידין לשקר? תלמוד לומר: אך גלוי היה. ומה תלמוד לומר ואהי להם למושיע? אלא לא הושיען כבני אדם, שהם עתידין להכעיס אלא כבני אדם שאינם עתידין לבגוד בו עולמית. וכן הוא אומר: ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו - ואף על פי כן: והוא רחום יכפר עון. ואומר: השמן לב העם הזה וגו' ושב לתשובה לעשות - ושב ורפא לו..  טז] ויאמר משה אל העם אל תיראו - הרי משה מזרז להודיע חכמתו של משה, היאך היה עומד ומפייס אותם האלפים והרבבות עליו מפורש בקבלה: החכמה תעוז לחכם מעשרת שליטים. כי לבעבור נסות אתכם - בשביל לגדל אתכם בין האומות, בא האלהים. ובעבור תהיה יראתו על פניכם - יראתו זה בשת פנים, סימן טוב באדם שהוא ביישן. לבלתי תחטאו - מגיד שהבשת מביאה לידי יראת חטא, שנאמר: הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו'. ויעמוד העם מרחוק - אלו שנים עשר מיל, מגיד שהיה מחנה של ישראל שנים עשר מיל. ומנין שהיה מחנה ישראל שנים עשר מיל? שנאמר: ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים, שנים עשר מיל. [כ, יז] ומשה נגש אל הערפל - גרם לו ענותנותו, שנאמר: והאיש משה ענו מאד, מגיד הכתוב, שכל מי שהוא עניו - סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, שנאמר: כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו'. ואומר: רוח ה' עלי וגו'. ואומר: ואת כל אלה ידי עשתה. ואומר: זבחי אלהים רוח נשברה. וכל שהוא גבה לב גורם לטמא את הארץ ולסלק את השכינה, שנאמר: גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל. וכל גבהי לבב קרואים תועבה, שנאמר: תועבת ה' כל גבה לב. עבודה זרה קרויה תועבה, שנאמר: ולא תביא תועבה אל ביתך, כשם שעבודה זרה מטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה כך גבה לב גורם לטמא את הארץ ולסלק אתת השכינה. ר' עקיבא אומר: לא תעשון אתי - כדרך שאחרי מנהגין במדינות, כשהטובה באה עליהם - הם מכבדין את אלהיהם, שנאמר: על כן יזבח לחרמו, וכשהפורענות באה עליהן - הם מקללין את אלהיהם, שנאמר: וקלל במלכו, אבל אם אביא עליהם הטובה - יתנו הודאה וכשאביא עליהם יסורים - יתנו הודאה. וכן דוד אומר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. וכן איוב אומר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. על מדה טובה ועל מדה פורענות מה אשתו אומרת לו? עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות. וכן הוא משיב: כדבר אחת הנבלות תדברי . ואנשי דור המבול שהיו כעורין בטובה וכשבא עליהם פורענות קבלו אותה בעל כרחם, אנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה בפורענות, לפיכך אמר: כדבר אחת הנבלות תדברי. ועוד שיהא שמח אדם ביסורים יותר מהטובה, שאפילו אדם עומד בטובה כל ימיו, אינו נמחל לו העבירות שבידו. ומי מוחל לו העבירות? הוי אומר: הייסורין. ר' אליעזר אומר: הרי הוא אומר: מוסר ה' בני אל תמאס וגו'. מפני מה? כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אמרת. בוא וראה, מי גרם לבן זה לרצות את האב? הוי אומר: ייסורים. ר' מאיר אומר: וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' ה' אלהיך מיסרך. ר' יונתן אומר: חביבין יסורין כשם שברית כרותה לארץ, כך ברית כרותה ליסורין, ה' אלהיך מייסרך כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. ר' שמעון בן יוחאי אומר: חביבים יסורים ששלש מתנות טובות ניתנו לישראל ואומות העולם מתאווין להם ולא ניתנו להם בייסורין, ואלו הן: תורה, וארץ ישראל, ועולם הבא. תורה, דכתיב: לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. ארץ ישראל מנין? דכתיב: ה' אלהיך מיסרך. ואומר: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין? דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור וגו' אמרת, אי זה דרך שמביאה את האדם לחיי העולם הבא? הוי אומר: אלו ייסורין. ר' נחמיה אומר: חביבין יסורין, שכשם שהקרבנות מרצין, כך יסורין מרצין. בקרבנות מהו אומר? ונרצה לו לכפר עליובייסורין מהו אומר? והם ירצו את עונם. ולא עוד, אלא שהייסורין מרצין יותר מן הקרבנות, מפני שהקרבנות בממון והייסורין בגוף. וכן הוא אומר: עור בעד עור.  ובמדרש תנחומא: וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר, אנכי ה' אמר רבי יצחק: אף מה שהנביאים עתידין להתנבאות, כולם קבלו מהר סיני. מנין? דכתיב: כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום (דברי' כט יד), הרי מי שנברא כבר ישנו, מי שהוא בעולם. ואת אשר איננו, הרי מי שעתיד להבראות ואיננו עמנו היום. מנו עומד אין כתיב כאן, אלא עמנו היום, אלו הנשמות שעתידין להבראות, שלא נאמר בהן עמידה, שאף הן היו בכלל. וכן הוא אומר: משא דבר ה' ביד מלאכי . על מלאכי לא נאמר, אלא ביד מלאכי. ללמדך, שכבר הייתה הנבואה בידו מהר סיני. וכן ישעיה אומר: קרבו אלי שמעו זאת, לא מראש בסתר דברתי, מעת היותה שם אני, ועתה ה' אלוהים שלחני ורוחו (ישע' מח טז). אמר ישעיה: משעה שנתנה התורה קבלתי הנבואה הזו. הוי אומר: מעת היות התורה שם אני, אלא ועתה ה' אלוהים שלחני ורוחו, שעד עכשיו לא נתנה לי רשות להתנבאות. ולא הנביאים בלבד, אלא אף כל החכמים שהיו ושעתידין להיות, שנאמר: את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם.  והגה''ק רבי מאיר שמחה בספרו משך חכמה: והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. פירוש כי לא מיבעי בשעה שהעמים הם שקועים באמונות המוטעות ואינם מכירים היוצר היחיד, אלא אף בשעה ועת שיהיה שמו אחד ויהיו הכל מכירים ויודעים אמיתות השי"ת אז יהיו הם הסגולה, וזה אף כי לי הארץ שהארץ כולה יהיה לי לשמי כולם יהיו מכירים שם ד' ג"כ תהיו סגולה. והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. או יתכן דאמר כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול כו' שם ד' יהי' בסוף מנחות דקרו לי' אלדה דאלדה הנה מכירים השם יתברך אבל משתתפים אחרים ואינם מכירים אמיתתו יתברך וכמו נבוכדנצר שקרא לבל שהוא אלודיו ובכל זה העיד כי הוא בשמים אלודי ישראל עליון על כל וזה שיקרה שבנ"י מושפלים ונרדפים אכן אם היו נושעים לעולם באמת אז השכילו כל העמים שד' אחד ושמו אחד ויזנחו עצביהם ופסיליהם ויעשו שכם אחד לבוא אל האמת לכן אמרו וכל החיים יודוך סלה ויהללו את שמך באמת, אימתי יגיעו לזה בזמן שהאל ישועתינו ועזרתינו סלה שלא יראה בשום השפלה לעובדי אל אמת וזה ביאור הכתוב הללו את ד' כל גוים שבחוהו כו' בשביל שבאתם לידיעת האמת ולעבוד ד' שהוא לבדו המשגיח ומהוה כל ולא מסר שום כח לזר רק ד' אחד לבדו ולו לבדו ראוי להתפלל בשביל זה שאתם רואים כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם כו' וזה שאמר שתראו להיות מקושר להשם יתברך באופן שתהיו סגולתו עד כי מזה יבואו כל העמים להכיר השי"ת ויהי' לי כל הארץ שיגיעו מזה לידיעת האמת בד' ודו"ק היטב.. ועוד בי דברות קדשו שם: והנה מצד המושכלות, הלא הקדימה לשמים על הארץ כי המה מושכלים אמיתים, רוחנים, קדושים, לא כן הארץ, אבל מצד דרך ההתגברות על חוקי הטבע עבור רצון השי"ת ובחירה בטוב המוחלט, בזה הקדימה לארץ, כי המלאכים המה משיגים