סיפורי חיזוק של רוח הקדש
על מרן אור העולם החד"ה קוק שליט"א
מורי ורַבּוֹתַי, הַשַּׁבָּת הָיִיתִי בִ"צְּפַת", אֲנִי הוֹלֵךְ לְסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶּׂה מְזַעֲזֵעַ. אָמַרְתִּי לְעַצְמִי כשהייתי שם: אֲנִי חַיָּב לִפְגֹּשׁ שָׁמָּה אֵיזֶה מִישְׁהוּ שֶׁיְסַּפֵּר לִי איזה ענין עַל הָרַב קוּק, הֲרֵי הָרַב קוּק הָיָה גָר לִפְנֵי מֵעַל שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בִצְּפַת, כִּידּוּעַ לָכֶם, הָיָה לוֹ "קַו" בֵּין צְפַת לְטְבֶרְיָה הַרְבֵּה.
וְהִנֵּה מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, תִּשְׁמְעוּ סִּפּוּר מְזַעֲזֵעַ, וְהַחִזּוּק בָּאֱמוּנָה שֶׁיִּהְיֶה מִזֶּה, יִהְיֶה לִרְפוּאָת הָרַב קוּק.
יהודי מספר לי מְסַפֵּר דָּבָר נוֹרָא: הוּא חָזַר בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי בְּעֶרֶךְ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְכְשֶׁהִתְחִיל אֶת הַתְּשׁוּבָה שֶּׁלוֹ הוא הִתְקָרֵב הַרְבֵּה לָרַב קוּק, לֹא בָּרָמָה הָאישִׁית מַמָּשׁ, אֲבָל הוּא הָיָה בָּא לְהסְתופֵף בְּצֵל רבינו שליט"א.
יֵשׁ בֵּית כְּנֶסֶת בִּצְפַת, קוֹרְאִים לוֹ "אָלְקַבֵּץ", שָׁמָּה הָרַב קוּק הָיָה מִתְפַּלֵּל. הוּא הָיָה בָּא לְהִתְפַּלֵּל עִם הָרַב קוּק, לִפְעָמִים הָיָה מְדַבֵּר אִתּוֹ. לֹא צָרִיךְ לעשות הַרְבֵּה פעולות בשְׁבִיל לִהְיוֹת עִם הָרַב קוּק, לֹא צָרִיךְ גַּם כָּל הַזְּמַן לְדַבֵּר אִתּוֹ; "הַנִּכְנָס לַחֲנוּתוֹ שֶׁל בַּשָּׂם מִתְבַּשֵּׂם", מִי שֶׁנִּכְנָס לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָרַב קוּק, מְקַבֵּל אֲוירָה קְדֻשָּׁה. לָכֵן יֵשׁ עִנְיָן שֶׁאָדָם תָּמִיד יֵלֵךְ אֵצֶל צַדִּיקִים, כִּי שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל צַדִּיקִים נִהְיֶה לוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם.
וְכָתוּב עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק שכמעט חָטָא, "ויבא יוסף לעשות מלאכתו", וּמָה גָּרַם לוֹ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל? שראה אֶת דְּמוּת אָבִיו בַּחַלּוֹן! בִּגְלַל שהוּא הָיָה דָּבוּק בְּאָבִיו, אָז פִּתְאֹם הוא בָּא לוֹ בַּחַלּוֹן.
אָמַר לִי מִישְׁהוּ שמִתְפַּלֵּל פֹּה לִפְעָמִים, פַּעַם אַחַת הוּא בָּא לַעֲשֹּׂת חֵטְא בַּטֶּלֶפוֹן הָאָרוּר הַזֶּה, אֲבָל ה"שׁוֹמֵר מָסָךְ" שֶּׁלוֹ בַּטֶּלֶפוֹן הָיָה עשוי מתְּמוּנָה שֶׁל הָרַב קוּק. הוא אוֹמֵר לי: "זֶה הִבְהִיל אוֹתִי, כָּכָה אעשה, ואני רואה את הָרַב קוּק"... אֲנִי לֹא יָכוֹל! לֹא יָכוֹל!
תִּרְאֶה מָה מַשְׁפִּיעַה תְּמוּנָה שֶׁל צַדִּיק, קל וחומר מִי שֶׁנִּמְצָא אֵצֶל הַצַּדִּיק בַּפֹּעַל וּבָא לְהִתְבַּשֵּׂם מֵאוֹרוֹ, כַּמָּה השפעה טובה וקדושה זֶה עוֹשֶׂה.
