פני הרבנים בימינו רח"ל - ללא שמץ של בושה הרב יצחק יוסף מנע את הזמנת אחיו הרב דוד לחתונת נכדו רק מפני שהוא מכהן כ'ראשון לציון'

 

היו מי שחשבו שהצרה הזו רק אצל אדמורי"ם וראשי ישיבות, ולמדו כי אצל הרבנים המצב לא יותר טוב, שנאת רבנים את בני משפחותיהם היא מן הקשים ביותר עד כדי שמי שרוצה שיכירו בו כ'פוסק' וכ'מרן' ועוד כינויים כאלה רוצה להיות 'נשיא מועצת החכמים' הטיל וטו על הזמנת אחיו הראשון לציון רבי דוד יוסף לחתונה למרות שהוא דוד, וכל אשמתו מפני שהוא מכהן כ'ראשון לציון'. יצחק יוסף רצה שרק הוא ירש את אביו בתואר הזה, ואחיו גנב לו את ההצגה גם הוא ממשיך את אביו ה'ראשון לציון'

זה מזכיר את מלחמות האדמורי"ם שלא אוהבים שהאחים גם הם מכהנים כאדמורי"ם, ונלחמים בהם. המאבק של הרב יצחק יוסף באחיו הרב דוד וקודם לכן באחיו הרב אברהם היא מן המכוערות שיודעת היהדות החרדית. כל הנסיונות להשכין שלום ביניהם לא הועילו, יצחק יוסף רוצה שאחיו דוד יכנע לו ויבא להשתחוות לו ערב ובוקר, ואחיו דוד לא מוכן לכך. יצויין כי האח הרב דוד כאשר נבחר לכהן כראשון לציון ביקש לעשות שלום עם אחיו ולבא עמו להסדר שיוכלו לחיות בשלום. אבל האח יצחק רצה שרק הוא יוכל להשתמש בתוארים כממשיך אביו ורק הוא יוכל לתת שיעורים והרב דוד אם ירצה לדבר צריך לבקש מאחיו רשות, ומקסימום יזמין אותו להיות הרב המקדים בדרשות שלו במוצאי שבת, לא להאמין מה הרב יצחק רוצה מאחיו הרב דוד, מדובר בבזיון שאין דומה לו

לא הייתי נכנס למחלוקת ביניהם אם הרב יצחק לא היה מטיל וטו על אחיו ולא הוזמן לחתונה, מפני שאפילו נטורי קרתא הוכיחו כי הם טובים יותר ממשפחת יוסף. בנטורי קרתא היה כלל שלא מפגינים ולא פוגעים באף אחד בשמחות ובאבל. ר' עמרם בלוי שבימים אלה היארצייט שלו היה עומד ליד שמחות ואבל של מי שהיה מפגין נגדם בדרך כלל להבטיח שאף אחד לא יפריע, ואילו במשפחת יוסף הורסים שמחות מצערים אחים ובני משפחה בצורה הכי מכוערת

בעיית הבעיות של הרב יצחק יוסף שהוא בעל מידות רעות ומגונות. אם היו בו מידות טובות היה מתעלה ומזמין את אחיו למרות שהם חלוקים, מוכיח לעולם כי הוא מסוגל לחיות עם כולם ומתאים להנהגה. בשבוע האחרון למדנו שוב, כי הרב יצחק יוסף הוא אסון לרבנות בכלל, ההתנהגות שלו מתאימה לקלים וריקים ולא למי שרוצים לעמוד בראש הציבור הספרדי. אחד כזה לא ראוי  להיות 'פוסק הדור' ואפילו לא 'מרן' ועוד תוארי תאווה כאלו

חיים שאולזון

העצרת בבני ברק גילתה את האנדרוגינוס בש"ס

לא היה זה פלא מדוע ראשי ש"ס לא רצו את העצרת הזו, הם לא אוהבים כינוסים ששם רואים את הצד שראשי ש"ס מאוד לא רוצים שיראו אותה בתקשורת. הרב יצחק יוסף כפה עליהם משהו שהדאיג אותם מאוד ואין זה פלא מדוע אריה דרעי עשה הכל למנוע את הכינוס או העצרת איך שתקראו לזה ולא הצליח לשכנע למה. אם היה אומר להרב יצחק יוסף למה, אולי היה מקבל ומבין שזה לא לא משרת את ש"ס ההיפך זו תגלה את פניה האמיתיים, יש לה שני פנים שני מינים, וזה יכול להזיק להם במיוחד עתה ערב בחירות

במשך שנים מתמודדת ש"ס עם תומכים מציבורים אחרים, ומומחיותו של אריה דרעי היה, איך למנוע את ההתנגשות בין הצדדים, זה עבד טוב שנים עד אשר ש"ס הפכה להיות לכמה סוגים ולא עוד רק חרדים חצי מזרחניקים ומסורתיים, היום יש להם תומכים חרדים קיצונים וכאלו שהקצינו מאוד, ובכל אסיפה נמצא את הבעיה והחשש של מי ינאם מי ידבר ובעיקר מה יאמר, וכאשר מתמודדים עם מאבק נגד הצבא, מספיק שאחד ידבר אמת ודרעי בצרות, ש"ס עלולה לשלם את המחיר בבחירות

הופיע על הבמה רב שהוא אישית אינו משתתף בבחירות אבל רב חשוב בקרב הציבור הספרדי, שהביע את תחושות הלב של כל כך הרבה ספרדים. שימו לב, הוא צעק ימח שמו על הרמטכ"ל ולא היה אחד שמחה שם, ההיפך הציבור הריע ושמח עמו חיזק אותו. עד אשר העיתונאים החילונים לא עשו עסק מזה איש לא חשב שהוא צריך לתקן. הרב יצחק יוסף נאם אחריו ולא אמר מילה אחת נגדו. בכינוס הזה צעקו דרעי הביתה והניפו שלטים נגד דרעי, מדובר במי שהקצינו הרבה יותר מהרבנים של ש"ס שהחרימו את העצרת ולא באו

לא רק הרבנים, קחו את העסקנים פרט למשלחת של ארבעה חברי כנסת שגם אותם היו צריכים להבריח לפני שסיימו מיציאה צדדית, נציגי ש"ס בבני ברק החרימו ולא באו, הם חששו ממה שיקרה והעדיפו לא להיות שם שלא יאשימו אותם. זה שכיבד את הרב יזדי לדבר ידע כי מדובר ברב קיצוני אדם שחי על פי שיטת סאטמאר והיה לו ברור שידבר בקיצוניות מפליגה. בש"ס יש היום הרבה מי שדעתם כדעת 'הפלג' המחבלי של הליטאים, ואלו יבריחו את המסורתיים מן המפלגה, לא יצביעו ש"ס בבחירות

במשך של תקופה ארוכה עסקנו בצדדיה של ש"ס שאינה חרדית מפני שהיא חייבת לשמור על האינטרסים של המסורתיים, בעצרת בבני ברק גילה העולם כולו כי ש"ס מכילה בתוכה מכל הסוגים, פוחזים וריקים מי שבקושי מקיימים מצוות, דרך ספרדים שהם הרבה יותר מזרחניקים מאשר חרדים למרות שהם אומרים כי הם מייצגים את החרדים, ומן העבר האחר מי שהם חרדים באמת אבל בקבוצות אחרות. יש את הרב סאלים ויתר רבני מועצת החכמים שהם נוטים יותר לדרך של הרבנים לנדו והירש השפויים בעולם הליטאי, לבין רבנים שאינם בהנהגה מן הסוג של הרב יזדי שמקללים את כל מי שרק יוכלו, מפני שהם חלק מן ההשקפה הקרובה הרבה יותר לסאטמאר מאשר למי בש"ס

הרבנים שם הזהירו שבסיום העצרת לא להפגין בכביש 4, והם לא שמעו להם מיהרו להפגין. שם ראו כי לראשי ש"ס אין שליטה עליהם, והשאלה היא האם יש עוד טעם להחזיק מפלגה שהניגודים בה הם כל כך רחוקים, או שהגיע הזמן לחשוב על פיצול. המסורתיים והחצי מזרחניקים במפלגה אחת, והחרדים באמת בצד האחר

דרעי ביקש בכל השנים להוכיח כי ש"ס היא מפלגה מתונה, באה העצרת בבני ברק והוכיחה שוב למי שעדיין צריך הוכחה, כי ש"ס היא מפלגת אנדרוגינוס כזו שיש לה פרצופים אחרים ומינים אחרים, ורחוקה מאוד ממה שדרעי מציג אותה. טוב שזה קרה, והרבה יותר טוב שהרב יזדי הוכיח לעולם כולו את הצד האחר של ש"ס מי שמחזקים אותו על שזעק 'ימח שמו' על הרמטכ"ל, ורוצים לראות את דרעי יותר חרדי מאשר פשרני

חיים שאולזון

על הרב יצחק יוסף להחליט אם הוא 'הפלג' או מזרחניק - ש"סניק הוא בוודאי לא

זכותו של כל כל רב להחליט על דרכו, אפשר להתווכח עמו אבל אף אחד אין לו את היכולת למנוע ממנו את הדרך שלו. הרב, אינו יכול לשחק בכל יום אחרת כפי שמשתלם לו על פי אינטרס או מה שנוח לו יותר באותו יום. אחד כזה הוא לא רב. הרב יצחק יוסף שומעים אותו זועק כי גם הבטלנים אסור להם ללכת לצבא, ובו זמנית הוא צועק כי חייבים היו להעביר את חוק הגיוס למרות שחמישים אחוז מן החרדים ייאלצו להתגייס. אחד כזה אינו רב ובודאי שלא יכול להנהיג ציבור, רב חייב שתהיה לו עמדה ברורה שאינו זז ממנה, גם אם זה לא נוח לו באותו רגע

