דפים

יום שלישי, 20 במרץ 2012

ויזניץ - רווח נקי, הצדיק אבד שני צדיקים במקומו - קוויטל לשני האדמורי"ם

אהיה האחרון חלילה לזלזל בענין האדמורו"ת ומדוע בדורנו, זה כל כך חשוב. חיים אנו בדור הכי שפל הכי ירוד הכי מטומטם ובלי אלילים אי אפשר להתקיים. כך אצל חסידים כך אצל מתנגדים שכבר מזמן שכחו מה זו התנגדות. היום כולנו בקלחת אחת גדולה של אי יכולת לחיות עם דבקות והתבטלות אמיתית לגדול בישראל. דורנו הוא דור של שפל המחשבה, והגיעו הדברים לידי כך, שהמושג 'צדיק' אינו מציאות, אלא מוצר. קהילות מסויימות מייצרים צדיקים על פי הצורך ולעיתים יותר מדי, ואין זה פלא ש'חסידות' ו'התנגדות' הפכו להיות 'תיאטרון' שבה שחקנים משחקים בתפקידים ראשיים, כאשר לכל שחקן יחצ"ן משלו, המקדם את האינטרס ומקוה לזכות בגביע

האדמו"ר מויזניץ הלך לעולמו, המודעות והעיתונים זעקו 'הצדיק אבד', והנה לא עבר שבוע וכבר יש לנו שתי צדיקים חדשים במקומו, שעליהם מספרים כבר סיפורי מופתים ומעשים גדולים העולים עשרת מונים על צדיקי הדור הקודמים. ואם עדיין ישנם מי שמחייכים, תמתינו תקופה לא ארוכה, וגם אם תרצו לחייך, תפחדו, מפני שיצעקו עליכם כופרים ואפיקורסים שאינם מאמינים ב'צדיקים' וב'גדולים'

נתפסנו לאלילות קשה. לא ידענו להבחין בין המותר והאסור, היכן הקו הדק העובר בין התבטלות והתדבקות באדמו"ר או גדול, לבין אלילות. הקו הדק הזה הוא כל כך קריטי כמו 'אחד' ו'אחר' שבתורה, משהו קטנטן התוספת שיש בד' או החסרון שבר' היא אשר מבדילה בין אמת ושקר מותר ואסור

אסור לשכוח, מדובר במי שעשרות שנים מתכוננים לתפקיד הזה. הם נולדו עם זה. ולכן גם אם הם ירצו אינם יכולים להיות צדיקי אמת. בשביל להיות צדיק אמיתי זקוקים לשפלות וענוה. ולמרות שר' ישראל עבר את הגהינום, את ההשפלה את הגלות המר מה שהכשיר אותו להיות אדם טוב יותר, בכל זאת, שאיפתו מיומו הראשון היה האדמורו"ת. גם בגלות הוא לא ויתר על בית כנסת משלו

עם צדקות לא נולדים. צדקות היא עבודה קשה. ומבחינה מסויימת טוב שר' מנדלי עושה מעצמו 'קדוש' ולא 'צדיק' הוא ככל הנראה יודע שבינו לבין צדקות המרחק בין שמים לארץ. הענין הוא שגם בשביל קדושה צריך נורמליות, וחייו אינם כאלה. המושג של 'קדוש' ביהדות הוא חיים על פי תורה והלכה, קדושים תהיו לא נאמר רק על בן של אדמו"ר אלא כל כלל ישראל וכל אחד יכול להגיע למדריגה הזו אם יחיה ויתנהג נכון. זה לא מושג שמימי, תורה לא בשמים היא, כל אחד בלי יוצא מן הכלל יכול ומסוגל להגיע לקדושה אם רק ירצה בכך

נכון, הציבור ברובו הגדול אינו צדיק ואינו קדוש. אבל אם חושב מישהו שמיצירת 'צדיקים' יטב לנו, טועה טעות מרה. כל עוד שלא נקיים את ה'אל תפנו אל האלילים', נדע להבחין בין שחקני תיאטרון, ואין זה משנה אם קוראים לתיאטרון ויזניץ או פונוביז', לבין צדיקי אמת, מצבנו לא ישתפר

שורות אלו הם הקוויטל שלי לשני האדמורי"ם