ומוכרחים מצד השגתם לבחור בטוב. והנה תכלית כל הנמצאים לדעת רז"ל הוא האדם כמו שדרשו על קרא דמלאכיו יצוה לשמרך מי גדול השומר או הנשמר, ולכן בקרא בדבר ד' שמים נעשו מורה שנעשו בלא מכוון שהול"ל עשה, לכן אמרו כי תכלית השמים הוא, כשהאדם מכיר את בוראו ומיחד הכל לשי"ת אז הוא תכלית הבריאה וזה בשמירת שבת ואומר ויכולו, והכל תלוי בידי שמים חוץ מי"ש, שהבחירה חפשית, ולכן הוי כנעשה בלא מכוון מהבורא כביכול, וזה שאמרו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כיון שהוא גומר התכלית, אמר ר' אלעזר מנין שהדבור כמעשה שנאמר בדבר ד' שמים נעשו, היינו שבדברו שהשי"ת ברא וחידש בזה נעשה שמים. וכן קרא דאלה תולדות השמים והארץ בהבראם, הלא מורה כאילו נבראו חלילה שלא במכוון שהוא לשון נפעל מעצמו, לכן דרשו באברהם, שע"י אברהם שנוסה בנסיונות כמה ובחר בטוב, בזה היה תכלית התולדות משמים וארץ, ויתר הדברים יבואר במק"א.  וזה שבעצרת הכל מודים דבעינין לכם, דזהו תכלית מן התורה שכולם יזכו ויזככו החומר וכוחותיו עפ"י התורה אשר תיישר כל צעד בעולם המעשה, וזה השכר על הנפש החומריי שיזכה למעלות רוחניות רמות סדרו רבותינו כל צרכי סעודה, בשר שור הבר ואוזא שמינות, לויתן ויין המשומר בענביו, שזהו מורה הכל על השגות רוחניות מגיעות לנפש החומרי, באשר יהיה דק ונעלה מאוד וישיג גם בעונג אלקית לעתיד ד' יזכנו לזה, ולכן אמרו במנחות מ"ש שני כבשים דמקדשי לחם ומ"ש ז' כבשים דלא מקדשי כו' אלא כאיל נזיר מה איל נזיר כו' שלמים הוא דמקדשי ה"נ, (עיין מנחות מ"ו) ופירוש, כי עולה לשם וחטאת מכפר לא מקדש לחם רק שלמים, שלכן נקראו שלמים ששלום לעולם, כי המשכלות האמיתיים בהתבודדם אינם מקדשים את החומר, רק ההנהגה במעשים ובענינים החומרים עפ"י התורה, הם המקדשים החומר וכוחותיו וכל ההנהגות העולם, ולכן רק שלמים בכוחם לקדש את הלחם, ומה שכהנים אוכלים שלמים הוא מצד שליחות מן הבעלים מכללות ישראל שהם הבעלים בשלמי צבור, אבל לא עולות שהוא אינו לבעלים וז"ב. וזה שאמר הושע כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלודים מעולות שכולו כליל. ובסה''ק קדושת לוי על הפסוק: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, דהנה יש ג' כתרים כתר תורה כו' (אבות ד, יז) והנה כל הכתרים אינן בירושת אב חוץ מכתר כהונה הוא בירושה מן האב וזרעו מיוחס אחריו והנה ישראל יש להם קדושת אבות כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב, ט) ובחר ה' בישראל מחמת כי יש להם ירושה קדושת אבות וזהו דאמר ממלכת כהנים: ועוד שם: וישב משה את דברי העם אל ה'. עיין באור החיים, שפירש דחס ושלום דלא בדרך תשובה החזיר משה דברי ישראל להשם, כי הוא יתברך אין צריך לתשובתו והוא יודע מלבות בני אדם, רק משה סיפר דברי ישראל לפני השם לחבבן לפני המקום וסיפר דבריהם האיך שהקדימו נעשה לנשמע. ויש לומר עוד בזה, דמשה הסתכל בתשובת ישראל דהקדימו נעשה לנשמע וזה דבר פליאה שאין בני אדם יכולים להשיגו זולת כח אלהים כמו דאיתא במדרש מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר (תהלים קג, כ)ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושה דברו לשמוע כו', מעיקרא עושים והדר לשמוע. והם כוונו למטה בני ישראל אלו הדיבורים והבין משה שזה אין דברי עצמם אלא רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם שהשכינה בעצמה היה מדברת מתוך גרונם של כל אחד מישראל תשובה זו נעשה ונשמע. וזהו שכתוב וישב משה את דברי העם אל ה', רצה לומר שהחזיר הדיבורים אל ה' שיחס הדיבורים הללו אל השם, רצה לומר שהשם בעצמו השיב זה ורצונו היה בכך שיקדימו נעשה לנשמע..  