הוא ערך עצרת בבני ברק, הזמין אליה את כל הרבנים ורובם הגדול לא באו. הרבנים המנהיגים של 'מועצת חכמי התורה' לא באו, ואפילו הנציגים של ש"ס בבני ברק החרימו ולא באו. הגיעה משלחת של ארבעה חברי כנסת של ש"ס שישבו מאחור והרגישו מאוד לא בנוח כפי שחזו על פניהם ולא היה זה פלא שהם ביקשו להצילם להבריח אותם מדלת צדדית לפני הסיום מחשש שיחטפו מכות מן הציבור של ש"ס בבני ברק

מנהיגי ש"ס הרבנים חברי 'מועצת החכמים' הכריעו בשעתו כי דעת מרנן הרבנים לנדו והירש זה מה שמחייב אותם, הם לא הסכימו בשום אופן לקבל את דעת הרב יצחק יוסף מפני שאין לה ידיים ורגליים. למען הכבוד הרב מאיה ביקש שיעשו חסד עם הרב יצחק יוסף ושילכו לעצרת שלו ולכן באה משלחת קטנה של חכ"י ש"ס, אבל מאידך הרב מאיה זה ששיגר מכתב להרב יזדי ובירך אותו על דבריו כאשר הוא כותב כי הוא יודע כי הוא דיבר מן הלב הביע את חששותיו כלפי הרשעים שעוצרים בחורי ישיבות, ובמקרה הזה מי שעומד  בראש הוא הרמטכ"ל שלוחם בדת, לוחם במי שהולך עם פאץ' משיח, ולא אומר מילה על אלו שמנופפים עם סמלי תועבה בצבא ולא נרחיב יותר למען הרחק מן הכיעור. גם אם נכון שרבנים רבים הביעו דעתם אחרת כי אין לומר 'ימח שמו' על יהודי כלשהו - ראה פוסט אחר בעניין - אבל מציאות היא שהשיטות של סאטמאר 'העדה החרדית' נטורי קרתא וקבוצות אחרות הדוגלות בשיטתם, אומרים לפחות שלש פעמים ביום 'ימח שמם' על הציונים למרות שהם יהודים

מה חשב הרב יצחק יוסף כאשר ביקש לערוך עצרת בבני ברק שבעיר הזו כולם ש"ס'ניקים שפירושו אומרים אמן לגחמות של אריה דרעי? האם באמת לא ידע כי בעיר הזו גרים יהודים ספרדים שהם קיצונים יותר מ'הפלג'? ברגע שהוא הזמין את הציבור הזה לעצרת שלו, הוא חייב היה לדעת כי הם יצעקו 'דרעי הביתה' וישאו שלטים שחלקם בשירות הרב יצחק יוסף, ולכן חושדים שחלק מהם עשו זאת בשליחותו למרות שביקש להסיר את השלטים. וההוכחה הכי גדולה, שלמרות שצעקו והזהירו בשם הרבנים שלא ללכת אחרי העצרת להפגין בכביש 4, הם מיהרו לעשות זאת, מתוך חשבון סאטמארי, שאם אומרים אל תעשה פירושו שעליך ללכת לעשות כך

למי שלא יבין את הדברים במיוחד הצעירים אספר לכם על שיטת סאטמאר איך נהגו שם שנים. כאשר ראש הישיבה הרב אהרן טייטלבוים שהיום הוא האדמו"ר האהרוני רצה שיכו מישהו, היה נכנס לישיבה ומכה על הבימה ומזהיר שאם חלילה מישהו יגע באדם הזה אזרוק אותו מן הישיבה, ואז ידעו שבאותו ערב או לילה צריכים להכותו

מה שמאוד קשה להבין פרט אם הרב יצחק יוסף צריך לעשות ניתוח על העיניים, או במצב טוב יותר קאטאראק, כל כך הרבה מן 'הפלג' היו בעצרת הזו, האם הוא לא קלט והבין כי הוא בידיים שלהם והם לא בידיים שלו? הם באו לסייע לעצרת, וכאשר שמעו צעקות 'ימח שמו' על ידי הרב יזדי הוא הפיח בהם חיים, והיה עליו להיות חכם איך לדבר עימם ולשכנעם שלא לעשות חילול ה', פרט אם הבין כי הוא לא מספיק חשוב בשבילם שיתייחסו אליו ולדבריו

בעיית הרב יצחק יוסף שאינו יודע היכן הוא חי. מצד אחד הוא רוצה להיות 'נשיא מועצת החכמים' של ש"ס, ומאידך הוא משחק משחק הפוך עושה כל מה שלא טוב לכל צד בש"ס, הוא איבד את אריה דרעי שהחרים את העצרת, הוא איבד את 'חברי מועצת החכמים' שהחרימו ולא באו, הוא נשאר לבד ממש, כפי שהרב סאלים הגדיר אותו שאינו 'ישיבישער' הוא טוב אולי לבעלי בתים ולא לעולם התורה

העצרת בבני ברק לא עשה טוב לענין של גיוס בני הישיבות והמעצרים, לא עשה טוב לש"ס, ולא עשה טוב לו, מפני שבכינוס הזה הוכח שאפילו בש"ס הוא לבד אין לו מי שהולך איתו. אפילו הרב מאיה שמצד אחד קרא לכבד את הרב יצחק יוסף וללכת לעצרת שלו לא בא, ולמחרת נאלץ בכפיה לכתוב מכתב שלא רצה נגד הרב יזדי ומיד שלח מכתב חיזוק להרב יזדי כי הוא עמו, לא אוהב את דרכו של הרב יצחק יוסף, מפני שהם שונים ומשונים, כאלו שמאבדים דרכם את כל העולמות

חיים שאולזון

מאה שנים לפחות זועקים סאטמארים ועדה'ניקעס על הציוניסטן מזרחיסטן ואגודיסטן 'ימח שמם' ולא שמענו שמישהו בש"ס הזדעזע

ככה זה כאשר מדובר במי שמציגים עצמם כחרדים אבל אינם כאלו. מפני שאם היו חרדים באמת, חיים את החיים החרדים, היו יודעים כי קנאי ובמיוחד סאטמארי ומי שחיים על פי שיטת רבי יואל מסאטמאר אם אינם אומרים על ה'ציוניסטן, מזרחיסטן, ואגודיסטן' שלש פעמים ביום לפחות 'ימח שמם' עליהם לבדוק עצמם אם הם מזרע היהודים, מפני שסאטמארים הם כבר בוודאי לא. חרדי אמיתי יודע כי סוגיית ה'ימח שמו' עברה מאות טבילות על ידי גדולי ישראל מכל החוגים, ומי שחי את השיטה הסאטמארית, עבורו 'ימח שמו' יותר חשוב מאשר לברך 'אשר יצר'

לא רק אצל הקנאים הקרובים לשיטת סאטמאר. גם הקנאים הקרובים לשיטות בריסק וחזון איש היו משתמשים ב'ימח שמו' והרבה דברים נאמרו על כך, במיוחד על ידי גדולי ישראל שחלקו על הדרך הזו בטענה כי אפילו עוכר ישראל חייב ביבום. מספרים על החזון איש ששמע את אחד מתלמידיו אומר על בן גוריון ימח שמו הוא קרא לו ושאל האם דוד בן גוריון אם חלילה אחיו ימות בלי ילדים חייב ביבום? ואותו תלמיד מיד פסק בודאי, זה דאורייתא. המשיך ושאל אותו החזון איש, ולשם מה הוא חייב ביבום? והתלמיד השיב 'שלא ימחה שמו מישראל', אז אם כן המשיך החזון איש ושאל איך אתה אומר על יהודי ימח שמו כשהתורה מצווה שלא ימחה שמו של יהודי כלשהו?

יש כל כך הרבה סיפורים בנושא של רבנים שהיו נגד לומר כך. אבל שיטת סאטמאר הייתה והינה עד היום לקלל ב'ימח שמו' את כל מי שאינו דוגל בשיטתם. ישנם 'קנאים' שזה דרכם לחנך את ילדיהם לצעוק 'ימח שמם' על גדולי ישראל, הם בקיאים בכל שמות גדולי ישראל עוד מדורות קודמים ומקללים אותם ב'ימח שמם', זה מצוות היום שלהם, הם עומדים ברחובות וצועקים שמות של רבנים הכי גדולים והכי ידועים מאלו שכבר אינם חיים הרבה שנים 'ימח שמם' רק מפני שהם היו קרובים לשיטת האגודה ולא לשיטת סאטמאר

הדובר שדיבר בעצרת וצעק על הרמטכ"ל 'ימח שמו' הוא יהודי שבחייו חי את שיטת סאטמאר. הוא עומד בראש המוסדות הספרדים של סאטמאר, מספרים עליו כי מעולם לא השתתף בבחירות לכנסת על פי שיטת רבי יואל, ואצלו לומר 'ימח שמו' זה כמו שמישהו יאמר 'רבי ישעי' בן ר' משה', או 'נ נח נחמ נחמן מאומן' או 'יחי אדוננו' ועוד דברים כאלו, זה דבר כל כך פשוט אצלם, ולא העלו על דעתם שימצא מי מן ה'חרדים' שיבואו בטענות. הרב יזדי דיבר בכינוס של חרדים בבני ברק, ומה הוא למד שם כי הרב יצחק יוסף אינו חרדי, מפני שאם היה, לא היה עושה מזה ענין היה מכריז כי זו שיטת סאטמאר ואנחנו בשיטה אחרת ולא היה בא בטענות להרב יזדי שחי את חייו על פי אותה שיטה

