קאמבק כלכלי: מדוע אלי ישי חזר לכותרות?

מאת ש"סניק

בעוד דרעי ממתין בממלכתיות להכרעה בעניינו, פוצח ישי בקאמבק מדומה, שמטרתו גיוס כספים לכיסוי חובות • טור

כמעט מהרגע בו הסתיים המו"מ הקואליציוני לפני כחודשיים היו נשואות עיניו של שר הכלכלה אריה דרעי לדיון שהתקיים ביום שלישי השבוע בבג"ץ. הנושא: דרישת האגודה לאיכות השלטון להדיחו מתפקידו כשר בממשלה. העילה: הרשעתו בעבר בפלילים ושנות שהותו בכלא. עוד לפני שהעתירה הוגשה היה ברור כשמש שהיא תוגש, וכל צעדיו של דרעי מאז ועד עתה היו במסגרת ההיערכות לקראתה. כך הוא ויתר על האחיזה בתיק הדתות. כך הוא ויתר על כמה מסמכויותיו כשר הכלכלה (מינוי שופטים לבתי הדין לעבודה ועוד) וכך הוא מתנהל בפרופיל ציבורי ממלכתי מאופק נוסח זאב בנימין בגין.

במידה רבה דרעי נרתע גם מנקיטת צעדים מרחיקי לכת בתוך המשרדים שברשותו, במיוחד כאלה שיש בהם סרך של חוסר שביעות רצון מצד הלשכה המשפטית. כנראה שזו גם הסיבה שעד למועד כתיבת השורות לא עף ראש חילוני או סרוג אחד ממצבת שני המשרדים. באורח לא מוזר למדי, ובניגוד למה שנעשה במשרד הדתות, נשארו מנכ"לי הכלכלה והנגב והגליל על מקומם. דרעי רצה שקט, והוא גם קיבל אותו.

בדיון שהתקיים השבוע לא נקבו השופטים במועד בו יתנו את החלטתם אך לא צפוי שהם ירחיקו מעבר למספר שבועות. אין צורך לחקור עדים, וטיעוני הצדדים כבר הוגשו בכתב לפני מספר שבועות. הדיון השבוע היה לצרכים פורמליים וכדי לאפשר לצדדים לענות לשאלות השופטים פנים אל פנים. דעתם בנושא כנראה כבר מגובשת ולא נותר אלא להעלות אותה על הכתב. מאחר וכל יום שעובר השר הנדון יושב על כיסאו ועיני הציבור נשואות לדעת הכדת או כדין - ההערכה במערכת המשפט היא כי הפסיקה צפויה בתוך מספר שבועות.

להמשך כנסו כאן:

ניתן להניח שעד הפסיקה ההתנהגות הסופר ממלכתית של דרעי תימשך ואף תעמיק. מה שיקרה לאחר מכן יהיה פועל יוצא של תוכן הפסיקה. אם יקרה הבלתי יאומן והבג"ץ לא יאפשר לדרעי להמשיך בתפקידו, צפויה רעידת אדמה פוליטית בעוצמה של עשר בסולם ריכטר. תקדים לכך כבר היה: בשנת תשנ"ד הכריע בג"ץ כי השרים דרעי ופנחסי חייבים לפרוש מתפקידיהם בעקבות כתבי האישום שהוגשו נגדם. מספר ימים לאחר מכן פרשה ש"ס מהקואליציה ("מה אני אשם?", שאל בתסכול ראש הממשלה דאז יצחק רבין). מאוחר יותר הצביעה נגד הסכמי אוסלו ב'. וכל היתר הרי הוא כתוב על ספר דברי הימים לראשי ש"ס ומנהיגיה.

