רכילות ולשון הרע זה דבר איום ונורא. אדם מדבר על השני, כל הזכויות שלו עוברות לשני ואילו העברות של השני עוברות אליו, אל מי שדיבר. ואנחנו עדיין מקלים ראש. לא מספיק נזהרים. לא מספיק פוחדים כנראה. ה' הוא אב רחום ואוהב מאד את בניו, עם ישראל. לכן, בזמן בית המקדש, כאשר ראה ה' שבניו מדברים חלילה לשון הרע, הוא נתן להם סימן מיוחד, רמז, כדי שיתקנו את מעשיהם, הצרעת. וברוב אהבתו של ה' יתברך, הוא לא נתן את הנגע מיד על גוף האדם, אלא תחילה הצרעת היתה באה על רכוש – על קירות הבית. אם עדיין לא תקן האדם את מעשיו, נשלח הסימן אל הבגד שלגופו, ואם חלילה גם זה לא עזר, הופיע כתם על גוף האדם עצמו.
היום, בעוונותינו הרבים, אנו לא זוכים לקבל תזכורת כה ברורה מן השמים ולכן צריך להיזהר שבעתיים. מכל דיבור רע. כי דיבור רע ח"ו, שפגע במישהו, זה כמו סכין שחודרת לבשר כל פעם שנזכרים בו. החיים והמוות ביד הלשון. כמה צריך להיזהר לא לפגוע. כמה צריך להתחנן לה' שיעזור לנו לשמור על הפה הזה, שיצאו ממנו רק דיבורים טובים. רוב הצער שיש לנו בחיים זה בגלל דברים שאמרנו ולא היינו צריכים להגיד, דברים שאמרנו והצטערנו עליהם. צריך להיזהר לא לפגוע בשום אדם. גם לא בילד שלך. אתה עלול לשבור אותו ח"ו עם המילים שלך. לעומת זאת, מילה טובה יכולה להציל בן אדם. כמו אותו אדם שהתייאש לגמרי, שרצה למות, ובא אדם אחר ואמר לו מילה טובה ברגע הנכון, וזו היתה סיבה טובה בשבילו לחזור ולבחור בחיים.
כשאני אומר מילה טובה לחבר, אני מוסיף לו חיים. כולנו עוברים מה שעוברים בחיים, כל אחד והסיפור שלו. וכשעובר לידינו חבר שמחייך ומסתכל בעינים טובות, ואם אנחנו זוכים אז גם אומר לנו מילה טובה, זה פשוט מחזיר אותנו לחיים. כל כך מעט צריך לעשות בשביל לשמח את השני. כמה מילים טובות שאומרים למישהו, מתנגנות לו בראש ימים רבים, לא מיד שוכחים אותן, כל פעם שנזכרים בהן נעשה טוב בנשמה.
עם דיבורים נכונים אפשר לבנות את הילד.
מעשה שהיה באב אחד ששפך מרי לבו לפני הרב שלמה-זלמן אויערבאך זצ"ל בשאלתו מדוע ולמה?!
שכני ואני, שנינו אבות לילדים והנה אני – לומד תורה ויודע ספר וחינכתי את ילדי לתורה. אכן, לא שפר עלי חלקי וילדי לא המשיכו בה כל חייהם, לא זכיתי שיהיו גדולי תורה. ואילו שכני, איש פשוט תם וישר, אכן בניו זרע ברוך ה', גדולי תורה, אוהבי תורה. במה נגרע חלקי?! והשיבו הרב זצ"ל שכפי הנראה הכירו מקרוב: אתה מחזיק עצמך ללמדן ומבין בלומדי תורה, מפעם לפעם היית נוהג להעביר את שבט הביקורת, פעם על תלמיד חכם פלוני ופעם על משנהו, והילדים שומעים וגדלים עם זה. לכשגדלו, ועשו את חשבון נפשם, חשבו ומצאו: הלא גם בתלמידי חכמים יש דופי, זה בכֹה וזה בכֹה כפי שאמר אבא. אם כן קל היה להם לעבור לדרך אחרת, שיש בה גם מפיתויי העולם הזה. מה שאין כן שכנך, אמנם איש פשוט תם וישר, אך כל פגישה עם תלמיד חכם היא לו שמחה גדולה, כל פעם היה חוזר הביתה, שר ורוקד: היום זיכני השי"ת לפגוש ת"ח פלוני, איש נעלה ורם מעלה, מי יתנני בני ותהיו גם אתם כמוהו. וכן למחרת עם משנהו, וכבוד התורה רב היה בבית. ראו הילדים כי משוש לב אביהם הוא התלמיד חכם, ראו את המושג "תלמיד חכם" כמו שהוא באמת – מושג נעלה וקדוש, אדם ירא ושלם – ומה הפלא כי אכן גדלו כך...
כשהפה נקי מלשון הרע ורכילות, כשהוא נקי מכל דיבור רע הרי כל בקשה מתקבלת.
כמו רבי דוד מלעלוב שסעד פעם בבית חברו שהיה עני גדול וטעם טעם גן עדן בתבשיל, וכששאלה הרבנית את אשת החבר כיצד הכינה את אותה סעודה שבעלה הפליג כל כך בשבחה, סיפרה שפנתה להשם ואמרה: ריבונו של עולם, אתה הלא יודע כי לא הייתי חוסכת כל מיני מעדנים כדי להנות את הצדיק. אבל מה אעשה ואין בבית מאומה, ולך ריבונו של עולם הלוא יש גן עדן. ובכן, איפוא, תן מטעמו של גן העדן אל התבשיל שאני עושה, כדי שייהנה אותו צדיק ממאכלי. וכך הרבתה לבקש עד גמר הבישול ושמע השם את תפילתה ולכן הרגיש הצדיק טעם גן עדן ממש (סיפורי חסידים, תולדות).
וכמו שסיפר רבי יוסף חיים זוננפלד שכחצי שנה אחר חתונתו נשאר מחוסר פרנסה וכשלא יכול היה לראות בצערה של אשתו ובדאגת ליבה נשא עיניו למרום ואמר: "ריבונו של עולם, להתפלל על פרנסה ברווח איני יכול ואיני רוצה, אבל ראה בצער עניה זו, ותן בליבה את מידת הבטחון, שגם היא לא תדאג לפרנסה". וסיים דבריו באמרו: כמדומה שתפילה זו נתקבלה כי כל ימי הייתי בדוחק הפרנסה, ואף על פי כן, אשתי קבלה את הקשיים בבטחון גדול (מורשת אבות, בשלח).
כשהפה נקי, גם הברכות פועלות טוב. סיפר הרב מרדכי לוי זצ"ל, ממתפללי בית מדרש חכמי לובלין בבני ברק, שכשעמד עם אביו באחת הסלקציות הנוראיות, בטרם הגיע הגרמני הצורר לקרוע את הילד מאביו, פנה אליו האב הי"ד, נתן לו סוכריה ואמר: מרדכי, תברך ברכת שהכל. הרי כתוב במשנה בברכות: על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו 'יצא'. ובודאי בזכות ברכה זו תצא לחירות. "ואכן ברכתי שהכל, וברוך ה' ניצלתי מהגיהנם של מחנות ההשמדה. כי אכן הכל נהיה בדברו, ואין עוד שום כוח אחר מלבדו! (נוטרי אמן, חי"ב). אוי ריבונו של עולם, זכה אותי לפה נקי, פה שמוציא מתוכו רק דיבורים טובים.
שבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.