לעיני כל ישראל זה סוף התורה - מדוע אני נגד מצעדי התועבה

שיטתי ודרכי כמעט בכל ענין שכל מה שנוגע לפרט זה בינו לבין הקב"ה וזה לא עניינו של אף אחד להתערב בהן, רק כשעוסקים באיש ציבור ובמיוחד במי שמטיף לאחרים, הוא חייב לקיים את מה שהוא מטיף או מייצג, אבל אנשים פרטיים החיים בדרך שנוגד למצוות התורה, אינני השוטר של הקדוש ברוך הוא, הוא לא מינה אותי לתפקיד הזה, אני בסך הכל יכול לייעץ או להביע דיעה אבל למעשה על כל אחד להחליט בעצמו איך הוא רוצה לחיות, ולמרות שאני מכיר כל כך הרבה שהם חיים עם בני מינם, מעולם לא אמרתי להם מילה אחת, מפני שאין זה תפקידי פרט אם מדובר יהיה במי שאני מצווה על פי הלכה לומר משהו

אין גם מצוות הוכח תוכיח מפני שיחד עם זה בא הלא תשא עליו חטא, צריך בנושא כזה הרבה חכמה לדעת איך לעבוד, לכן חייהם של מי שראו במצעד לא מעניינים אותי ואיני רוצה גם לדעת מה הם עושים

אבל יש משהו אחר שאין כאן ברירה וחייבים לזעוק וזה הענין של הפרהסיה. למי שאינו יודע בהרבה מצוות או יותר נכון עבירות יש הבדל גדול מאוד אם נעשו בפרהסיה או בצנעה. חילול שבת למשל, אם זה נעשה בפרהסיה אתה חייב סקילה, גם בצינעה זה חמור אבל העונש קל יותר. אותו דבר בכל מה שקשור לעבירות, כשהדבר נעשה בפרהסיה אין מנוס אלא לקרא עליהם למלחמה, ומדוע? מפני ש'לעיני כל ישראל' זה סוף התורה, לא בחינם התורה מסתיימת עם המילים האלו, לומר לך, כי כל מה שנעשה לעיני כל ישראל כאן זה הסוף וחייבים להלחם שזה לא יקרה

לכן, מצעד התועבה הוא חמור מאוד, מפני שהוא נעשה לעיני כל ישראל, אם הזוגות הללו שהם מינם במינם היו עושים מה שהם עושים בחדריהם הפרטיים היה כואב לי מאוד שכך פני הדברים אבל זה לא תפקידי למנוע זאת. לעומת זאת כאשר זה נעשה בפרהסיה, יש בזה הרמת יד בקודשא בריך הוא בכבודו ובעצמו ואין לנו ברירה אלא לקרא עליהם למלחמה בכל דרך

חיים שאולזון