ההערכה במערכת המשפטית היא שזה לא מה שיקרה. שופטי הבג"ץ לא הוציאו צווי ביניים בעתירה להדחה ולא מיהרו לקיים את הדיון שהתקיים השבוע כמעט חודשיים לאחר מינוי השרים. מרוח הדברים שאמרו השופטים בדיון ומהשאלות שהמטירו על העותרים נראה היה בעליל שבעוד כמה שבועות יוכל דרעי להוריד את מעטה הממלכתיות ולעבור לפוליטיקה נטו כמו שהוא יודע לעשות.
עד שזה יקרה ייאלץ דרעי להשתמש בכישוריו הפוליטיים במישור הפנים ספרדי. וזאת, כדי לנער מעל כתפיו את רוח הרפאים הפוליטית שיצאה מעמקי האדמה ומאיימת להפוך שוב לישות ממשית. שלושה חודשים לאחר ליל הפתקין והצולמין הנורא של מוצאי הבחירות הגיח אלי ישי אל התקשורת כדי להסביר את פשר הכישלון בבחירות. הבמה המרכזית הייתה כמובן המקום בו פורסמה הקלטת הידועה נגד דרעי. המראיין, כמה מפתיע, היה אף הוא מפרסם הקלטת (מי אמר שפוליטיקאים הם כפויי טובה?).

הראיון היה נינוח כמו בין שני חברים טובים ובמהלכו פרס ישי את משנתו הידועה בדבר הכישלון בבחירות והסיבות לכך. ההדגשה ב'הידועה' יען כי חרף נדר השתיקה שקיבל על עצמו עד השבוע העביר ישי את מסריו באמצעות שיטת המקורבים. מקורבי ישי אמרו; מקורבי ישי הגיבו. אחרי י"ג שנים בהנהגה לא מאבדים כישורים תקשורתיים בתוך שלושה חודשים.

למרות שהטיעונים לעונש היו ידועים מראש, עצם העובדה שישי יצא בדמותו ובקולו לומר את הדברים - האירה אותם מחדש. אליבא דישי ארבע סיבות חברו לכישלונו: העלייה הדרמטית באחוז ההצבעה (מ-67 ל-73, י.ר.) שהעלתה את המדד למנדט. קמפיין הגוואלד של נתניהו שהעדיר לקלפיות את מרבית בוחרי הימין, הזיופים שהיו לדבריו במערכת הבחירות, והמשאבים שהשקיע דרעי בקרב בוחרי ש"ס והציבור הספרדי כדי לחסום אותו. דרעי השקיע כספים רבים כדי שלא אעבור את אחוז החסימה, חשף ישי, בלעדית, בראיון שהעניק מאוחר יותר גם בתקשורת המקוונת.

שני הטיעונים הראשונים הם אמת לאמיתה. מאה ועשרים וששה אלף הקולות שקיבלה יחד היו אמורים להעביר אותה, מעבר לרף החסימה במצב של אחוז הצבעה מקביל לבחירות הקודמות. גם הטיעון ולפיו המהפך של ביבי שתה לו את אלפי הקולות שהיו חסרים למנדט הרביעי הוא נכון. אפשר כמובן לטעון שמי שעיניו בראשו לוקח מראש מקדם ביטחון ולא מסתכן בחישובים שמבוססים על בחירות קודמות, אבל מתמטית לפחות הוא צודק.

שני הטיעונים האחרים הם מוזרים, וזה עוד באנדרסטייטמנט. את האגדה של זיופי בחירות בהיקף נרחב אפשר היה להפיץ עד לטווח של שלושה שבועות מסגירת הקלפיות. שבוע אחד עד הפרסום הרשמי של התוצאות ברשומות, ועוד שבועיים עד המועד האחרון להגשת ערעורים. בשלושת השבועות האמורים עסקו שני גורמים בנבירה מעייפת בכל הפרוטוקולים של כל ועדות הקלפי ברחבי הארץ. מצד אחד פעילי 'יחד' שקיבלו תלונות ספציפיות על קלפיות מוגדרות ובדקו את הפרוטוקולים הספציפיים. מצד שני אנשי ועדת הבחירות המרכזית בראשותו של השופט סלים ג'ובראן שהחליטו על בדיקה עצמאית משלהם בכל הקלפיות ובכל רחבי הארץ. מאחר והפרוטוקולים נסרקו - על ידי החברה לסריקה ממוחשבת של האחים רייך - והועברו למחשב, זה לא ארך חודשים אלא שבועיים בלבד.