ורבינו השפת אמת אמר על ענין קריאת רות בשבועות. שהוא ענין תורה שבע"פ. שהקב"ה מבקש שבנ"י במעשיהן יוסיפו על התורה שבכתב כי הרי מעשה צדיקים הם תורה. ונעשה ממעשי בועז ורות מגילה שהוא ברוה"ק. וכ' וידבר אלקים כו' לאמר. פי' שבנ"י יאמרו מעצמם כדברים האלה. וכ"כ אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע כו'. והוא תורה שבע"פ שמצד זה מיוחד התורה לבנ"י. שדעתם מיוחד להשיג סתרי התורה שנסתר ואינו מפורש בתורה. וזה עצמו ענין בועז דאיתא הפי' בו עז. והיינו שהי' מאמין בדברי חכמים שדרשו עמוני ולא עמונית ולא הי' לו ספק בדבר כפלוני שאמר פן אשחית. והוא אדרבה הי' שמח בדבר להראות שדרשת חכמים היא התורה שניתן מסיני. ואמונת חכמים הוא יסוד תורה שבע"פ. והוא ענין אמת ואמונה. תורה שבכתב מפורש בלי הסתר. אך הרצון מבנ"י בעולם השפל הזה לבוא אל האמת ע"י אמונה. כי היצה"ר מוסר עצמו על זה להסיר האמונה מן האדם. ושיהי' נדמה בעיניו כמרוחק מהשי"ת ואומר לאדם שהוא גיאות להתקרב להשי"ת בתפלה שבלב וכדומה. אבל באמת אדרבה ההתקרבות להשי"ת מביא יראת שמים. וצריך האדם לתת לב לראות איך אינו בוש לחשוב הבלי עולם אף כי מלא כל הארץ כבודו. ואיך יבוש מלהרהר מה שהוא רצונו ית' באמת. ויראה שמה"ט הוצרכו בנ"י לשמוע ב' דברות ראשונות מהשי"ת בעצמו. כדי שיאמינו זה באמת כי השי"ת הוא החיות של כל אדם. כמ"ש אנכי ה' אלקיך ממש כל החיות שלך. וז"ש לשון יחיד כי פנימיות החיות של כל ישראל היא נקודה אחת שנותנת חיים לכל הנבראים כמ"ש ואתה מחי' את כולם. וכן אמרו חז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו. כי הרי לאדם צדיק נתגלה השראת השכינה שבו. ואין האדם משתנה לדבר חדש ע"י המעשים. רק שנתגלה פנימיות החיות שבקרבו כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים כו'. וכפי מה שמאמין בזה החיות ואינו שוכח ומייגע תמיד להתדבק בשורש החיות זוכה לאמת ע"י אמונה כנ"ל. וצריך האדם להאמין שכמו שבמאמרו ית' יהי אור מאיר עוד היום האור. כן במאמרו אנכי ה' אלקיך יש חיות אלקות בכל איש ישראל: ועוד בשמו: איתא בזוה"ק אמור דבליל שבועות משפיעין משמים טהרה ללבות בני ישראל המקוין לטהרה. דכמו שהי' בשעת מתן תורה מקודם פרישה כדכתיב לך כו' וקדשתם כו' כן בכל שנה. וכן כל ימי הספירה לטהר הלב להיות כלי מוכן לתורה כמ"ש לב טהור ברא לי אלקים אח"כ ורוח נכון חדש זה התורה. ואיתא אש שחורה על גבי אש לבנה והוא טהרת הלב כמ"ש וכבסו שמלותם ויחורון לבושיהון כי הלב הוא כלי ולבוש לקבל הפנימיות וכפי טהרת הלב כן נרשם חקיקת התורה כמ"ש הלומד ילד כדיו כתוב על נייר חדש כו'..ונחתום בדברי קדש של רבינו בעל הנועם אלימלך שאמר: מזבח אדמה תעשה לי פירוש אני נותן לך עצה שתזבח את היצה"ר ע"י שתעשה את עצמך אדמה כעפר ואפר. וזבחת עליו את עולתיך (ואת שלמיך), פירוש עי"ז תזבח את הרוצים לעלות ולהתגבר עליך, ואת שלמיך פירוש כל מיני מדריגות אדם ישלימו עמך. ואם מזבח אבנים תעשה, דאיתא בספר יצירה דאותיות נקראים בשם "אבנים", פירוש אם תרצה לזבוח היצה"ר ע"י עוסקך בתורה, לא תבנה אתהן גזית פירוש לא תהיה לימודך ח"ו להראות פלפולך שהוא כאבני גזית, כי חרבך הנפת עליה, אם תגבה את חריפותך ופלפולך לכבודך ולגבהותך, ותחללה אז תחלל את התורה ח"ו, ולא תעלה במעלות פירוש שלא תחזיק עצמך במעלות, אשר לא תגלה ערותך עליו כי עי"ז יתגלה חרפתך ושטותך, רק יהיה כל כוונתך לכבוד הבורא ב"ה יתעלה ויתהלל. וק"ל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.