מכתב למערכת: נלחם עד הסוף נגד ה'כדורים' שעימם רוצחים נפשות בגור

ישראל קרול

שלום לכם, חסידי גור. ובדגש לאליטות של חסידי גור. משום שרק האליטות של חסידי גור קוראים את הבלוג של שאולזון, האנשים הפשוטים אין להם אינטרנט כהוראת רבותינו.

אני מבקש לנצל את הבלוג של חיים שאולזון, ואת הידיעה שכולכם, כל האליטה הכלכלית והחברתית של גור נחשפים לחומרים שבבלוג הזה. אני יודע. אני שומע. ולכן, אני מבקש לשלוח לכם את המכתב הבא.

אז רק רגע, הקדמה. מדוע, בעצם, אני שולח חומר כזה רגיש לבלוג ציבורי? מדוע אני לא שולח את זה למערכת שיטופל באינטימיות ובאחריות? מדוע אני מוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה?

נו? תגידו אתם... מדוע?

כי אין שום כתובת לשלוח תלונות כאלו! אדרבא, תפרסמו את הפקס ברחוב רשב"ם! תאמינו לנו, כולנו נשלח חומר רק לשם! לא לשום מקום ציבורי! אבל אתם לא מפרסמים! אתם מפחדים. מ-פ-ח-ד-י-ם. אתם יודעים שזה ישבש כמה שאיפות שלכם. נו. אז אין לי ברירה. אני יפרסם את זה באינטרנט מתוך תקווה שזה יגיע אליכם כך. וזה יגיע, אני יודע.

אתם, שם למעלה, יודעים טוב טוב על מה אני מדבר. אני מדבר על הכדורים. הסיטונאות של הכדורים שהולכת בגור.

לא הכרתי את ישראל קרול. הוא לא בן גילי. אבל הכרתי הרבה ישראלים קרולים. בעצם, כל חסיד גור מכיר כמה ישראלים קרולים. את ישראל קרול לא רצחתם כשהוא התאבד בירושלים. רצחתם אותו אז, כשהוא פתאום התחיל להשמין בפרופורציות מוזרות. כשהעיניים שלו הפסיקו להיות ממוקדות. וכשהוא התחיל להיות אדם מנותק מהסביבה.

מוכר לכם? כן. יש כאלו בכל שיעור ושיעור בכל ישיבה וישיבה. ואני למדתי בכמה ישיבות.

אל תתחמקו! כולנו בדיוק יודעים איך זה הולך. פתאום בחור נעלם מהישיבה. כולם בשיעור לוחשים: "ידישקיט שששש'.... בחורים משיעור גבוה יותר מסתכלים בהנאה על אותם 'צעירים' ש'מגלים' את אמריקה....

עובר תקופה ואז הוא חוזר לישיבה. לפעמים עם לילות ולפעמים בלי. ואז לאט לאט הפרח קומל. והעציץ נובל.

תגידו, חבריי הגערעס, מכירים או לא מכירים. כל אחד והישראל קרול שהוא מכיר.... נכון או לא???

אז חברים בואו אני יספר לכם מה מרגיש באותו זמן הישראל קרול שאתם מכירים:

בהתחלה הוא מאבד את החשק לאכול. בהמשך הוא פתאום נאלץ לצאת לכל מיני יציאות מוזרות בשעות לא שעות. ופתאום הוא מפסיק לתקשר עם הסביבה. ככה הוא מתכנס לעצמו. לפעמים מתוך כורח הוא נהיה גיטע באחער. או גיטע אינגערמן. ולפעמים הוא נהיה קרציה נאכסית מפזרת קיפקעס (נכון? תגידו שלא.....) ולפעמים הוא מדרדר לכל מיני תהומות. פעם הוא נהיה חילוני... פעם הוא נהיה "נושר".... ופעם הוא נהיה גרוש... ופעם הוא נהיה נזקק...

לא עלינו ולא עליכם...

ולמה אתם, האליטות הלבנבנות, מעיזים לעשות את זה?? פשוט ביותר! בגלל שאנחנו, המון העם הטיפש, אלו שעובדים במטות בערבי הבחירות. אלו שמגיעים בערבים לשטיבלעך לקבל אינפרומציה של איזה עוד שמאלני מצטרף לרשימה. אלו שעסוקים בלשמוע פעצען. אלה שגם כשתשבו בכלא בגלל מעשיכם המחפירים בעניין הכדורים יגידו עליכם תהילים, כאילו הייתם רובשקין. אנחנו בשבילכם כלום! שום דבר! אבק! סתם מספרים של סטטיסטיקה. קישוט אנושי לבית המדרש!

אז לכן אני פונה אליכם, כי היום יש את הבלוג של שאולזון. וזה מתחיל לגלוש החוצה. ואולי זה יגיע למשטרה, למבקר המדינה, לפרקליטות, לארגון הרופאים הישראלי או הבין-לאומי. ומישהו יתחיל לעשות לזה סוף! מישהו יבוא ויגאל את הנשמות האומללות הללו מהכבלים האיומים שכבלתם אותם בהם. ואולי יום אחד הרופאים רבינוביץ, בונה וויצמן שמכרו את נשמתם-האתית-מקצועית לשטן, יתעוררו ויחליטו להפנות אליכם גב, להקשיב לרחשי ליבם האתיים ויפילו את כולכם! אני יודע, אתם תמצאו פראיירים אחרים רודפי בצע שיעשו לכם את העבודה! אבל אז למשטרה יהיה כבר מספיק חומר עליכם.

נ"ב, מכתב זה מופנה לכל האליטה השבעה של חסידות גור. אבל דניאל ליברמן, יוסל קופרברג, מאיר קיהן, מאיר ביינברכר, אברהם יוסף אירנשטיין. אתם תראו את המכתב ממש אישי. תודה.