את תוצאות הבדיקה של פעילי 'יחד' שמרה התנועה הקדושה החדשה לעצמה. התוצאות של ועדת הבחירות, לעומת זאת, פורסמו ברשות הרבים. הן היו כל כך חד משמעיות עד שאנשי 'יחד' לא ניסו לגרד את הכיסים ולהוציא עוד כמה שקלים להגשת ערעור לבית המשפט כפי שהחוק מאפשר להם. בסך הכול נמנו בכל רחבי הארץ כשמונה עשר אלף קולות פסולים, מתוכם 311 של 'יחד'. באופן פרופורציונלי למספר הקולות הכשרים זה עוד פחות ממפלגות אחרות. 1.7 בלבד. ל'יחד' חסרו כאחד עשר אלף קולות לאחוז החסימה. פי ארבעים ממספר הקולות שנפסלו לטענתה על ידי מתנגדיה. אבל מה, כשהמראיינים החביבים לא מקשים על המרואיין עם נתונים אפשר לשפוך למיקרופון כל מה שרוצים.

אם סיפור הזיופים הוא אגדה, הטיעון האחרון בסדרה הוא משעשע. ישי מתלונן שדרעי הוציא מיליונים כדי לגרום לכך שהוא, ישי, לא יעבור את אחוז החסימה. דרעי, אליבא דישי, אמור היה שלא להילחם איתו במגזר הספרדי, לא להעביר לצידו רבנים ולא לרכוש פעילים מרכזיים בכסף מלא כדי שיעבדו איתו ולא עם המתחרה. כאילו שלא היה מדובר במלחמה לחיים ולמוות של שני האישים וכאילו שישי לא השקיע את הרוב המוחלט של הכספים שלווה לפעילות בתוך המגזר הספרדי החרדי.

אבל כל זה שייך לעבר. השוס בדבריו של ישי היה ההצהרה שהוא מתכונן לרוץ בבחירות הבאות. נכון שיש חובות של אחד עשר מיליון שקל אבל גם לתנועת קדימה, שהתפרקה בבחירות הקודמות - כך ישי - יש חובות של מיליונים שטרם נפרעו. אז מה רוצים ממנו? אם למראיין לא היו רק פאות מסולסלות קצרות ליד האוזניים אלא גם קצת שכל בתוך הראש הוא היה בוודאי מעמיד אותו על שני ההבדלים הבאים: ראשית, קדימה סגרה את שעריה ולא מתכוננת לרוץ לבחירות הקרובות מול עיניהם הכלות של הנושים. שנית, קדימה הייתה בשעתו תנועה גדולה ומפורסמת עם עשרות מנדטים בכנסת. הבנקים והספקים נתנו בה אימון ולא דרשו ערבויות אישיות. אם זה היה מצבו של ישי הוא היה המאושר באדם.

למרבה הצער, הבנקים וכמה מהספקים דרשו ממנו ומעמיתיו ערבויות אישיות בהיקף של מיליוני שקלים. חלק מהערבויות מגובות בשעבודים על נכסים משפחתיים, שאם לא ייפרעו, כמה משפחות תיאלצנה לגור ברחוב. מי ייתן לישי וחבריו המשועבדים שקל אחד למימון מערכת בחירות נוספת? יש הרבה חסרי דעת בעולם, אבל כאלה שיפקירו כסף בידיו של פושט רגל יקשה מאוד למצוא.

גם אם תיפתר בעיית הכסף, ישי כבר יודע שאין לו עם מי לרוץ. לשותפיו לשעבר יש עליו בטן מלאה והם מטילים עליו ישירות את האחריות לכישלון. תשמעו סיפור: לפני שבועיים הסב ישי עם כמה מידידיו בלובי של מלון רמדה בירושלים (אגב: מי שמחפש אותו לשיחה בנושא החובות או בכל נושא אחר, ימצא אותו שם תדיר) והם נראו מוטרדים בעליל. בטווח של מאה מטר, בלובי העליון שמאחורי הקבלה, הסב לבדו השותף לשעבר ברוך מרזל. בין שני השולחנות התרוצצו אנשים שנראו כמעבירים מסרים לכאן ולכאן. מי שצפה במחזה התרשם שמדובר במו"מ שמתנהל בין שני אישים שלא מוכנים לשבת זה ליד זה, ומשתמשים בשירותיהם של מתווכים. כך או כך, העובדה שהשניים לא ישבו זה בקרבתו של זה מלמדת על רמת האימון והידידות השוררת ביניהם מאז שנודעו תוצאות הבחירות.