אין שורות אלו באות להצדיק את ה'ימח שמו', דעתי שונה משלהם וכמו דעת גדולי ישראל שהיו נגד זה. אבל אנו חיים בדור שאם רוצים לחיות בו נכון זה 'נהרא נהרא ופשטי' וזו שיטת סאטמאר, ולכן גם אם דרכי שונה משלהם אכבד אותם, אם הם יכבדו את הדרך של גדולי ישראל שחלקו עליהם. אנחנו מתפללים בנוסחאות אחרים וב"ה שהתפטרנו מאותם אלו שלא דיברו עם מי שהתפללו נוסח ספרד או נוסח האר"י, הדרך הנכונה היא לכבד את שיטת האחר גם אם דרכו היא עקומה. הרבנים שלהם צריכים לתקן זאת, הבעיה היא שאף אחד מהם לא יחלוק על רבי יואל מסאטמאר שלא חדל מלומר 'ימח שמו' או 'ימח שמם' על מי שהאמין שצריך לומר זאת

גדלתי כחרדי אידיאי ועד היום הזה זה בדמי, הייתי רגיל לשמוע את הקנאים שרים 'ציוניסטן, מזרחיסטן, אגודיסטן', הם כללו את כולם וקיללו אותם בקללות נמרצות. היה זה אחד האדמורי"ם מן העבר שהיה מן הקנאים הגדולים עוד לפני רבי יואל שהיה כולל את כל השלשה ומדבר עליהם כל דבר אסור. לשמוע סאטמארי צועק 'ימח שמו' זה עבורו חיים, בלי זה הוא לא שווה כלום

איני בא בטענות לחילונים שעושים מזה ענין מפני שהם בורים ועמי הארצות בכל מה שקשור לאידיאה חרדית, ומהיכן שיידעו. אבל בש"ס ישנם מי שטוענים כי הם חרדים, ואם אינם יודעים שבסאטמאר אדם בלי 'ימח שמו' כאילו עבר ובטל מן העולם אין ערך עוד לחייו, אז אנו לומדים שוב כי הש"סניקים אינם חרדים. אם היו חרדים היו מבינים כי הם פוגעים ברבנים של סאטמאר ואחרים שהיו חוזרים על ה'ימח שמם' או 'ימח שמו' בכל הזדמנות

ולסיום אספר לכם שגם בין הקנאים יש שפויים גם הם בעד ה'ימח שמו' אבל בדרך אחרת. היה זה אדם שכתב ספר נגד הציונים, והביא זאת להגאון רבי אהרן קצינלנבויגן מנהיג נטורי קרתא, הוא קרא את הספר ואמר למחבר שהספר מצוין. המחבר ביקש הסכמה והרב קצינלנבויגן אמר כי לא יתן לו. שאל המחבר הלא אמרת שהספר טוב, השיב ר' אהרן כי מאחר ואתה כותב כל כך הרבה פעמים 'ימח שמם' אני לא יכול לתת לך הסכמה

המחבר היה המום הוא לא האמין שישמע מילים כאלו ממנו. שאל מה רע בזה שכתב על הציונים 'ימח שמם'? ור' אהרן קצינלנבויגן שהיה אחד מן החכמים שבדור של הקנאים אמר למחבר, את ה'ימח שמם' צריכים לצעוק הקוראים, ולא מחבר הספר

חיים שאולזון

בעולמם של רוצחים - האם אכן יש כל כך הרבה משוגעים בכוללים ובישיבות?

זה קרה קרוב מדי, כאשר שומעים על דברים כאלה במרחק של שנים אפשר אולי לקבל כי מדובר במשוגעים, אבל כאשר רק לפני כמה שבועות רצחו בכולל חזון איש והשבוע רב מקובל חשוב בנתניה, ובשניהם מדובר במשוגעים שרבו על 'השקפה' ושגעונות שדחף אותם עד לרצח, האם אין זה מעיד שבמרכזים החרדים ובמיוחד בכוללים ובישיבות מסתובבים הרבה משוגעים ומזלנו שבינתיים הם לא רצחו עוד, ומי יודע עוד כמה יירצחו אם נאמר כל פעם כשרוצחים כי מדובר במשוגע

כאשר רצחו את הבאבא אלעזר אבוחצירא אמרו מטורף ומשוגע, בכל פעם שקורים דברים כאלו אומרים כי מדובר במשוגעים, האם באמת העולם החרדי מלא עם כל כך הרבה משוגעים?

אז האמת היא כי אחוז מאוד גבוה של החרדים הם משוגעים, ואולי פעם יהיה זה נכון לכתוב על השגעונות והמשוגעים שמסתובבים ברחוב החרדי. וכל עוד שלא רוצחים ממש, הם מסוכנים אבל אנו חיים עם זה. הבעיה היא שכאשר מסתובבים משוגעים ברחוב החרדי, רצח זה רק ענין של זמן, כאן לא מדובר במי שרוצחים על רקע פלילי, כאן מדובר ברקע נפשי וכזה שנובע מאמונות מטורפות. הרוצח השבוע רב עם הנרצח על רקע של אמונות טפלות, והרצח בכולל חזון איש היה על רקע דומה, ומה שמדהים, הרוצח בנתניה, מיד אחרי שרצח את רבו הוא רץ למקווה, דבר שמוכיח עד כמה מטורף הוא

הנושא הזה סבוך, מפני שהשאלה הכי קשה מי גרם וגורם להם לרצוח על אמונות טפלות כאלו, והאם הם עשו מה שעשו מפני שרק האמינו או שהם ראו כאשר חרדים לא מסכימים זה עם זה משתוללים וצועקים מתחממים וישנם מי שמכים, חסר משהו בשביל שירצחו ממש, אותם מי שרצחו למדו זאת מהם. אין סבר פנים כאשר מדובר במי שסבור אחרת ממך. כאשר אני הולך חזרה שבעים שנה לאחור ונזכר באיך צעקו אלו על אלו בענייני שיטה והשקפה, נס שלא נרצחו, וכאשר עסקו בחסידים מתנגדים ובמיוחד בקהילות שנגדם ניהלו מלחמות היו כל כך קרובים שהדברים יסתיימו ברצח

קחו מה שקרה היום, מגיע בריון למקווה ממתין לאדמו"ר בידו של הבריון גז מדמיע על מנת להפיל את האדמו"ר ולהכותו או לרוצחו. הבריון טעה חשב שהגבאי הוא האדמו''ר והתנפל עליו. הענין הוא שהגבאי היה כזה שידע להכות חזרה, וכאשר הבריון התיז גז מדמיע בנס הגבאי הצליח לסובב את ידו לכיוונו של הבריון והוא זה שחטף את הגז מדמיע

בואו נשאל את עצמנו, מה היה קורה אם חלילה היה תופס את האדמו"ר והיה מצליח לבצע את זממו, האם גם אז הייתם אומרים כי מדובר במשוגע? בריוני סדיגורא בני ברק בוודאי היו אומרים כי מדובר ב'פנחס' של סדיגורא, ואחרים היו אומרים כי מדובר במטורף. המציאות היא שחיים אנו בעולם של רוצחים ומסוכנים

עברתי בחיי הרבה מצבים של התנפלויות עלי, היו מי שבאו על מנת לרצוח ובנס הקב"ה הציל אותי מידם, הם היכו אחרים חשבו שמכים אותי, הביאו רוצח נתעב מישראל על מנת לרצוח אותי ומן השמים גלגלו שיחטוף לרכבו מישהו אחר, שצעק אני לא שאולזון הוא לא האמין לו עד שבדק את התעודות שלו וראה שזה אמת אבל היה זה לאחר שהכניס לו 11 פעמים את הסכין ליד לבו, ר' אליעזר זילבר הי"ד חלה בגלל המעשה הזה וסבל עד שהלך לעולמו

בסאטמאר הכו אנשים עד כדי רציחה וככה במקומות אחרים, האם גם הללו הם משוגעים? נכון, מי שמנסה לרצוח יהודי אחר הוא משוגע, כי אם היה שפוי לא היה עושה זאת, אבל האם יכולים אנו להשלים עם רציחות שכאלה, ולהתחמק בטענה כי מדובר במעורער בנפשו? והאם חסרים חרדים שהם מעורערים בנפשם, ולאו דווקא כאלה שאומרים עליהם כך, אלא כאלו שנחשבים אנשים מכובדים. כאשר רואים מחזות כאלו בסדיגורא, וזה עובר בשקט, האם הללו אנשים טובים, או שהם מעורערים בנפשם שהם משלימים עם חיים כאלו

העולם החרדי מלא במעורערים בנפשם, והיכן הם איבדו את שפיותם, אצל האדמו"ר ראש הישיבה והמקובל שלצידו הוא הסתובב. כל הרוצחים החרדים כולם הסתובבו והאמינו באלילים, ביניהם זה שרצח בכולל חזון איש שהרבה להגיע לנרצח על מנת לשמוע ממנו דברי תורה והשקפה. האם שמענו על מעורער בנפשו שרץ לרבנים ומקובלים? או שמא רבים מן המאמינים ביצורים הללו הם מעורערים בנפשם?

