מעשה בבן מלך שעבר תאונה קשה והייתה סכנה לחייו.
בדרך נס, הוא ניצול מהתאונה והתעורר לשמחת אביו וכל בני משפחתו.
הבן חזר לתפקוד מלא, וכבר כמעט רצו לעשות סעודת מצוה,
אבל אז התגלה האסון: הילד בריא לגמרי, אבל הזיכרון שלו נמחק. הוא לא זוכר את אבא ואמא, ואינו מכיר בעובדת היותו בן מלך.
הילד אף חיבר שיר המספר על הציפייה והתקווה להיות בריא, אך גם בשיר לא הוזכר שמו של אביו. כך גם במגילה שתיארה את התאונה וההצלה.
ואז עלתה השאלה: האם יום ההצלה הוא יום שמחה?
היו מבני המשפחה שטענו כי צריך לשמוח ולחגוג על עצם ההצלה, העיקר שהוא בחיים, ולא משנה את מי הוא מזהה;
היו שטענו, כי צריכים להיות עצובים, על העובדה שהוא לא מזהה את המשפחה ובפרט את אביו המלך.
והיו שטענו כי מצד אחד יש מה להודות לה' על ההצלה, ומצד שני יש מה להיות עצובים על ששכח את זהותו.
וכך מנהג חב"ד
בדרך נס, הוא ניצול מהתאונה והתעורר לשמחת אביו וכל בני משפחתו.
הבן חזר לתפקוד מלא, וכבר כמעט רצו לעשות סעודת מצוה,
אבל אז התגלה האסון: הילד בריא לגמרי, אבל הזיכרון שלו נמחק. הוא לא זוכר את אבא ואמא, ואינו מכיר בעובדת היותו בן מלך.
הילד אף חיבר שיר המספר על הציפייה והתקווה להיות בריא, אך גם בשיר לא הוזכר שמו של אביו. כך גם במגילה שתיארה את התאונה וההצלה.
ואז עלתה השאלה: האם יום ההצלה הוא יום שמחה?
היו מבני המשפחה שטענו כי צריך לשמוח ולחגוג על עצם ההצלה, העיקר שהוא בחיים, ולא משנה את מי הוא מזהה;
היו שטענו, כי צריכים להיות עצובים, על העובדה שהוא לא מזהה את המשפחה ובפרט את אביו המלך.
והיו שטענו כי מצד אחד יש מה להודות לה' על ההצלה, ומצד שני יש מה להיות עצובים על ששכח את זהותו.
וכך מנהג חב"ד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.