ולא קשה להבין מדוע. ניתוח תוצאות הבחירות לימד את פעילי הימין הקיצוני שהם עשו את העסקה הגרועה ביותר בחייהם. בבחירות הקודמות קיבלה רשימתם של בן ארי ומרזל למעלה משישים וחמישה אלף קולות. אין שום סיבה לחשוב שהסחף לטובת נתניהו השפיע גם על קיצוני הימין, שעבורם הוא אף גרוע אף יותר מהרצוג ולבני (הם לפחות לא מתחזים למיישבי ארץ ישראל ובפועל מקפיאים את הבניה). המשמעות היא שכל מצביעי מרזל התייצבו כאיש אחד לטובת הרשימה החדשה.

וכמה הביא השותף המתון יותר יוני שטבון מחוגי הרבנים החרד"לים? מסקירת נתוני ההצבעה בישובי יו"ש והריכוזים החרד"ליים ההערכה המפחיתה ביותר היא כעשרים אלף קולות. מקורביו של שטבון טוענים לשלושים אלף. כך או כך, הקולות של הימין הקיצוני והמתון לא פחתו ממאה אלף קול. פעולת חיסור פשוטה תגלה שמספר הקולות שהביא יו"ר ש"ס לשעבר כנדוניה לא עולה על עשרים ושישה אלף קול. אם מקורבי שטבון צודקים והם אכן הביאו שלושים אלף קול נמצא שישי הביא בקושי ששה עשר אלף קול בלבד.

על מספר זעום זה של קולות קיבל ישי את המקום הראשון, את ראשות התנועה, את המקום השלישי ברשימה ואת המקום החמישי. למרזל שהביא לפחות פי שלוש יותר קולות ממנו ועבד כמו שרק הוא יודע לעבוד, 'עשו טובה' ושילבו אותו במקום הרביעי, לא לפני שאילצו אותו להדיח את בן ארי ולהיות במקומו. מי שמכיר את מרזל יודע שהאידיאליסט הזה בז לכיבודים והמשכורת של חברי הכנסת. זו הסיבה שהוא שלח לכנסת בסיבוב הקודם - במסגרת האיחוד הלאומי - את בן ארי ולא את עצמו.

השואו הגדול של ישי והרעש שיצר סביבו נתנו למרזל ופעילי הימין את התחושה שיש כאן הזדמנות היסטורית להשתלב במפלגה גדולה של חמישה עד שישה מנדטים שתחולל מהפכה בישוב ארץ ישראל. מסיבה זו הם הסכימו למקום רביעי בלבד ולהפקיד בידיו של ישי את ההנהגה. בתכל'ס הם קיבלו קדחת. מעבר לקולות שלהם ושל שטבון הביא המנהיג רב הכריזמה ובעל נשק יום הדין של הקלטות מקסימום עשרים וחמישה אלף קול מהמגזר הספרדי החרדי והחרדי.

להוותם ורוגזם של פעילי הימין, הרוב המוחלט של הכספים שנלקחו בהלוואות למימון מערכת הבחירות הושקעו במגזר הספרדי-חרדי, שם התנהלה המלחמה עקובת הדם בין ישי ודרעי. פעיל ימין שהיה מעורב עמוקות במערכת הבחירות של 'יחד' מעריך שתשעים אחוז מהכסף הושקע בתעמולת 'הנאמן' והעלונים שהוצאו בריכוזים החרדיים. אם חצי מזה היה מושקע בשינוע מצביעים מהימין לקלפיות ופעילות במגזר הד"לי, אומר הפעיל, היינו מגייסים לפחות עוד חמישה עשר אלף קולות. השותפות עם ישי, מסכם הפעיל במרירות, עלתה לנו במחיר יקר. יש לציין בהקשר לכך שלא רק ישי שקוע בערבויות אישיות על החובות אלא גם שותפיו מהימין. אלה שהביאו שמונים אחוז מהקולות ושקועים בחובות בגלל הבטחות השווא לשלושה מנדטים לפחות מתוך המגזר החרדי.