השאלה הכי כואבת, מה יש יותר ברחוב החרדי מעורערים בנפשם או שפויים? קשה מאוד להשיב על השאלה הזו

חיים שאולזון

חסידי ויזניץ של ר' מנדלי קידשו שם שמים וכל הכבוד להם

הרעיון היה מצויין, מי שחשב על כך עשה עבודה מצויינת, וכל הכבוד לאדמו"ר ר' מנדלי מויזניץ שעודד ועשה הכל שזה ייצא לפועל, המשטרה והתקשורת היו ערוכים למלחמות היו בטוחים כי הנה עוד סיבוב דוגמת מחאת הרכבים, והופתעו לא רצו להאמין שאין להם מה למכור על אלימות ומעשים שאינם מקדשים שם שמים. ההיפך, הם הראו לציבור מחאה שכל כולה זעקה קידוש ה', ישבו ולמדו הקדישו את סדר ב' בישיבה למדו לצד משרד המשפטים, החילונים התאכזבו ואנחנו החרדים ניצחנו

אנו זקוקים לעוד רעיונות כאלו שיקדשו שם שמים. נכון שצריך למחות אסור לשתוק על המעצרים, אבל עדיף שזה ייעשה בדרך של קידוש ה' ולא בדרך שגורם להיפך מקידוש ה'

האדמו"ר ר' מנדלי מויזניץ הוכיח כי הוא אדם שקול ויודע להחליט החלטות טובות, וכאשר מגיע לו תודה והערצה חייבים לעשות זאת, מפני שהוא הביא לקידוש שם שמים. הרעיון יצא מביתו והוא זה שעודד את המחאה הזו, ועל כך יישר כחך

חיים שאולזון

הם ביקשו להפחיד את נתניהו ולהפילו הצליחו למרות מציצת הדם הקשה והכואבת ביותר

לא צריך לאהוב אותו, המציאות זועקת לשמים, רודפים יהודי, לא איכפת לי אם הוא דתי או רק מסורתי, דבר כזה מחייב כל יהודי להתקומם ולזעוק, מפני שאם נשתוק על מעשים כאלו נשלם אנחנו את אותו מחיר. רוב המכות שחטפנו בכל הדורות היה בשל שתיקתנו, וכאשר תופרים תיק לאדם והדברים כל כך ברורים ושותקים, כל מי שנתן יד למעשה הזה, או אפילו רק שמח בלבו לא יכופר עוונו. אסור לעשות מעשה שכזה ליהודי כלשהו, ובארץ ישראל ישבו כאלו שרובם התחנכו במוסדות דתיים לאומיים וממלכתיים, מזרחניקעס, שלא רק נתנו יד, הם עשו הכל להפיל אדם, רק מפני שהם מבקשים המיתו

הם אומרים בצורה הכי ברורה, שהם היו משוכנעים כי זה לא יגיע עד למשפט וכי נתניהו יעדיף עסקת טיעון לפיו הוא פורש מהחיים הציבוריים וסוגרים לו את התיק. אבל מן השמים עשו הכל שנתניהו לא יכנע וילך עד הסוף, הם עשו את כל הטריקים שבעולם להציע לו עסקה כזו שלכאורה תשתלם לו משפטית אבל ייאלץ לפרוש מן הפוליטיקה, ומן השמים פקחו את עיניו להמשיך, ובכך הוא גילה לעולם כולו מה קרה וקורה בפרקליטות שם תופרים תיקים למי שהם לא אוהבים, הם לא מחפשים צדק, הם מחפשים דם של אויב פוליטי

זוכרים את שערי העיתונים של מחרת הגשת כתב האישום, הם זעקו 'שוחד' כאשר כל משפטן שראה את החומר טען כי זה רחוק מאוד משוחד וכי לא שמעו על אישום כזה, המציאו דבר חדש כאילו שראש ממשלה אסור לו לשכנע עורך עיתון שמעשיו טובים וכי יפרסם זאת, בזמן שכל הפוליטיקאים בלי יוצא מן הכלל עושים ועשו זאת ואותם לא העמידו למשפט על כך מפני שהם בצד הפוליטי של הפרקליטות, עורכי העיתונים גם הם לא היו משוכנעים שיש שם שוחד, אבל הם ביקשו לסייע לפרקליטות שמבקשת להפיל אוייב פוליטי וסייעו על ידי הקדשת כותרת העיתון לשוחד ושכאילו אין כל ספק שיואשם בשוחד

כבר לפני שלש שנים ברור היה כי השופטים לא מוצאים שוחד ואף המליצו לתביעה למחוק זאת וככה לחסוך מאות ישיבות של בית המשפט וחסכון של שנים, אבל הם התעקשו אולי בכל זאת ימצאו משהו, ועתה לאחר שבנימין נתניהו סיים להעיד השופטים חזרו ואמרו כי הם לא מוצאים שם שוחד, הפרקליטות עדיין ממאנת לרדת מן התיק כי אז יתגלה הכשלון הגדול שלהם, דבר שיקרה בין כה וכה כאשר יסתיים המשפט אם ימשך עד הסוף כנראה בעוד ארבע או חמש שנים, הם בכל זאת מקווים שיקרה משהו, אם כי הם עומדים בפני מצב קשה מאוד מפני שאמורים להופיע עדים כמו שי ניצן מנדלבליט ועוד כמה כאלו שאותם עורך הדין חדד ירסק בשאלות קשות ומביכות עם הוכחות וזה לא יהיה טוב לפרקליטות, ולכן ישנם מי שלוחצים עליהם לסיים את המשפט לפני שמעלים אותם לשולחן העדים

קשה לדעת מה יקרה בשבועות הקרובים, ויתכן שלא נדע עד אחרי הבחירות, ובכל זאת דבר אחד כבר קרה, הפרקליטות יוצאת מן המשפט הזה רע מאוד, הציבור איבד את האימון בם, וכל המערכת המשפטית נקלעה לתסבוכת אחת גדולה שיהיה לה קשה לצאת מזה

אני לא אוהב לראות יהודי מצטער ולכן לא אומר כי שמחתי לראות את נתניהו בבית המשפט. אבל זאת אומר, כי הוא עשה שירות גדול לעם בכל פעם שהגיע לשם, חשוב שהמשפט ימשך רק בשביל לחשוף את הפרצוף האמיתי של הפרקליטות, ואין ספק כי כל מי שאהב את את מה שעושים לנתניהו הוא גרוע מרשע. מדובר כאן בעלילה בזה אין עוד כל ספק, בשפיכות דמים נוראה, ומי שפגע חייב לבקש ממנו מחילה ללא כל קשר לדברים אחרים אם אוהבים או לא. אנו עוסקים כאן רק בענין העלילה הנוראה תיק תפור, כל מי שהיה לו חלק בזה חייב לעמוד לדין, מפני שאחרת יעשו זאת גם לאחרים

חיים שאולזון

הערות והארות - חיים שאולזון

 

המחלוקת הקשה בין הגר"ד לנדו להגרמ"ה הירש

אין עוד ספק כי הם מנגנים בניגונים אחרים, כאשר הגרמ"ה הירש מבקש לעבוד יחד עם החסידים בעניין המחאות על מנת להוכיח כי עושים משהו, היה זה מרן הגר"ד לנדו שעצר אותו בטענה כי מדובר בהפגנות שהם חילול ה'. הקו הליטאי מצד השפויים המכונים שונאים שלא לתת יד להפגנה כשלהי שיש בה חילול ה' ולכן אינם תומכים בהפגנות 'הפלג' המכונים מחבלים, וגם לא במחאת הרכבים שארגנו החסידים. ומאז כמעט ולא רואים את השניים יחד, כאשר כל אחד מהם חולק בענין החוקים שהעבירו בכנסת. היה זה דרעי שעבד על בית הרב לנדו שיסכימו לחוקק חוק לפיו הבחורים והכוללניקים יחתמו בטביעת אצבע בכל פעם שהם מגיעים לישיבה או לכולל בתמורה להפסקת מעצר בני הישיבות. הגרמ"ה הירש יצא נגד החוק הזה הוא לא מסכים לכך, ונאלצו לעשות שינויים בחוקים הללו. רואים לאחרונה גם שיתוף פעולה של הגרמ"ה הירש עם בית הרב ברגמן שהגר"ד לנדו הוא שנוא נפשם מאז המחלוקת הידועה בין המשפחות הללו

האם הגר"ד לנדו החרים את הדינר של סלבודקא?

