דמותו ומעלותיו של ר' חיים

מאת תלמיד

אני מרגיש שמשהו בתוכי בוער מאד, ולא נותן לי מנוח, ואנסה להעלות מעט על הכתב, אולי ישקיטיני מעט.

ר' חיים בשבילי הוא "הכל".

כלומר, "הכל" אצלי הוא "שלימות האדם", וזה מה שראיתי בר' חיים – "אדם מושלם".

ממנו בוער בתוכי ההשתוקקות לזכות ל"שלימות האדם".

ראיתי בר' חיים שכל כולו היה:

אציל, אוהב את הבריות, מאיר פנים, ירא את ד' מאד, טהור, צנוע מאד, איש אמת, זהיר ומדקדק בכל מעשיו, זריז, דבק במצוות עד למאד, ובשמחה, כל כולו תורה, חכם, מאציל, מדריך, מרומם ובונה את הזולת, מקשיב, משתתף, מייעץ, אחראי מאד מאד, נושא את עול הציבור, רגוע, ברור לו מה צריך לעשות בכל רגע, אין גורס את הסביבה למול רצון ד', מבליג, סובל בדומיה ובגבורה, חסין, עקבי, שנון, מעורר, מלהיב, יוזם, יצירתי, ועל אף הכל עניו מאד מאד.

בראותי אותו הרגשתי הערצה ואהבה עצומה אליו, הייתי פוחד ממבטו אלי שמא יראה את חטאי ושפלותי. ואין גבול לצערי כל ימי חוליו, איך בענק הגדול שלטה מידת הדין, בקרובי אקדש.

צערי היה גדול על כך שלא התאגדו כל גדולי הדור למחות על ביזויו, על אף שבענוותנותו דרש לבטל כל התארגנות כזו, מכל מקום רוב הדור הצעיר לא ידע שהוא מנע זאת, והיה סבור שגדולי הדור מסכימים עם המשפיל, ועל ידי כך פחת למאד כח השפעתו על הציבור בני התורה הצעירים בפרט, באופן שברור לי שאם היה נשאר בכבודו של עולם כבר היו הרבה ישיבות שהיו לומדים בדרך הלימוד של החזון אי"ש, הכולל דקדוק במצוות, ולימוד תורה לשמה בלא מטרות להיות ר"מ וכדו'.

הלואי ותעמוד דמותו מול עיני כל בני התורה, ללמוד מכל מעלותיו הנ"ל, ויתרוממו ישראל על ידי זה, ויהיה זה לזכותו ולזכות כל כלל ישראל.