כך ריסקו סמוטריץ' ובן גביר את גוש הימין

 

כך ריסקו סמוטריץ' ובן גביר את גוש הימין 

במשך שנים סיפרו לנו על בלוק הימין. מכרו לנו לוקשים על שותפות גורל, על אחים לצרה, על חזית שמרנית מאוחדת שתעמוד כחומה בצורה מול מזימות השמאל ומערכת המשפט. הציבור החרדי, בתומו ובנאמנותו הבלתי מתפשרת, נתן את הנשמה ואת הקולות בקלפי בשביל להביא את ממשלת הימין על מלא. הלכנו באש ובמים אחרי ההנהגה הזו, דחינו פשרות פוליטיות קורצות מהצד השני, והאמנו שכאשר בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר ישבו על כורסאות עור הצבי – עולם התורה יוכל לנשום לרווחה.

איזו טעות מרה. שנתיים של ממשלת כביכול-ימין התבררו כקטסטרופה הגדולה ביותר שידע עולם הישיבות מאז קום המדינה. לא שמאלנים מוצהרים ולא אנשי גוש השינוי המקוריים חתומים על ריסוק עולם התורה, אלא דווקא אלו שמתהדרים בכיפות גדולות ובציציות מתנפנפות. אותה ציונות דתית, שבעבר עוד נשאה עיניים אל גדולי התורה, הפכה את פניה. התנהגותם לבני הישיבות בשנתיים האחרונות היא לא פחות מאנטישמיות במסווה של לאומיות. אפס גיבוי, אפס לויאליות, והפקרה מוחלטת של השותפים הכי נאמנים והכי ימנים במפה.

התיאטרון של בן גביר וההתנשאות של סמוטריץ'

בואו נדבר על העובדות הכואבות. כשהחרדים היו צריכים הגנה מול הגזירות הכלכליות, מול שלילת תקציבי המעונות לאברכים, מול הקיצוץ האכזרי בקרן הישיבות – מה קיבלנו מהשותפים הסרוגים?

מצד אחד, בצלאל סמוטריץ'. האיש שיושב על ברז התקציב, האיש שמסביר לכולם כמה הוא דוס וכמה התורה חשובה לו. בפועל, סמוטריץ' ניהל את המדיניות הכלכלית בדיוק לפי הספר של פקידי האוצר העוינים ביותר. במקום לדפוק על השולחן ולהודיע שאין ממשלה בלי הסדרה מוחלטת של מעמד בני הישיבות, הוא העדיף להתעסק בחלוקת תקציבים למגזר הסרוג שלו. הישיבות החרדיות? שיישבקו חיים. מבחינתו, מי שלא לובש מדים – אינו שווה הגנה מלאה. זוהי התנשאות ציונית דתית צרופה, קרירה ומחושבת, המבקשת לחנך מחדש את הציבור החרדי ולהכתיב דעות ודרכי פעולה לרבנים ולראשי הישיבות.

ומן העבר השני – איתמר בן גביר. כאן מדובר בטרגדיה של שתיקה. בן גביר, שיודע לצעוק על כל עוולה תקשורתית ולהקים מהומות על כל סנטימטר, פתאום קיבל שכל והחליט לשתוק. כשהחרדים נרדפו, כשהבחורים הטובים ביותר שלנו הוגדרו כמשתמטים ונרדפו ברחובות על ידי צווי מעצר ועיקולים, בן גביר גזר על עצמו תענית דיבור. הוא לא רצה ללכלך את הידיים בנושא החרדי. הוא הרי צריך לשמור על הבייס החילוני והמסורתי שלו. שתיקה כזו היא לא חכמה פוליטית; היא פחדנות ואפס נאמנות לשותפים שהעלו אותו לשלטון. שתיקה כזו היא הסכמה בשתיקה להרס עולם התורה.

הפכתם לפיונים בקמפיין השמאל

הדבר המגוחך והאבסורדי ביותר בכל הסיפור הזה הוא, שאותה ציונות דתית – על כל שלוחותיה ורבניה – ניהלה הלכה למעשה את הקמפיין של השמאל.