לכאורה בדינר של ישיבת סלבודקא צריכים היו לראות את מרן הגר"ד לנדו, לצד מרן הגרמ"ה הירש, אבל הרב הירש הגיע לעומת זאת הרב לנדא לא הגיע, הוא שלח את בנו ונכדו. האם בשל סכסוך ביניהם? כבר תקופה ארוכה שלא רואים את השניים יושבים זה לצד זה בהכרעות חשובות. מאז פרשת חוק הגיוס הגרמ"ה הירש לא רוצה לעלות לבית הגר"ד לנדו כאשר החכי"ם של 'דגל התורה' שם, הוא לא מוכן לקבל לחצים שמגיעים מגפני ודרעי להסכים על חוקים והחלטות מסוכנות 

היכן אדמור"י רוזין במחלוקת רוזינאית

קשה מאוד להבין את האדמורי"ם לבית רוז'ין, האינם חשים עלבון שאדמו"ר מגזע רוז'ין מתנהל באלימות ופראות נוראית, גורם למראות ומחזות שמבזים את כל בית רוז'ין ואינם עושים דבר להפסיק את זה. גם אם נניח שאינם רוצים להתערב במחלוקת, אבל ברור להם כי המצב כמות שהוא כל עוד אין שלום בין 'הינוקא' מבני ברק עם אמו זה מבזה את כל בית רוז'ין, איך הם יושבים בשקט ולא מפעילים לחץ מצידם לעשות סוף למצב הזה. המאבק הזה הפך להיות כל כך מכוער, דבר שמתאים למאפיונרים וגרועים מהם, ולא למי שמתפארים במלכות רוז'ין. אם לזה קוראים רוז'ין אוי לנו. הציבור שואל היכן אדמור"י רוזין, ומבקש תשובות

בצוואה כתוב במפורש כי בירושלים יעמוד בראש האח מירושלים

מבלי להיכנס לויכוח על הצוואה עצמה, נניח שהיא כמות שהם טוענים, בצוואה ההיא כתוב במפורש כי האח הגדול יעמוד בראש המוסדות של ירושלים ואף יהיה הרב של סדיגורא בירושלים, איך באים למקום הזה בריונים מבני ברק על מנת לסלקו. הם צועקים צוואה צוואה, הנה זה מה שכתוב בצוואה שהבן הגדול ינהל את סדיגורא בירושלים והוא יעמוד בראש בית הכנסת של סדיגורא בירושלים

לא רק החרדים נגד הרמטכ''ל גם הדתיים לאומיים זועמים עליו

בעקבות דברי הרב יזדי על הרמטכ"ל בעצרת בבני ברק קמה זעקה גדולה על איך זה שהוא מבזה את הרמטכ"ל ובא בטענות אליו, בו בזמן שדוקא הרבנים הדתיים לאומיים הם אלו שמנהלים עמו מאבק על עמדותיו הדתיות בצבא, ובעיקר על שהוא דוחף עוד ועוד נשים בכל פינה. נכון שהללו לא אומרים על הרמטכ"ל 'ימח שמו', ובכל זאת הטענות נגד עמדותיו הדתיות של הרמטכ"ל הוא לא רק אצל החרדים גם אצל הרבנים הדתיים לאומיים זעם על התנהגותו

חרדים מכים חרדים באלעד

בימים אלה עוסקים ברצח של רבנים והתנהגות אכזרית של משוגעים חרדים שהורגים את רבניהם. האם גם באלעד החרדי שהיכה חרדי הוא בלתי שפוי? או שמא משהו רע עובר על היהדות החרדית, הדם האכזרי חדר אליה, רואים זאת בהרבה מקומות. והשאלה היא מהיכן זה נובע, אולי מן האלימות שהחרדים בשנים האחרונות חיים עימה ומשלימים עימה? 

ההפגנות האלימות מחנכות את החרדים לאלימות

בכל נושא ועניין צריך לחשוב פעמיים. גם כשמאמינים שעושים טוב, צריך לעשות חשבון אחר האם תופעת הלוואי שלה שווה את המחיר. לאחרונה האלימות ברחוב החרדי תופסת תאוצה, הרבה יותר מבעבר, והשאלה היא, האם ההפגנות האלימות אינן מחנכות את הצעירים החרדים לאלימות. השנים הצעירות הם המכריעות את העתיד שלך, וכאשר משתתפים בכל כך הרבה הפגנות אלימות, לא יתכן שהטבע האלים לא יחדור בך. צריך לחשוב מאה פעם אם ההפגנות האלימות כדאיות

מי שיקים מפלגה ספרדית חרדית יעבור את אחוז החסימה

זו הזדמנות פז, כל כך הרבה ספרדים זועמים על אריה דרעי, כל מי שיקים עתה מפלגה ספרדית חרדית אמיתית יצליח בענק ויעבור את אחוז החסימה. אריה דרעי מעולם לא היה במצב כזה בעולם החרדי הזועם עליו עד כדי שבעצרת של ש"ס צעקו דרעי הבייתה. הגיע הזמן לפלג את ש"ס ולעשות טובה גדולה לכולם. החרדים יהיו חלק לעצמם ויכריעו הכרעות חרדיות מבלי שייאלצו להעלים את האמת החרדית שלהם על מנת להבטיח תמיכה של מסורתיים. אריה דרעי שיעמוד בראש המסורתיים, ומישהו אחר בראש החרדים הספרדים והכל ישתנה

מפלגה חרדית אשכנזית חדשה צו השעה

לא רק אצל הספרדים גם החרדים זקוקים למפלגה חדשה. 'יהדות התורה' מאוסה על רוב הציבור, מצביעים לה לא מפני שרוצים אלא מפני שאין ברירה ובעיקר מפני שגדולי התורה מבקשים שיצביעו לה. ישנם מי שיורקים על הפתק לפני שמכניסים אותה לקלפי. הנציגים ברובם מושחתים, חלקם לפחות דואגים לעצמם בלבד. משה גפני דואג לילדיו, ומוכן היה למכור את היהדות החרדית כולה למען חוק שיחזיר אותו לוועדת הכספים. הוא מוכן היה להצביע למען חוק גיוס שהיה מחייב חמישים אחוז מן הצעירים החרדים ללכת לצבא. הגיע הזמן להעיף את מי שנמאס לראות אותם עוד בכנסת ולהחליפם במי שיעשו למען הציבור יותר אשר לביתם

דרעי מסדר ג'ובים לילדים שלו ולא דואג לעצורים

לא רק משה גפני דואג לילדיו, גם אריה דרעי והרבה יותר מגפני. הוא רוצה שבנו יהיה  מסודר כלכלית, ושתהיה לו קריירה מסודרת לכל חייו. בזמן שכולם היו עסוקים עם העצורים בני הישיבות, אריה דרעי היה עסוק באיך לסדר ג'וב בקק"ל לבנו. כשנעבור על השנים ונבדוק כמה פעמים ראו את אריה דרעי בא לבקר את העצורים הספרדים, רק לאחרונה כאשר הבין שהציבור זועם עליו. העצורים הספרים ציפו שהוא יהיה הראשון לבא לבקרם והוא לא עשה זאת. אריה דרעי מוכן למכור את החרדים כולם לצבא, תומך בחמישים אחוז חרדים שילכו לצבא, ומוכן היה לתת יד לסנקציות כאלו שבחורי הישיבה והכוללים שבכל יום ייאלצו ללחוץ את אצבעם, בשביל שהצבא יוכל לבדוק אם הוא הגיע לישיבה מתי ובאיזה שעה

אלימות נוראה בסדיגורא - הבריון של 'הינוקא' מסדיגורא התנפל במקוה על הגבאי שהגן על האדמו"ר מירושלים והכה אותו במכות רצח

 

סערה קשה היום בחסידות סאדיגורה - נסיון תקיפה אלים כנגד האדמו"ר מירושלים

אירוע חריג ומזעזע התרחש כאשר יהודה קריבוס, חסיד סלונים שנשכר על ידי צד בני ברק, פרץ לתוך המקווה הפרטי של האדמו"ר מירושלים, התחבא במקלחת, וחיכה לתקוף את האדמו"ר.

למרבה המזל, נכנס קודם אחד הגבאים, ומיד כשהוא נכנס למקום קריבוס הפתיע אותו, והגבאי ספג אלימות קשה במקום הרבי כשקריבוס דפק לו את הדלת בעוצמה על הראש והשפריץ לעברו גז מדמיע.

בשלב זה, מתוך הגנה עצמית, הגבאי ניסה לתפוס לו את היד כדי למנוע המשך פגיעה, ובמהלך המאבק כל בקבוק הגז המדמיע נשפך על קריבוס עצמו.

יצוין שכל זה קורה אחרי שלפני יומיים קריבוס פרץ למקווה של האדמור מירושלים, ואתמול הגיע איש מקצוע מצד ירושלים ומצא את התשתית עם החוטים להתקנת מצלמה נסתרת במקווה!!!

פשוט מטורף לאיזה שפל קריבוס ושולחיו מסדיגורא בני ברק מדרדרים!!!

תלונה הוגשה במשטרה ונפתחה חקירה

סוגרים את האף – ומצילים את עולם התורה!

 

סוגרים את האף – ומצילים את עולם התורה!

אין לנו פריבילגיה לשבת בבית. למרות האכזבה, למרות היעדר ההישגים והביקורת המוצדקת – האלטרנטיבה היא תוכנית מגירה אכזרית ומפחידה של השמאל ובג"ץ שבנויה כולה על הייאוש שלנו. זו הולכת להיות מערכת בחירות אכזרית מאין כמוה, ואסור שנתעורר בליל הבחירות בדמעות.

הפעם, אין לנו שום ברירה אחרת. המשחק הפוליטי הנוכחי כבר מזמן לא עוסק בשאלות של "מגיע להם" או "לא מגיע להם", ואפילו לא בשאלת שביעות הרצון שלנו מנציגי הציבור. כולנו מסתובבים עם בטן מלאה. כולנו רואים את המצב הקשה, מבינים שלא נרשמו הישגים אמיתיים, ויודעים היטב שבחלק מהדברים המפלגות החרדיות אשמות ישירות ובחלקן פחות. אבל הפעם – אנחנו הולכים לקלפי, נסתום את האף, ונצביע למפלגות החרדיות. כי מי שלא יצביע, חייב להבין שהתוצאה תהיה קטסטרופה היסטורית.

