השרברב והטייסים: תהום התושייה שבין הקונספציה של קפלן לאינסטינקט של העם

 

השרברב והטייסים: תהום התושייה שבין הקונספציה של קפלן לאינסטינקט של העם

בסופו של יום, את כל הניתוחים הפוליטיים, את ערימות המילים של הפרשנים באולפנים, ואת המלחמות על אחוזי החסימה, אפשר לצמצם למשל אחד מוחץ. סיפור מזוקק שמסביר מדוע המערכת קרסה, ומדוע מדינת ישראל חבה את חייה לאנשים הפשוטים, אלה שאין להם דרגות על הכתפיים או כותרות בעיתונים, אלא רק שכל ישר, ידיים עובדות ואינסטינקט בריא של הישרדות.

זהו הסיפור על שני קצוות. בצד אחד – השרברב "הביביסט", האדם הפשוט מהרחוב שנקלע לסיטואציה בלתי אפשרית בתוך מטוס נוסעים שאיבד שליטה. בצד השני – האליטה המתוחכמת, טייסי קפלן היוקרתיים, שלקח להם שמונה שעות תמימות להביא את עוצמתו של חיל האוויר אל מול פני המפלצות של החמאס באותו בוקר ארור של השביעי לאוקטובר. הפער הזה הוא לא רק הבדל בין אנשים; הוא ההבדל העמוק שבין חיים למוות.

דמיינו את תא הטייס של מטוס נוסעים גדול בגובה שלושים אלף רגל. הטייס המחבל בקוקפיט, האיש שהופקד על הגנת הנוסעים, מחליט במודע ובכוונת מכוון לרסק את המטוס על כל יושביו אל הקרקע. המערכות האלקטרוניות זועקות, המטוס צולל בטירוף, והקצינים הבכירים מסביב קופאים. הם מתחילים לנהל דיונים, לבדוק את ספרי ההדרכה, להתווכח על הסמכויות ועל מי אשם במצב, במקום לנטרל את המפגע. בזמן שהם מדברים בשפה גבוהה ומנתחים את הזוויות, האסון מתקרב בכל שבריר שנייה. הנוסעים צורחים, והסוף נראה קרוב מתמיד.

ובתוך הכאוס הבלתי נתפס הזה, פורץ לתא הטייס אדם אחד. הוא לא למד לטוס, אין לו תעודות יוקרתיות, והידיים שלו מלאות בכתמי עבודה של שרברב. הוא מביט בלוח המחוונים בעיניים נקיות מתאוריות. הוא לא מחפש את הפרוטוקול, הוא מבין מיד מי האויב ומה קורה בשטח. בתושייה מדהימה, באינסטינקט של אדם שרגיל לפתור בעיות פיזיות כשהביוב עולה על גדותיו, הוא מזהה את מהלכי ההרס של הטייס המחבל. בשנייה האחרונה, ממש רגע לפני ההתרסקות הטוטאלית, הוא תופס בכוח את ההגאים, מנטרל את האיום ומיישר את המטוס. הוא מציל מאות חיים לא כי הוא פעל לפי הספר, אלא כי היה לו את האומץ לפעול מחוץ לספר, לעצור את המחבל ולתקן את האסון שהמערכת אפשרה לו לחולל.

זהו השרברב הפשוט – זה שמכונה בלעג באולפנים "הביביסט". האיש שמייצג את ההמונים, את הציבור שלא מתרשם מגינונים ומדרגות, אלא מבין בחושים בריאים מתי יש סכנה קיומית ומתי צריך לפעול כאן ועכשיו, בלי לשאול שאלות ובלי לחכות לאישור מהמערכת שהפקירה את המשמרת.

ומול התושייה המפעימה הזו, ניצבת המציאות ההיסטורית הכואבת של השביעי לאוקטובר. מציאות שבה האליטה של חיל האוויר – אותם טייסים שהובילו את מחאות קפלן, שדיברו על סרבנות, על "אי-התנדבות", ושמילאו את האוויר באיומים על כך שהצבא לא יהיה כשיר – מצאו את עצמם לכודים בתוך קונספציה קטלנית.

כשאלפי מחבלי חמאס פרצו את הגדר, כשהם טבחו, אנסו ושרפו משפחות שלמות בקיבוצים ובערי הדרום, המערכת המתוחכמת ביותר במזרח התיכון עמדה מלכת. במשך שמונה שעות ארוכות ומסויטות, חיל האוויר הגדול, המפואר והטכנולוגי לא היה שם בשביל הילדים שנשחטו במיטותיהם. שמונה שעות שבהן אזרחים זעקו לעזרה מתוך הממ"דים הבוערים, והמטוסים לא הגיעו.

איך זה קרה? כי בכירי המערכת, אנשי הפרוטוקולים מקפלן, היו עסוקים מדי בנהלים. הם חיכו לפקודה מסודרת, הם המתינו לאישור של היועצים המשפטיים, הם בדקו את שרשרת הפיקוד, והם היו שבויים בתפיסה שהחמאס "מורתע". הטכנולוגיה הייתה שם, המטוסים היו על המסלול, אבל הרוח של התושייה המיידית נעלמה. תרבות הדיונים וההתנשאות החליפה את יצר הלחימה הבסיסי. בזמן שהם ניתחו את תמונת המצב בחדרי המלחמה הממוזגים, הארץ דממה ודם הילדים זעק מן האדמה.

זהו ההבדל בסופו של יום. מפלגת הממסד המתוחכמת, שמיוצגת על ידי אנשים שחושבים שהם יודעים טוב יותר מכולם איך לנהל את המדינה, נכשלה במבחן התוצאה המכריע ביותר של הציונות. הם בנו מערכות פאר, אבל שכחו איך להילחם כמו אריות ברגע האמת. הם היו עסוקים בללמד את העם שיעורים בדמוקרטיה ובנאורות, אבל כשהיה צריך להציל ילדים מתוך האש – הם איחרו את המועד.

לעומתם, הציבור הפשוט, ה"שרברבים" של החברה הישראלית, הם אלה שהחזיקו ומחזיקים את המדינה הזו בחיים. אלו המילואימניקים שקפצו ברכבים הפרטיים שלהם לדרום בלי לחכות לשום צו 8, אלו השוטרים שנלחמו עם אקדחים מול מאגים, ואלו האזרחים שגילו תושייה עילאית והצילו את המדינה מהתרסקות טוטאלית בשנייה האחרונה.

הלקח הפוליטי והלאומי בקלפי הוא ברור וחד-משמעי: מצביעים אך ורק למפלגות של השרברב, ולא למפלגות של טייסי חיל האוויר מקפלן. המערכת הישנה, זו שמבוססת על יוקרה מדומיינת ופרוטוקולים מנותקים שהביאו עלינו אסון, קרסה לחלוטין. מדינת ישראל לא צריכה בקוקפיט שלה מנהיגים פוליטיים שמתלבטים שמונה שעות ומגיעים מתוך מפלגות שגיבו את הקונספציה של ריסוק הבית; היא צריכה בקלפי את התושייה, את האומץ ואת הידיים היציבות של מי שמייצג את האדם הפשוט – זה שיודע להחזיק את ההגה ברגע המשבר ולהציל את כולנו מהתְּהוֹם.