"ישיבה שהיא בית לכל תלמיד ותלמיד הבא בשעריה"

מאת בן תורה

שיחה רווית הוד התקיימה בתחילת השבוע בין וותיקי תלמידי ישיבת פוניבז', הגאון הגדול רבי דוד כץ שליט"א ראש ישיבת "משכן יעקב" ומרבני העיר חיפה הגיע לבקר במעונו של ידידו משכבר מרן הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין שליט"א ראש הישיבה דגרודנא.

יום שני בערב. המיקום הוא ביתו של ראש הישיבה דגרודנא מרן הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין שליט"א באשדוד. הגאון הגדול רבי דוד כץ שליט"א ראש ישיבת "משכן יעקב" ומרבני העיר חיפה מגיע לביקור בבית ידידו משכבר הימים, כשאליו מתלווים בניו הגאונים רבי חיים ורבי אברהם כץ שליט"א. כדרכם של תלמידי חכמים מופלגים נסובה שיחת הרעים בדברי תורה. סוגיות הש"ס, הבבלי והירושלמי, ספרא וספרי. מדרשים ואגדות חז"ל השגורים על לשונם עולים בזה אחר זה על שולחן המלכים. אי מי מן הנוכחים מזכיר לגאונים הגדולים שליט"א כי בשבוע הבא ימלאו שבעים שנה ליסודה של ערש הורתם ולידתם, ישיבת פוניבז' המעטירה. נהרה של ממש נשפכת על פניהם בזכרם את ימי עלומיהם הנהדרים, והשיחה עוברת לעיסוק חדש - ישיבת פוניבז'. למסתופפים ולעומדים מן הצד לא נותר אלא להאזין ולרשום את הדברים למען יעמדו לימים רבים. היטינו אזננו כאפרכסת בתפילה ובבקשה שזכינו לכוון ולהבין את מהותה ועמקותה של השיחה.

הגאון הגדול רבי דוד כץ שליט"א: מעמדים רבים היו בישיבה הקדושה שהשאירו את חותמם על תלמידיה למשך שנים ארוכות.אי אפשר לשכוח את רישומן של השיחות, התפילות המרטיטות. לא ניתן להיפטר מן הריתחא דאורייתא האדיר ששרר בהיכל הישיבה ואף בדרכים המובילות אליו, אולם ישנו מחזה הוד קדומים המלווה אותי ללא הפסקה. היה זה ביום שמחת תורה. הרבזצוק"ל היה רוקד עד כלות הכוחות בשמחה ובהתלהבות לחביבותה של תורה אותה אהב כל כך. והנה, במהלך הריקודים, בעודו אוחז הוא בספר התורה האזנו למילים שיצאו מפיו ושמענו. שמענו אותו ממלמל "לדעת את כל הש"ס". "לדעת את כל הש"ס". דומני שמי ששמע את המילים הללו שיצאו מלב אוהב תורה כמו מרן הרב זצוק"ל לא יכול היה שלא להתרגש ולהתמלא באהבת התורה ובחשקתה.  זה הכניס רצון עז לגדול ולהתעלות, ולא אגזים ואומר שגם לבבות אטומיםהיו יכולים להשתכנע ולהתייגע בתורה.

מרן הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין שליט"א: כשמדברים על מרן הרב זצוק"ל ועל חשקת התורה העצומה שהייתה בו, זאת שהקרינה כל כך על כל הסובבים אותו, אני מוכרח לציין שפעם הוא סיפר בעצמו שכשכיהן ברבנותו הראשונה בעיירה בשם "ויץ" שבליטא לא היה לו אלא ש"ס, רמב"ם עם ראב"ד, ותו לא. המשיך הרב זצוק"ל וסיפר בענוותנותו המדהימה כי במשך שנה שלמה למד הוא את כל הש"ס, והוסיף משפט נוסף: התברר לי באותה תקופה בה שהיתי ב"ויץ" שלדעת את כל הש"ס זה לא דבר כל כך גדול.

אי מי מהנוכחים מעלה תהייה, "איזה קשר היה למרן הרב זצוק"ל עם תלמידי הישיבה?"

הגאונים הגדולים שליט"א משיבים כמעט פה אחד, הרב זצוק"ל היה מעל כולם במלא מובן המילה. כולם ידעו והבינו כי איננו שייך לזן שלנו. הוא היה מרומם, נשגב ונעלה, אך היה ענוותן כה גדול שממש נלחם שלא יכירו ולא יבינו את מעלותיו העצומות.

מעבר לכך, מוסיף הגאון הגדול רבי דוד כץ שליט"א, הרב זצוק"ל חי בתחושה אמתית שכל בחור ובחור הוא כבנו ממש. ומהיכן ידענו זאת שכך הוא מרגיש? משום שאנחנו מצדנו חשנו כמו בניו היחידים. הוא היה מנשק ומחבק את תלמידיו באהבה עצומה. הוא הקרין על כולנו חום שאין דומה לו ונתן לנו תחושה כה נפלאה, עד שכמעט לא היו מחיצות ביננו.

מרן הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין שליט"א: זה בהחלט חלק בלתי נפרד מאותה ענווה עליה דברנו. לא הייתה לו כל בעיה לדבר עמנו באותה רמה. לא הפריעה לו העובדה כי הוא גאון הגאונים. תלמידו הקרוב של מרן הס"ק בעל החפץ חיים זיע"א. שכבר בליטא של ערב השואה האיומה יצא שמו לשם ולתהילה כאחד הגדולים אשר בארץ. הוא נתן לנו תחושה כי אין לו בעולמו הטמיר והנעלם אלא אותנו. שיחנו ושיגנו ורמתנו בלימוד.