מאחורי הקלעים של מערכת הבחירות הזו מתנהל מהלך קר, מחושב ואכזרי מאין כמוהו. השמאל, בשיתוף פעולה הדוק עם מערכת הבג"ץ, בונים חזק מאוד על אלמנט אחד בלבד: הייאוש בצד הימני והחרדי. הם מבינים שהם לא יכולים לנצח אותנו בקלפי אם נגיע בהמונינו, ולכן האסטרטגיה שלהם בנויה על מלחמה פסיכולוגית מתוחכמת שמטרתה לגרום לנו להישאר בבית.

בימים אלו ממש מופעל קמפיין מתוחכם בעשרות מיליוני שקלים, שכל תכליתו היא להרדים את השטח החרדי והימני, לטפח את המרמור המוצדק, ולגרום לציבור לומר "אין בשביל מה לצאת". אך המזימה לא נעצרת שם: כדי להבטיח את ניצחונם, בשמאל הולכים לדאוג להקמתן ולהרצתן של מפלגות קש מהצד הימני. המפלגות הללו, שלא יעברו את אחוז החסימה, נועדו אך ורק כדי לבלבל את הציבור, להציג מצגי שווא של "ימין אמיתי", ולהביא לבזבוז נפשע של רבבות קולות יקרים שיזרקו ישירות לפח האשפה ההיסטורי.

הם רוצים שנפקיר את הזירה, שנריב בינינו לבין עצמנו, ונפזר את הכוח שלנו לחלקיקים קטנים. אם נספק להם את הסחורה הזו, בליל הבחירות – כאשר נתעורר למציאות חדשה והרסנית – כולנו נבכה את הטעות המרה, אך אז זה כבר יהיה מאוחר מדי.

צריך להסתכל למציאות בעיניים: האלטרנטיבה שמעבר לפתח היא אכזרית, דורסנית ומפחידה בצורה בלתי רגילה. השמאל מגיע למערכת הזו כשהוא צמא לדם פוליטי, והם כבר הכינו תוכניות מגירה מפורטות ומפחידות שמטרתן לפרק לחלוטין את כל מה שקדוש ויקר לנו, להצר את צעדיו של עולם התורה, ולרמוס את הזהות היהודית של המדינה.

הימין והחרדים חייבים להבין את גודל השעה ואת עומק המצב. המרמור לגיטימי, הביקורת נכונה – אבל במערכת הבחירות האכזרית הזו שמים את הרגש ואת הפיצולים בצד. לא נותנים לקולות ללכת לאיבוד במפלגות קש, יוצאים, מצביעים למפלגות הגדולות והקיימות, ומצילים את עתידנו לפני שתוכניות המגירה של השמאל יהפכו למציאות חסרת רחמים.

*הסכנות הנסתרות של תרבות המחאה וההפגנות* *הרב אליעזר שמחה ווייס *

 

*הסכנות הנסתרות של תרבות המחאה וההפגנות*   *הרב אליעזר שמחה ווייס *

שאלה מוכרת עולה בפרשת פנחס: כיצד ייתכן שמעשה קנאות אלים זיכה את פנחס ב"ברית שלום" מאת הקדוש ברוך הוא?

הנצי"ב מוולוז'ין, בפירושו העמק דבר, יורד כאן לעומק נפש האדם ומסביר שהיה כאן צורך בברכה מיוחדת מן השמים. הוא כותב שמאחר שהמעשה שעשה פנחס היה מעשה של אכזריות, הוא היה עלול להשאיר בלבו רושם של אכזריות גם לאחר מכן. לכן בירך אותו ה' במידת השלום, כדי שישוב לטבעו הרגוע והטוב, והמעשה לא יפגע בנפשו.

במילים אחרות, אף שפנחס פעל כולו לשם שמים, עדיין הייתה סכנה ממשית שהמעשה עצמו ישאיר בו צלקת נפשית. לכן העניק לו ה' "ברית שלום" – כדי שאותו רגע קשה לא יעצב את אישיותו ולא יהפוך אותו לאדם מר, קשוח או אטום.

הנצי"ב מלמד אותנו עיקרון יסודי: המעשים שלנו מעצבים את מי שאנחנו. גם כשאדם נאבק למען מטרה צודקת, אם הדרך רצופה בכעס, בכוחניות ובעימותים מתמשכים, הדבר מותיר בו חותם עמוק. במידה רבה, אנחנו נעשים מה שאנחנו עושים שוב ושוב.

וזו בדיוק הסיבה שפנחס הוא היוצא מן הכלל, ולא הכלל. התורה מתארת אדם נדיר שפעל מתוך טוהר כוונות מוחלט. אבל רוב בני האדם מושפעים בקלות מרגשות, מלחץ חברתי ומהאנרגיה של ההמון.

הדבר מסביר היטב את מה שאנחנו רואים לעיתים בהפגנות בארץ, כאשר הרוחות מתלהטות והמצב גולש לעימותים. הצעקות, החיכוכים, חסימות הכבישים והדיבורים המשתלחים אינם נשארים רק ברחוב. מי שנמצא שוב ושוב באווירה כזאת של כעס, מתחיל בהדרגה לאמץ את דפוס החשיבה הזה ולהביא אותו גם לתחומים אחרים בחייו.

לכן, השתתפות בהפגנות כאלה אינה עניין של מה בכך. היא דורשת בגרות, שליטה עצמית ויכולת לעמוד מול הזרם, ולא להיסחף אחר ההמון. אצל צעירים הסכנה גדולה שבעתיים. אישיותם עדיין נמצאת בשלבי עיצוב, וההרגלים שהם רוכשים היום הם שיקבעו במידה רבה איזה מין אנשים יהיו מחר.

בסופו של דבר, ההרגלים האלה אינם נשארים ברחוב. הם חוזרים איתנו הביתה. זוגיות, הורות וחיי משפחה מבוססים כולם על סבלנות, הקשבה, איפוק ונועם. מי שמתרגל להגיב בעימותים ובכעס ברחוב, עלול להביא את אותן תגובות בדיוק גם אל תוך ביתו.

מסופר על קבוצת בחורים שראו את עצמם כקנאים והשתתפו בקביעות בהפגנות סוערות. אחד מהם סיפר בגאווה לרבו על "אש הקודש" שבוערת בו. השיב לו הרב: "אש בתוך תנור מחממת ומביאה תועלת. אבל כשהיא פורצת החוצה, היא שורפת כל מה שבדרכה. אתה בטוח שאתה מביא אש קודש לרחוב, אבל בפועל אתה מרגיל את עצמך לחיות בכעס. והכעס הזה לא יישאר ברחוב – הוא יחזור איתך הביתה."

הרעיון הזה מתחבר היטב לדברי הזוהר (תצווה קפב ע"א): "כל מאן דכעס – כאילו עביד עבודה זרה... דעקר נפשא קדישא מדוכתיה." כלומר, כל מי שמאבד את עשתונותיו וכועס, כאילו עובד עבודה זרה, משום שהוא עוקר את הנפש הקדושה ממקומה. כעס אינו רק רגש חולף. כשהוא הופך להרגל, הוא משנה את מי שאנחנו.

אם פנחס, למרות היותו  מהאנשים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלנו, היה זקוק לברכה מיוחדת כדי שמעשה חד-פעמי לא ישאיר חותם שלילי בנפשו – קל וחומר שאנחנו צריכים להיזהר מן ההרגלים שאנחנו מאמצים לעצמנו.

עמידה על האמת היא ערך תורני עליון. השאלה איננה אם אכפת לנו מן האמת ומן הצדק, אלא האם גם תוך כדי המאבק עליהם אנחנו שומרים על המידות שלנו. התורה מלמדת אותנו ששמירה על הנפש ועידון האופי חשובים לא פחות מהמטרה עצמה. האתגר הוא לא רק להילחם על מה שנכון, אלא גם לוודא שהמאבק עצמו לא משנה את מי שאנחנו.

השאיפה שלנו צריכה להיות לחזור הביתה עם יותר סבלנות, יותר שליטה עצמית ולב מלא שלום.

התורה דואגת לא רק לשאלה על מה אנחנו נלחמים, אלא גם לשאלה מה המאבק הזה עושה לנו.

רגעי השבוע - פרשת פינחס

 

רגעי השבוע - פרשת פינחס

 

הקונספציה שהתנפצה מול המציאות של ימינו והוכיחה עד כמה הייתה כאן טעות מיסודה / הזעקה על שאמרו בחופה ברכות קידושין ונישואין בשם ומלכות ואיך ניתן לבטלו?!.. / השכן שהתעקש לא לפתוח את הריצוף ולגלות את מקור דליפת המים / חגיגה מסוג אחר בעיר המציינת יובל שנה לתעשיית המשאיות של רוסיה

 

 

א. ומצדיקי הרבים 

 

על הפסוק "והמשכילים יזהרו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים" דורשת הגמרא: "אלו מלמדי תינוקות". לא לחינם הפליאו חז"ל במילים כאלו נשגבות את המחנכים, כי הם אלו המעבירים את שרביט הזהב של התורה מדור לדור, ומחברים את חוליות האידישקייט בשרשרת הנפלאה של מאות הדורות מאז קבלת התורה. 

