והנה רבי שמעון מזהיר פה שני דברים, בקריאת שמע ותפילה יותר
משאר תרי"ג מצוות, ואפשר לומר בשאר המצוות המעשה הוא העיקר, כמו אתרוג או
תפילין לרכוש המצוה בצורה מהודרת וכו' מה שאין כן קריאת שמע ותפילין, לא די
המעשה בלבד שעיקר היא המחשבה.
וכמו שמובא להלכה (שו"ע או"ח ס ה) דהקורא את שמע ולא כיוון
ליבו בפסוק ראשון לא יצא ידי חובתו, וכן בתפילה נפסק להלכה (סימן ק"א סעיף
א') דאם לא כיוון באבות יחזור ויתפלל, אלא דהאידנא אין חוזרין בשביל חיסרון
כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור. ע"ש.* * *
_"כי תבואו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם
את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. והניף את העמר לפני ה' לרצנכם"_וגו'.
_"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות
תהיינה"_ (ויקרא כג ט).
במדרש, מתי הן תמימות? בזמן שישראל עושים רצונו של מקום.
ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול, הנה ימי הספירה הם לטהרנו ולקדשנו, והם שבע
שבתות לרמוז על חיי האדם, אשר *"ימי שנותינו בהם שבעים שנה"* (תהילים צ י)
ושבע שבתות הם נגד שבע עשיריות שנים שבחיי האדם, שמוטל עליו לטהר ולקדש
ולעשות נחת רוח ליוצרו.
והנה הלב והעיניים הם שני סרסורים של העבירה (ירושלמי ברכות א
ה) על זה הזהיר הכתוב *"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"* (במדבר טז
לט) וברש"י הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה
והלב חומד והגוף עושה את העבירות (תנחומא טז).
על זה רומזת לנו הקרבת העומר העמ"ר ראשי תיבות *ע*ין
*מ*וח(מחשבה) *ר*גל *"עמר"*, כי התחלת העבירות של האדם מתחילה בעינים.
כשאדם רואה את החטא ואחרי כן עובר ללב, שהלב מחמד את העבירה, ואחרי כן
הרגלים שאדם רץ לעשות את העבירה ברגלים, וזה *"ראשית קצירכם"* ההתחלה של כל
העבירות, ההתחלה של כל הקיצור ימים של האדם, קיצור דבקות של האדם בהקב"ה
מתחיל בעומר בעיניים מחשבה והרגליים.
ולכן עומר עולה בגימטריא קרי, שמי שלא שומר על העיניים ועל
הלב ועל הרגליים מגיע לחטא הקרי, מגיע לחטוא וליפול ולהתדרדר ולהגיע לדברים
הקשים ביותר.
ולכן כאשר האדם רוצה להתקרב להקב"ה *"והבאתם את עמר ראשית
קצירכם אל הכהן"* מה זה הכהן? הכהן זה תלמידי חכמים שבדור, אדם צריך לקחת
את הראיה בעיניים *"והיו עיניך רואות את מוריך"* את הלב, שהלב יהיה תמיד
דבוק בהקב"ה, ואת הרגלים ללכת לתלמידי חכמים.
וזה היסוד שאדם יוכל להיזהר ולהנצל מהדברים הקשים האלו,
שיכולים להביא את האדם לחורבן גדול. ולכן מה שאומר המדרש שספירת העומר
צריכים להיות תמימות, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום. ספירת העומר זה זמן
שמקדשים את עצמנו, כמו תמצית ששמים בכל השנה כולה, שבע שבתות מלשון שבעים,
שבע חיים של האדם זה כנגד השבעים שנה של החיים של האדם.
ובכל שנה יש את אותן שבע שבתות, שהן התמצית של השנה כולה,
שמביאה את האדם לתמימות ולהתעלות, ולשמור על העומר שזה עיניים מוח ורגליים
שהם *"ראשית קצירכם"* להביא את זה קרבן לכהן שאלו התלמידי חכמים שבדור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.