מי שעוקב לאחרונה אחר התנהלות הכבאים ומכבי האש, יודע שהם מקפידים מאוד מאוד, ממש בנפשם ובכבודם, לשנות את כינוי "מכבי האש" שדבק בהם מאז ומעולם – כנראה בגלל תפקידם שאמור להיות כיבוי אש, לכינוי חדש ו"ממותג" היטב. "לוחמי האש". תקשיבו לצליל, תשמעו את ההרואיות המתנגנת. הם לא סתם " ֶמ ַכ ֶּב ֶאש"; הם לוחמי האש. למעשה, אם השינוי היה מגיע כתוצאה מכישלונות חוזרים ונשנים בכיבוי שריפות והכרה בכך שהם כבר לא מכבים שריפות כמו פעם, הם רק לוחמים באש או לפחות מנסים להילחם, ניחא. אבל מי שמקשיב להם, יודע שהכוונה שונה לגמרי, מין ניסיון לגרוף אהדה לגבורה. פאתטי. אבל מה אנחנו באים בטרוניות ללוחמי אש שמאסו בשמם וסירבו להכיר בתפקידם הפשוט, החשוב ומציל החיים – לכבות שריפות ולחלץ לכודים, ומקווים באמצעות שינוי מיתוגי קטן לשוות לעצמם חשיבות מופרזת שאינה למידתם, כאשר כנסת ישראל מלאה במבוגרים מחויטים שכבר מזמן שכחו שהם בסך הכל "חברי כנסת", כלומר – חברים בגוף ציבורי פשוט שנועד לתת לאנשים לצעוק בלי להועיל, במקום אחד ובמרוכז, דרך שליחים מיוחדים המשוגרים למקום כדי שיצעקו עבור כולם. אותם חברי כנסת החליטו לקרוא לעצמם "נבחרי העם", שזה כמו לוחמי האש אבל הרבה יותר מופרך. "נבחרי העם" הם בעצם קבוצה של חברים בגוף מסוים שנועד לתפקיד מסוים לשמו הוא מתכנס. הם חברים בכנסת, הם צועקים בכנסת, הכל הם עושים שם במרוכז תחת קורת גג אחת, ולכולנו יש שלווה. כלומר, כמה ששייך כאן שלווה בארץ הקטנה ועוד בקיץ הזה. אבל אם כבר בשינוי השם עסקינן, למה שלא נלך צעד אחד קדימה, ונאחד את שני שינויי השם הללו עבור תואר אחד לחבר כנסת שזכה בו ביושר? הנה אנחנו מגישים הצעה מסודרת: חבר כנסת המגיע למשכן הכנסת ומוכיח שיש לו כלים להילחם באמת, והוא גם משתמש בכלים האלו בכל כוחו. ויש גם מי שמנחה אותו, כמו שהוא אמר השבוע - "בנושא של איכות הסביבה יש לי אדמו"ר בשם דב חנין, ובנושא הגז האדמו"רית שלי היא שלי יחימוביץ'", והוא, כמו כבשה אחר הרועה, פועל מתוך שליחות כבדת משקל עבור המטרות החשובות. למה שלא יהיה "לוחם הגז"? הרי את כל המלחמות האחרות הנוגעות לציפור נפשו של הציבור החרדי, את כל הנושאים הקריטיים כבר סיימנו. החיים שלנו, מאז ההסכם הקואליציוני המהולל, שאגב, לא נועד בכלל להתקיים – כל מהותו ותפקידו הוא להיות הסכם מהולל, מסנוור ומעוור, אבל נניח לזה - הרי מאז אותו הסכם קואליציוני מפואר נפתרו כל הבעיות של הציבור החרדי. כל מה שנותר הוא לרתום את כל הכלים הפרלמנטריים עבור לוחמת הגז. כמו לוחמי האש, במחילה מכבודם שהשווינו ביניהם ובין חברי כנסת, אבל ההכרח לא יגונה, שפשוט לא נותר להם כוח להיות סתם מכבי אש; הם רוצים להיות "לוחמים", הם יהיו "לוחמי האש". ציניקנים שבשוליים ירטנו, מה רוצים מלוחמי הגז למיניהם, סתם אתם נטפלים - הרי אין עכשיו מה לעשות בעניין קריטי אחר, אין מה לעשות עכשיו עם חוק הגיוס, אין מה להתקדם, למה שלא יילחמו בינתיים למען אינטרס ישראלי כללי? ואנחנו אומרים – להיפך! דווקא עכשיו כשכולם צריכים כל אצבע לנושאים הנוגעים לכולם; אם היה מדובר בחיי הילדים שלנו, אם היה משהו שהיה באמת בנפש "שלוחי הציבור" - האם היו מסוגלים להשקיע אנרגיות כה גדולות במאבק על שוק האנרגיה? האם לא הגיע הזמן לרתום לפחות חלק מהתחמושת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.