מבחינה הלכתית האם מותר להתערב על נתינת צדקה

 הנדון: פרסום הצעת ההתערבות של יעקב ריבלין

ראיתי אצלכם את הפרסום על הציוץ של יעקב ריבלין, שבו פנה למוטי לייטנר ולחברי מפלגתו בהצעה שלדבריו "אי אפשר לסרב לה". כפי שפורסם, הוא טען שהם רחוקים מאחוז החסימה והציע התערבות: "אם אתם מגיעים לחצי מסך הקולות הנדרש לאחוז החסימה אני תורם 10 אלפים שח לארגון צדקה לפי בחירתכם. במידה ולא אתם תתרמו סך מקביל לארגון שיבחר על ידי". בסיום הוסיף: "מרימים את הכפפה? ונא לענות לי בכן ולא ובלי פלפולים".

ברצוני להעיר על עצם הבחירה לפרסם את הדברים ועל המסר העולה מכך.

תרומה לצדקה אינה כלי להתערבות פוליטית. הפיכת מצוות הצדקה לאמצעי לניגוח פוליטי, לאתגר ברשת או להעמדת היריב במבחן פומבי אינה עולה בקנה אחד עם רוח התורה ועם היחס הראוי למצוות הצדקה.

דווקא משום שמדובר בפרסום במסגרת הפונה לציבור שומר תורה ומצוות, מוטלת על המערכת אחריות לשקול לא רק אם הדברים מעניינים מבחינה פוליטית, אלא גם איזה מסר עולה מפרסומם. גם כאשר מביאים דברים כידיעה בלבד, עצם מתן הבמה עלול להעניק לגיטימציה לדרך שאינה ראויה. ראוי שמערכת תורנית לא תעודד, במישרין או בעקיפין, הפיכת הצדקה לכלי בהתנצחות פוליטית.

לצד הביקורת על עצם הפרסום, יש גם היבט הלכתי שאין להקל בו ראש. בדיני צדקה יש מצבים שבהם אין אומרים "אסמכתא לא קניא" כפי שאומרים בדיני ממונות רגילים, וכפי שנפסק בשולחן ערוך, יורה דעה סימן רנ"ח, סעיף י'. על יעקב ריבלין עצמו לברר אצל מורה הוראה מוסמך או דיין אם דבריו יוצרים התחייבות המחייבת אותו על פי ההלכה. אין לפטור שאלה כזאת כגימיק בלבד.

עם זאת, השאלה ההלכתית אינה עיקרו של מכתב זה. גם בלי לקבוע אם נוצר חיוב במקרה המסוים, האחריות המוטלת על המערכת בעינה עומדת: אין לתת עידוד או לגיטימציה לשימוש במצוות הצדקה ככלי להתערבות פוליטית.

בברכה,

[הרב אליעזר שמחה ווייס