מי משקיע בפוליטיקאים
עם ערך אלקטוראלי מוכח של לא יותר משלושים אלף קול ועם חובות מכאן ועד לבלגיה - ישי הוא לא 'מציאה' גדולה בשוק הפוליטי. כיהודי פיקח, הוא בעצמו יודע זאת. את הסיבה למסע הראיונות המקיף צריך לחפש פחות במישור הפוליטי ויותר במה שמעסיק באמת את ישי בחודשים האחרונים והוא סיפור החובות. בראיונות תיאר ישי את האחריות שיש לו כלפי הנושים ואת המאמצים שהוא עושה כדי להחזיר את החובות. הוא לא פירט אמנם האם הוא עוסק בכל החובות, או רק באלה שמגובים בערבויות אישיות ושעבודים על נכסים משפחתיים. מכוח המצווה של לימוד כף זכות נצא מנקודת הנחה שאין הוא מבדיל בין שני סוגי החובות ואין הוא מעדיף חלילה את אלה שמחזיקים כלפיו בערבויות אישיות.

הדרך היחידה להחזיר חובות ולא להגיע לכינוס נכסים ח"ו היא באמצעות גיוס תרומות. וכאן התבררו לישי עובדות החיים המרות. לפני כחודש ערך ידידו ובן בריתו הרב ניסים זאב ערב התרמה למענו. התוצאות היו זעומות. לפי פרסומים זרים הסכום שנאסף היה כמה עשרות אלפי שקלים בלבד. זה לא מכסה את הריבית היומית על החובות. ניסיונות התרמה נוספים שנערכו לא נחלו אף הם הצלחה גדולה.

מתברר כנראה שיהודים הם אמנם רחמנים בני רחמנים אבל יש היום כל כך הרבה על מי לרחם שגם בעלי לבבות הזהב והכיסים התפוחים כבר עייפים. הם תורמים ליתומים, לאלמנות, להורים שמחתנים את הילד הארבעה עשר ואין להם שקל אחד להוצאות החתונה וכיוצא בזה. כשמבקשים מהם תרומות עבור פוליטיקאים שיש להם פנסיה מהכנסת ולא נוסעים עדיין בתחבורה ציבורית, זה לא ממש שובר את ליבם ולא פותח את כיסם.

אנשים שתורמים למפלגות ופוליטיקאים משתייכים בדרך כלל לזן אחר. לא של התורמים מתוך רחמים אלא של תורמים מתוך אינטרסים לטווח קרוב או רחוק. ברשימת התורמים של מרבית המפלגות בישראל ניתן למצוא את כל המי ומי של העולם העסקי בישראל, וגם של העולם היהודי. הכול רשום וכתוב כחוק. לא קשה להבין מה מניע את התורמים האלה. יום יבוא ומקבל התרומה יהיה בעמדת כוח והשפעה וניתן יהיה לפנות אליו ביום פקודה. רבים מהתורמים לא לוקחים סיכונים, ותורמים כמעט לכולם. מהליכוד ועד הבית היהודי, ממפלגת העבודה ועד מר"צ. בבחינת שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאהו. רטוב.

ואם מדובר בהשקעות אז צריך שתהיה להם כתובת. סתם כך לא מקבלים כסף מהמגזר העסקי הקשוח. מפלגה שנעלמה מהחיים הפוליטיים לא תקבל שקל לכיסוי חובותיה. פוליטיקאי שעזב את הזירה ולפיכך לא יהיה בעל זכות חתימה ממשלתית בטווח הנראה לעין לא מעניין אף אחד. בוודאי שלא אילי הון ואנשי עסקים שמחפשים רק את האינטרסים.

הסיכוי היחיד של ישי לגייס תורמים שלא מתוך רחמים הוא באמצעות הכרזות תקשורתיות שהוא חי וקיים וכל עתידו עדיין לפניו. בבחירות הקרובות הוא כמובן ירוץ ולאחר שלמד את לקחי הכישלון והוא יודע בדיוק מה לעשות ("בפעם שעברה הייתי עדיין עם דרעי, בפעם הבאה לא") אין ספק, לדבריו, שהוא יעבור את אחוז החסימה. לאחד כזה כדאי מאוד לתרום. מה שצריך זה רק לעצום עיניים ולשגות קצת בחלומות. אנשי עסקים בדרך כלל הם לא חולמניים, ובודקים את הסיכויים, אבל מספיק שיש כמה שלא ממש מכירים את המערכת הפוליטית, ויקנו את האשליה, כדי שמסע ההתרמה יקבל תנופה חדשה.