הביטו בשמות: בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, עמיחי אליהו, צבי סוכות. כולם, בלי יוצא מן הכלל, השתמשו ברטוריקה המורעלת של שוויון בנטל ונשיאה בנטל. הם דיברו על צורך השעה ועל מכסות ויעדים, ובכך נתנו הכשר הלכתי וציבורי לכל חצי ההסתה של השמאל הקיצוני. אפילו דמויות תורניות מהמגזר שלהם, כמו הרב שמואל אליהו, לא חסכו את שבט לשונם והסבירו לנו ברדיו ובמאמרים איך החרדים צריכים להשתנות.

הם לא הבינו שהם משחקים לידיהם של שונאי הדת. בשביל לרצות את התקשורת החילונית ובשביל להיראות הימין הממלכתי והלוחם, הם הקריבו את השותף החרדי על מזבח יחסי הציבור. הם אימצו את הדף מסרים של גוש השינוי מילה במילה. יצאתם פשוט מפגרים! חשבתם שאם תזרקו את החרדים לכלבים, התקשורת תאהב אתכם? חשבתם שגוש השינוי יחבק אתכם? כעת אתם משלמים את המחיר המר. הציבור שלכם עצמו רואה את הצביעות, והמפה הפוליטית מתרסקת לכם בפנים.

אצלכם אין ישיבות – אצלכם יש פוליטיקה

האמת צריכה להיאמר, והיא כואבת: השבר הזה נובע מכך שאצל הציונות הדתית התפיסה כלפי לימוד התורה היא שונה בתכלית. אצלם תורה היא פוליטיקה, היא כלי, היא שלב בדרך לקריירה או לצבא. אצלם אין מושג של תורתו אומנותו במובן הטהור והמוחלט של המילה. אין אצלם את ההבנה שחורבן של שעת לימוד אחת של בחור ישיבה בבני ברק או בירושלים ממוטט את ההגנה הרוחנית של מעמד עם ישראל כולו.

בגלל שאצלכם אין ישיבות אמיתיות במתכונת של מסירות נפש טוטאלית, ובגלל שאתם מפקירים את ילדיכם לחילוניות התרבותית של הצבא – אתם מרשים לעצמכם לבוא ולהטיף מוסר. אתם, שרואים איך אחוזים נרחבים מהנוער שלכם מורידים את הכיפה במהלך השירות הצבאי או הופכים לדתיים לייט, מעיזים להגיד דעות לרבנים שלנו? אתם תכתיבו לראש הישיבה מתי בחור צריך לצאת ומתי הוא צריך להישאר? המחשבה שאתם יכולים לנהל את עולם התורה החרדי כמו שמנהלים מתנ"ס היא שורש כל חטא.

שנתיים של התעללות – החרדים לא אשמים

במשך שנתיים ימים סבל הציבור החרדי התעללות בלתי פוסקת. התקציבים נחתכו, מוסדות הגיעו אל סף פשיטת רגל, אברכים נאלצו לבחור בין פת לחם לבין המשך הלימוד, וההסתה ברחובות הגיעה לשיאים מפחידים. ומי ישב בממשלה? מי החזיק בתיקי המפתח? סמוטריץ' ובן גביר.

החרדים אינם אשמים במצב. הציבור החרדי הפגין משמעת קואליציונית ללא דופי. הצביעו בעד כל חוק ימני, תמכנו בכל ענייני ביטחון או התיישבות, ושמרנו על גוש הימין מאוחד גם כשזה עלה לנו במחיר ציבורי כבד. קיבלנו אפס נאמנות בתמורה. פירוק וריסוק הימין רשום באותיות שחורות, גדולות ומדממות על שמם של סמוטריץ' ובן גביר.

ההיסטוריה הפוליטית של היהדות החרדית לא תשכח את השנתיים האלו. הגלגל הפוליטי הוא עגול, והתוצאה המרה כבר נראית באופק.  סמוטריץ' ובן גביר – לא נסלח ולא נשכח שריסקתם את גוש הימין ועזרתם לשמאל בקמפיין המשרתים ואנחנו כולנו משלמים את המחיר.