ר' מנדלי מויזניץ אומר כי היותו בהרי שווייץ היא העבודת ה' שלו הוא עושה זאת על פי ציווי אבותיו שכך נהגו הוא מקפיד על פסיעות אביו

זה מדהים, הם מורים לבחורי הישיבות להשאר בישיבה ולא לצאת לבין הזמנים אבל הם מטיילים בהרי שווייץ נהנים מן החיים היפים, לא חסר להם כלום לא צריכים לרוץ למקלטים יושנים בשקט, מגישים להם מכל טוב, ומה שמדהים יותר מכל, הם אומרים כי זו העבודת ה' שלהם

מסביר לנו חסיד של ר' מנדלי מויזניץ מדוע נסע רבו ואיך רבו מסביר את היותו שם. הוא אישית לא היה עוזב את ארץ ישראל פרט לנסיעות להחזקת המוסדות ולשהייה עם חסידיו במקומותיהם כפי שנהוג, אבל הענין של חדשי הקיץ לשהות בארוזה שבשווייץ כך נהג אביו והקפיד על כך בכל השנים גם במצבים הכי קשים לא ויתר על זה, ולכן אין ברירה וחייבים לעשות כך, מפני שזו הדרך ולא אחרת, ר' מנדלי מקפיד בכל דבר שעשה אביו לעשות אותו דבר וללכת בפסיעותיו עד כדי כך שגם בהרי שווייץ הוא מקפיד ללכת 'שפאנציר' באותו דרך שהלך אביו הוא יושב על הכסא שישב אביו ונוהג כמותו, היכן שאביו נתן קרעכץ הוא נותן קרעכץ והיכן שחייך הוא מחייך, הוא היה עמו שם הרבה שנים וזוכר כל פסיעה ודואג לעשות כמו אביו וזו העבודת ה' שלו

לכן, אין זה עבורו 'עונג' אלא עבודה גדולה בדרכי החסידות שלו ולמרות שמלחמה בארץ ישראל הוא נסע מפני שבזכות ה'שפאנציר' והחיים הטובים והיפים שיש לו בארוזה שבשווייץ תיגאל ישראל אם חלילה לא יסע יהיה קטרוג גדול בשמים שלא עשה כאביו ואז מי יודע מה יקרה לכלל ישראל, לכן הנסיעה שלו לשווייץ זו מסירות נפש ועבודת ה', אין דבר כזה להתענג, אצל ר' מנדלי זו עבודת ה'