 

אלא שלא רבים יודעים להעריך את עבודתם של המלמדים, עבודה שוחקת שלפעמים מורגשת כסיזיפית. ימים אלו של החופשה לה הם זוכים עם סיומה הרשמי של שנת הלימודים שחלפה, היא נצרכת בעבורם. לפעמים אף נראה שהם עצמם לא מודעים עד כמה חשובה היא עבודתם הקשה. ולשם כך כונסו בצהרי יום שישי שעבר, כל מי שעוסק בחינוך באחד       מהמוסדות הרבים במוסקבה, ובמשך כשעתיים זכו לשמוע דברים שהיו קילורין לעיניים, ברורים וחדים, אותם נשא האורח הגאון החסיד ר' אשר פרקש, משפיע ראשי בישיבה גדולה תומכי תמימים בארגנטינה, שניסיונו רב השנים בהעמדת תלמידים הרבה, הקנו לו דרך ישרה וברורה, וממנה שיתף את המשתתפים. 

 

וכאחד שזכה להגיע למוסקבה למען החינוך, ואף אם אומנם כיום עיסוקיי בחינוך הוא רק במספר מסגרות בשבת קודש ומועדי ישראל בבית הכנסת המרכזי, באתי גם אני, וישבתי לצדם של מצדיקי הרבים של מוסקבה, והקשבתי לדברים הנפלאים.

 

"אנחנו עומדים בפתחה של שנת המאה", הדהד קולו של האורח. המילים שיצאו מן הלב פילחו את השקט, ובעודן מכוונות לאוזניהם של המחנכים, שיצאו מחוזקים ביותר וגאים בשליחותם שזכו, ידעתי היטב כי הן נושאות מסר קריטי עבור כל אחד ואחת מאיתנו, גם כהורים, שזכינו לפיקדון היקר מכל.

 

המשפיע החזיר אותנו באחת מאה שנים לאחור, אל הימים החשוכים של מוסקבה בשנת תרפ"ז. חג פורים קטן, בית הכנסת 'ארכיפובה' עמוס מפה לפה, וביניהם סוכני המשטרה החשאית שרושמים כל הגה. בראש השולחן יושב כ"ק אדמו"ר הריי"צ, איתן כסלע, ואומר מדם ליבו את המאמר המפורסם "וקיבל היהודים". שם, מול פחד המוות ואיומי השלטון, הוא הציב את היסוד שעליו מושתת הכל: חינוך ילדי ישראל במסירות נפש ממש. הוא תבע מאנשיו להשליך את עצמם לאש, ובלבד שלא למסור את הילדים לידי מי שמבקשים לעקור את אמונתם, מתוך הכרה עמוקה בפסוק "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז להשבית אויב ומתנקם". משם נזרעו זרעי חג הגאולה של י"ב בתמוז, ומשם אנו שואבים את כוחנו עד עצם היום הזה.

 

חלפה מאה שלמה, ומאומה לא השתנה. אנו נוטים לעיתים להביט בדור הצעיר, בילדינו שלנו, ולחשוב כי הם חלשים יותר, כי אינם בגדר כלים המסוגלים להכיל את עוצמות העבר. המציאות של ימינו מוכיחה עד כמה הקונספציה הזו הייתה טעות ביסודה. לצעירים ולילדים של היום, יש את אותו כוח עצום ואת אותה מסירות נפש שבערה באותם ימים במוסקבה, ואולי אף למעלה מכך.

 

וכך המשיך את דבריו: אנו חיים בתקופה שזכתה לתואר דור הגאולה, דור שבו אנו נדרשים לגלות תעצומות נפש, ביטחון מוחלט והתקשרות איתנה. הדבר משתקף באופן מופלא בהפטרת פרשת השבוע, פרשת בלק, בספר מיכה: "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת השם, אשר לא יקווה לאיש ולא ייחל לבני אדם". הטל יורד מן השמיים בדממה, בכוח אלוקי טהור שאינו תלוי בבשר ודם, זהו הכוח הניתן לנו כיום.

 

כשיצאתי לשליחות החינוכית שלי, המשפיע שלי ר' חיים שלמה כהן ממונטריאול אמר לי 'ווארט' פשוט, שלקח אותי חזק: "הרבי דורש 'בית חב"ד בכל בית, בכל חדר'. כשאתה עובד עם כיתה בישיבה, אתה צריך להסתכל על כל תלמיד שהוא עצמו בית חב"ד. כל בחור הוא בית חב"ד".

 

שליח בבית חב"ד - הוא בית חב"ד אחד. שליח בחינוך יש לו עשרים בתי חב"ד. אתה בונה עולמות. וכשמסתכלים על הילדים בעיניים האלה, יש לך 'דרך ארץ' אחר לגמרי גם לילד, גם לעבודה, גם לעצמך. כפירוש הידוע: אם אין "כמוך" - אין "ואהבת לרעך". אם אתה לא מכבד את התפקיד שלך, לא את השליחות שלך, אתה לא יכול לחנך אחרים.

 

במאמר "נתת ליראיך" שנאמר בי"ב תמוז תשל"ו, בדיוק לפני יובל שנים והוגה ע"י הרבי לכבוד י"ב תמוז תשמ"ו לפני ארבעים שנה, מדייק הרבי על דברי הפסוק "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז", שהמילה "יסדת" הכוונה ליסוד. כשבונים בניין, היסוד הוא מה שמחזיק הכל, לא משקיעים ביופי, אלא ביסוד חזק וקשה, כדי שהבניין יעמוד. כך גם בחינוך, צריך לתת לילדים יסודות חזקים לכל החיים, שלא יזיז אותם שום דבר בעולם. זה תוקף של מסירות נפש, של היחידה שבנפש. הילד צריך לדעת שיידישקייט זה דבר שלא בא בחשבון - "אזוי און ניט אנדערש".

 

המסקנה העולה מאליה נוקבת ומחייבת: כדי להצליח בשליחות החינוכית שלנו בבית פנימה ובכיתות הלימוד, עלינו להישען בראש ובראשונה על אמונה יוקדת בה' יתברך ועל הציפייה המוחשית לגאולה השלמה. עלינו להאמין בכוחות שנטע בנו הבורא, להכיר בעוצמתנו כהורים וכמחנכים, ולדעת כי כוח זה מגיע ישירות ממקור הברכות. רק כאשר נהיה חדורי אמונה אמיתית בהשגחה העליונה ובגאולה ההולכת וקרבה, נוכל להעביר את האש הקדושה הזו הלאה, ולהצית בלב ילדינו את הביטחון, החוסן והעוז לעמוד בגאון מול כל אתגר.

 

 

ב. השכנת שלום 

 

תגובות רבות היו במשך השבוע על הדברים שכתבתי בשבוע שעבר, בנושא ההימנעות ממאבקים בתוך המשפחה, ובגודל מעלת הוויתור.

 

אחד שראה דבר ושניים בחייו העיד לי על עצמו, שעוד לא מצא אדם שנאבק בתוך משפחתו, שבסופו של דבר לא הצטער מעומק נפשו על מה שעולל ועל מה שנאבק, גם כשהיה צודק ובעיקר לאחר שזכה, אבל זה קרה להם כשהדרך הייתה כבר אל-חזור, ושארית חייהם מלאים בחרטה וצער.  

 

בתחילת הדברים הבאתי את דעתו של הרבי, על הצורך להשקיע בכל הכוחות ב'שלום בית', במיוחד כאשר ישנם ילדים שטרם נישאו. כתגובה על-כך, שיגר לי הרב החסיד ר' מרדכי פרקש (אחיו של המשפיע הנ"ל), שליח הרבי בבעלויו בושינגטון וחבר ועד רבני ליובאוויטש, מפרי עטו ביומנו לפני שנים רבות, בשבתו תחכמוני ב-770.

 

היה זה לאחר ששמע סיפור, וכדרכו בקודש רצה לוודא את כל הפרטים. הוא טלפן אל הרב מאיר הארליג ע"ה המשב"ק, ועל-פי דבריו רשם את הדברים הבאים:

 

"בבית הכנסת של אביו (של הרב מאיר המספר) הרב מרדכי הארליג ע"ה, התפלל בחור מסוים, והוא חיתן אותו. לימים היו לאותו אברך בעיות בשלום בית. יום אחד התקשר הרב חדוקוב (מזכירו של הרבי) אל הרב הארליג ע"ה, ואמר שהרבי רוצה שיבוא ביום שלישי בערב ליחידות כדי לשוחח אודות הזוג שחיתן. כשהרב הארליג ענה שהוא מסדר קידושין באותו ערב, אמר הרבי שבוודאי ימשיך בתוכניתו להשתתף בחתונה, ושיגיע ביום חמישי בשעה 10:30. למעשה, כשהגיע היה צריך להמתין עד 2:30. ביחידות הרבי שאל האם הוא חיתן את הזוג, והשיב בחיוב. הרבי שאל על מצב השלום בית והרב הארלניג השיב כי כנראה יצטרכו להתגרש ל"ע. הרבי נשען על גב הכסא ואמר, תוך כדי דפיקת היד על השולחן: הרי אמרו בחופה ברכות קידושין ונישואין בשם ומלכות, ואיך ניתן לבטלו?!.. 

 

הרבי חזר על זה שוב וכנ"ל. הרב הארליג התחיל להשיב עם טעמים על פי נגלה (מדוע אפשר להתגרש), אך הרבי אמר לו כי כעת כבר קרוב לשלוש בבוקר, ועדיין ממתינים כמה אנשים להיכנס ליחידות, אם כן יכול לבוא בהזדמנות אחרת ולדבר בנושא על פי נגלה...

 

כמובן שאחרי השתדלות פעל (הרב הארלניג) להביא שלום בית ביניהם, והנישואין המשיכו לאורך ימים ושנים טובות. והוסיף ר' מאיר שיחי' (ע"ה), שאביו אמר לו, כי בפולין כשרב הצטרך לערוך גט לאחד מקהילתו, היה שרוי בתענית כל היום, על זה שהגיעה לידו הזדמנות כזו להיות עסוק בגט...