בכלל, מוסיפים הגאונים הגדולים שליט"א ומציינים, בישיבה שררה אהבת הצוות לתלמידים במלא מובן המילה. כל תלמיד ותלמיד יכול היה לחוש כי הישיבה היא בית עבורו. זאת הייתה התחושה מצד הראשי ישיבות, המשגיחים והר"מים. כולם נתנו לנו הרגשה כאילו בנים יחידים הננו אצלם.

אני נזכר, אומר לפתע הגאון הגדול רבי דוד כץ שליט"א, ששנה אחת ביום הכיפורים הגיע מרן הגר"א לאפיין זצוק"ל לשהות בישיבה. הוא התאכסן בביתו של מרן המשגיח רבי אליהו אליעזר דסלר זצוק"ל שכיבדו למסור במקומו שיחה לאחר תפילת כל נדרי בהיכל הישיבה. השיחה נאמרה בעצמה גדולה וכל גופו של רבי אליהו זצוק"ל נטף זיעה. באמצע הלילה, כך סיפרו, אמר רבי אליהו זצוק"ל למשגיח כי הוא חש שלא בטוב ומוכרח לשתות. המשגיח נחרד והזכיר לו כי יום כיפור היום, אך רבי אליהו זצוק"ל ציין כי אינו חש בטוב ומוכרח לשתות. שוב ניסה המשגיח להניא אותו בטענה כי יום הכיפורים הוא עתה, אך רבי אליהו זצוק"ל הוסיף וחזר על דבריו כי חש שלא בטוב. לאחר זמן מה של פולמוס ביניהם, אמר לו המשגיח זצוק"ל, אם כך, אין ברירה ויכול אתה לשתות. רבי אליהו זצוק"ל שמע את ההוראה והכריז בהתרגשות, כעת הוקל לי. שוב אינני זקוק לשתייה. למחרת היום אף ניגש רבי אליהו זצוק"ל לתפילת מוסף לפני העמוד בעוז ובתעצומות נוראיים כאילו לא חש שלא בטוב אך אמש.

עבורנו, התלמידים, מציין רבי דוד כץ שליט"א בהתרגשות, היה זה לימוד מוסר אמתי. יכולנו לחוש מקצת שבמקצת בכוחות הנפש הטמונים באדם, ועד היכן יכולה להגיע מילה אחת ולשנות את כל הלך רוחו ומחשבתו.

שני הידידים הגאונים שליט"א מעלים נשכחות מן התקופות ההם. הם מזכירים זה לזה את ה"חבורה" הייחודית למסכת "זבחים" שהייתה מורכבת משישה בחורים, הגאונים, רבי רפאל טיקוצ'ינסקי זצ"ל. רבי רפאל וכסלבוים זצ"ל. רבי יוסף לשינסקי זצ"ל, ויבלח"א רבי דב צבי קרלנשטיין שליט"א. רבי אביגדור נבנצאל שליט"א ורבי דוד כץ שליט"א.

ומה מיוחד באותה "חבורה"? מעז אי מי מהנוכחים ומבקש להבין. זאת לא הייתה "חבורה" שכל אחד אומר "מערכה" ומסיים. היא הייתה מתקיימת בשעות הצהריים. כל אחד היה מוסר שיעור בתורו במשך שעה שלמה. למדו את הדף בפנים ולא הסתפקו בפחות מכך.

זאת הייתה מסגרת של שאיפות אמתיות. כל אחד נכנס אליה במטרה כנה לעלות ולהתעלות. לא היו בה הנחות ולא נתנו בה מחמאות. כל אחד ואחד מהמשתתפים בה רצה בכל מאודו להעפיל לפסגות גבוהות ונשגבות.

השיחה הולכת ומתפתחת. הגאונים הגדולים שליט"א נוגעים בנקודות רבות מחייה רוויי ההוד של הישיבה. הם מזכירים זה לזה שמות של תלמידים וותיקים מאותן תקופות של בראשית, ומציינים את כוחה של הישיבה הקדושה לגרום לתלמידיה להיהפך לבני תורה ובני עליה של ממש.

הרב זצוק"ל, מציין לפתע הגאון הגדול רבי דוד כץ שליט"א, היה מזכיר זאת בהזדמנויות שונות. הוא היה מאושר בעובדה שתלמידיה של ישיבת פוניבז' הינם בני עלייה מן המובחרים של היכלי התורה. פעם, מוסיף הגאון הגדול רבי דוד שליט"א, אי מי בא אליו בטענות מסוימות על מעשים שעשתה הנהלת הישיבה שלא התאימו להלך רוחו ומחשבתו של אותו מתלונן. מרן הרב זצוק"ל לא נכנס עמו לוויכוחים מיותרים. הוא אפילו לא ניסה להוכיח לו עם מי הצדק. הוא בסך הכל שאל אותו שאלה תמימה למדי, אמור נא לי, הוא פנה אליו בחביבות האופיינית לו כל כך, היכן לומדים יותר טוב? היכן עולים ומתעלים? האם בישיבת פוניבז', או שמא במוסדות המשתייכים לקבוצתך? היו בהן בשתי השאלות הללו כדי להשיב אותו מתלונן למקומו הראוי, ולהבהיר לכל מי שחפץ להבין כי המדד היחידי העומד לנגד עיניו הינו כמות התורה הנלמדת. היא ואין בלתה.