 

עד כאן הדברים ששלח לי הרב פרקש הנכבד. ורציתי להוסיף מה ששמעתי מאאמו"ר שיחי', בשם זקנו הרה"צ רבי מתתיהו דייטש זצ"ל, שאמר כמה פעמים, שהיה עניין רפואי מסוים שסבל אחד מבני המשפחה, בגין שהוא עצמו התעסק בגירושין של זוג, ומני אז קיבל על עצמו ואף העביר זאת כהוראה לצאצאיו, להתרחק מכל התעסקות של גיטין, ואדרבה, לפעול בכל הכוח להשכין שלום ושלווה בכל מחיר בין איש לאשתו. 

 

 

ג. אם אני לי - מי לי?!

 

"וואסער איז ווי אַ גנב" אמרה לי פעם סבתי ע"ה, כשראתה אותי בצעירותי מנסה לסתום איזו נזילה, וכוונתה, שכמו גנב המנצל כל סדק לחדור בכדי לגנוב, כך מים חודרים בכל חור, ודרכו הם יוצאים ומתפשטים. 

 

השבוע למדתי שיעור אחר ועמוק לחיים, ממים שחודרים ומזיקים. היה זה כאשר לפני כשבוע החלו טיפין של מים לרדת מהתקרה של המטבח בביתנו, הקצב התקדם, הטיפות התגברו וגדלו, תוך שהם מזיקים לדלתות ארונות המטבח וגורמים לעובש ורטיבות. 

 

כל מי שהתמודד אי-פעם עם נזילה בבית, יודע במה דברים אמורים. קערה שהונחה עזרה במעט, אבל בעיקר ניסתי לעצור את הנזילה, שלכאורה מגיעה מחדר האמבטיה של השכן מעל, שממוקם בדיוק מעל המטבח שלנו. פניתי לוועד הבית, ואלו רצו לסגור את הברז הראשי של כל הבניין, אך רבים מהדיירים התנגדו לעשות זאת, רק בגלל דליפה קטנה של מים. 

 

השכן עצמו טוען, שאצלו הכל יבש ואין צדק בתביעה שלי שעליו לפתוח את הריצוף שאצלו, בכדי לגלות את הצינור, ממנו דולף מים הישר אל המטבח בדירתנו.

 

פניתי למשרד המתאים מטעם העירייה בשכונתנו "מארינה רושצ'ה", מכין את המסמכים על בעלות הדירה, לקראת בדיקה מדוקדקת שהם מבטיחים להגיע ולעשות. ובינתים המים ממשיכים לרדת. בלבי אמונה חזקה ורגועה, שהכל רק לטובה.

 

בהתייעצות עם ידיד, הבאתי פועל שיפתח את הכיסוי הדקורטיבי בתקרה בדירתנו בחלק הרטוב במטבח, בכדי להגיע מהצד שלי, ולראות איזה צינור של השכן הוא מקור הדליפה. התכוננתי לתעד הכל ולהגיש לשכן אחר-כך חשבון על פתיחת התקרה, וכמובן גם על נזקי המים בעקבות הדליפה.

 

רבע שעה של עבודה, והפועל מראה לי צינור מים ששייך לדירתי, העובר בתוך אותה מדרגה דקורטיבית, שהונח במקום בעת שיפוץ שעשינו לפני כעשר שנים, ובאחד החיבורים, משהו התרופף והשתחרר וממנה דולפות טיפות המים...

 

עמדתי כמסומר למקום. מתברר כי הדליפה כלל לא קשורה לשכן! כל כולה ממני, מהצינור שלי, ובתקרה שבדירה שלי... ואני אומר לעצמי: 'איזה נס שהשכן התעקש לא להרוס את הריצוף אצלו בדירה, ואיזו בושה מכסה עתה את פניי כשהאשמתי אותו'.

 

למדתי לקח לחיים: כמה פעמים בחיים אדם מאשים בבעיותיו את הסביבה שלו, משפחה, ידידים, מורים, או תקופות שונות בחייו. הרבה סיבות מוצדקות אפשר למצוא ולהאשים את השני, מתוך חשש ופחד, לעמוד מול עצמי, ולדעת שהכל תלוי רק בי ו'אם אין אני לי, מי לי'?!

 

 

ולתמונת השבוע שלי: חיים של שליחות

 

כשעתיים נמשכת הדרך בטיסה ממוסקבה אל שדה התעופה הקרוב לעיר 'נברז'ני צ'לני', השנייה בגודלה ברפובליקה המוסלמית טטרסטן. זה מה שעשיתי ביום ראשון בבוקר, ואחר-הצהרים בחזור משם למוסקבה הבירה. כך שאת שלוש התפילות, שחרית מנחה וכמובן ערבית של אותו יום, עשיתי כאן במוסקבה. 

 

בחמש שעות שהותי בעיר זו, חשתי חוויות שבמקומות אחרים הן מתפרסות על פני כמה ימים. קשה להניח את האצבע על רגע השיא, כי כאלו היו הרבה. אך מעל הכל, מרגש היה לראות עוד זוג צעיר, המשליך את חייו האישיים מנגד, מצטרף לצבא שלוחי הרבי, שירות מלא לכל החיים, בכל החזיתות.

 

חודש תמוז, הנושאים בכנפיהם את משמעותו העמוקה של גאולת כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש נ"ע, קיבלו השבוע ביטוי חי ומוחשי של ניצחון הרוח על פני החומר, במיוחד עם התחלת שנת המאה לגאולתו.

 

העיר, המציינת בימים אלו ארבע מאות שנה להיווסדה ומוכרת ברחבי תבל בעיקר בזכות תעשיית משאיות ורכבים הענפה שבה ומפעל הענק 'קאמאז' החוגג יובל להקמתו - לבשה חג. אל מול שאון המפעלים ותנופת הפיתוח התעשייתי, בקעו ועלו צלילים מסוג אחר לחלוטין. התזמורת הפילהרמונית המקומית, שניגנה ברגש רב את ניגוני חג הגאולה י"ב וי"ג בתמוז, קידמה את פניהם של המוני החוגגים שנהרו אל חגיגת פתיחת שעריו של המרכז היהודי ובית הכנסת החדש והמפואר השוכן בלב העיר. למשתתפים הרבים, שניצבו נפעמים מול המבנה הניצב עתה כעדות חיה לתחייה יהודית שאינה ניתנת לעצירה, היה זה רגע טהור של "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".

 

מאחורי המבנה המרשים, המשתרע על פני שתי קומות רחבות ידיים וכולל היכל תפילה מהודר, ספרייה עשירה, אולם אירועים ומטבח קהילתי - מסתתר סיפור של השגחה פרטית מופלאה. 

 

המרא דאתרא, השליח הנמרץ ידידי הצעיר הרב חיים דוד פאייר, סגר ביום זה מעגל חיים מרגש. בהיותו ילד בן אחת עשרה בעיר קאזאן, החל להיבנות עולמו היהודי עת הגיע לבית הכנסת המקומי כדי לומר קדיש יתום על אביו. הוא התקבל במאור פנים וזכה לליווי חם ואישי על ידי רבה של רפובליקת טטרסטן, השליח הרב החסיד ר' יצחק גורליק. מאותו רגע נסללה דרכו למסע התקרבות מרשים, שהוביל אותו ללימודים בישיבות 'תומכי תמימים' במוסקבה ובארץ הקודש והסמכתו לרבנות. כעת, בהוראתו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, חזר הרב פאייר אל הרפובליקה בה נולד, כדי לשמש כמנהיגה הרוחני של הקהילה בעיר זו, כשהוא פועל במרץ ומקבל סיוע תמידי מחותנו הרב שבח זלטופלסקי, המשמש כשליח בעיר אלמא אטא.

 

שרשרת האירועים המרגשת החלה בקביעת המזוזות, ובהמשך בהתחלת כתיבת ספר תורה מהודר שייתרם לקהילה. מיד לאחר מכן, יצאו האורחים החשובים לקול שירת ההמונים אל רחבת המרכז, ליציקת והנחת אבן הפינה למקווה טהרה, שייבנה במתחם וישלים את התשתיות הרוחניות למען יהודי האזור. 

 

רגע מרומם היה כאשר התזמורת הפילהרמונית ניגנה את ניגון חג הגאולה י"ב תמוז, והמנצח מר לרמנט מנכבדי הקהילה, הזמין את כלל הרבנים לשורר בקולם את הניגון בליווי כלי הזמר, מחזה שריגש את ראש העיר וכלל המשתתפים הרבים.

 

בטקס הפתיחה נשא הרב הראשי לרוסיה משא מרתק ומרומם, שבו עמד על משמעות המקדש השוכן בלבו של כל יהודי. בדבריו, הוא חשף פרט שעורר השתאות וקידש שם שמים ברבים: נשיא הרפובליקה המוסלמית היה זה שדחף, תמך, ואף השקיע משאבים כלכליים באופן ממשי להקמת המרכז היהודי, בבחינת מופת נדיר של כבוד הדדי ואחווה במדינה מרובת עמים. שעריו הפתוחים של המרכז היהודי החדש, השוקקים כעת חיים ותפילה, מבטיחים להעצים את הקהילה המקומית, לחבר עוד ועוד יהודים למקור מחצבתם, ולהאיר את בירת הרכב כולה באור יקרות של תורה וחסידות למשך דורות.

 

 

גוט שבת!

שייע