וְזֶה מִתְקַשֵּׁר לַסִּפּוּר שֶׁאַנִי בָּא לְסַפֵּר לָכֶם: ההוּא חָזַר בִּתְשׁוּבָה, אֲבָל לֹא בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. הִתְחַתן, הֵקִים בַּיִת דָּתִי, הַכֹּל, אֲבָל התְּשׁוּבָה שֶּׁלוֹ לֹא הָיְתָה שְׁלֵמָה - הִשְׁאִיר לְעַצְמוֹ מַשְׁהוּ מֵהָעוֹלָם שֶׁל הַחֹשֶׁךְ. מָה הִשְׁאִיר לְעַצְמוֹ? אֵיזֶה יְדִידָה מֵהֶעָבָר! כָּל זֶה עֲבֵרֹות, זֶה אִסּוּר חָמוּר! הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זֶה הרְרוּרֵי עֲבֵרָה. מַה נַּעֲשֶׂה, יש אֲנָשִׁים מסכנים מְטֻמְטָמִים!
בְּקִצּוּר, יֵשׁ שחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, אבל מַשְׁאִירִים כַּמָּה עֲבֵרֹות בְּ"סַל הַמַּחֲזוֹר", שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בְּתַת - הַכָּרָה לִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ, לְצַעֲרֵנוּ הָרַב.
עַל זֶה אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים: "וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ". מִי שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת, לֹא מַשְׁאִיר לְעַצְמוֹ שׁוּם זֵכֶר מִדָּבָר לֹא טוֹב - בְּלִי סַל מַחֲזוֹר! אני לֹא רוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ בענינים הללו, אֲנִי רֹאשׁ הָרְשָׁעִים, אֲנִי רַק אוֹמֵר לָכֶם אֶת זֶה כְּ"קלטת", מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְחַזֵּק אִתִּי בְּיַחַד, יִתְחַזֵּק אִתִּי, אֲנִי לֹא נוֹתֵן מוּסָר לְאִישׁ.
לְעַנְיָנֵנוּ אָנוּ, מוֹרַי וְרַבּוֹתַי: הָלַךְ, הִתְחַתן עִם אִשָּׁה, וְהִשְׁאִיר לְעַצְמוֹ אֵיזֶה קֶשֶׁר מְסֻיָּם לֹא בָּרִיא. וְאִשְׁתּוֹ לֹא יוֹדַעַת, אֲבָל "סוֹף דבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". מִי שֶׁעוֹשֶׂה עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עָלָיו בְּגָלוי, רוֹאִים אֶת זֶה!
וְהוּא מַה שֶׁנִּקְרָא "הוֹלֵךְ בֵּין שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים", בָּא לְבֵית כְּנֶסֶת, מִתְפַּלֵּל, שוֹמֵעַ שיעורי תוֹרָה, יֵשׁ הַרְבֵּה לְצַעֲרֵנוּ כָּכָה, וּפִתְאֹם בַּסֵּתֶר הוּא עוֹשֶׂה כָּל מִינֵי הַשֵּׁם יִשְׁמֹר, כמו הקללה שקראנו בפרשה - "נע ונד", אֵין לְךָ דָּבָר קָשֶׁה מִזֶּה, יְהוּדִי אֲמִיתִי קָשֶׁה לוֹ עִם זֶה, הַיֵּצֶר מְבַלְבֵּל אֹתוֹ. לִפְעָמִים הַיֵּצֶר גַּם אוֹמֵר לוֹ: "תֵּן פִּצּוּי לְהַשֵּׁם, תִּתְפַּלֵּל, תִּתְרֹם!" וְזֶה. לִפְעָמִים אוֹמֵר לוֹ: "אַתָּה גַּם כָּכָה וְגַּם כָּכָה"...
אֲבָל מִי שהולך עם האמת, הוא הולך ישר, "יִשְׂרָאֵל" - יָשָׁר אֵל, "עֲזֹב אוֹתִי, זִיגְזַג! תֵּן לִי אֶת הָאֱמֶת!" צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם שֶׁנִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, שֶׁנִּהְיֶה רַק בִּתְשׁוּבָה.
בְּקִצּוּר, מוֹרַי וְרבותַי, תִּשְׁמְעוּ דָּבָר מְזַעֲזֵעַ, הוּא הִתדְרַדֵּר, וְיוֹם אֶחָד נִפְגַּשׁ עִם אֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁהִיא לֹא בְּהֶתֵּר, יֵשׁ כָּאֵלֶּה אוֹמְרִים, אֲפִילוּ אִם הוּא נָשוּי, אָז יֵשׁ "פִּלגש", זֶה מֻשָּׂג הִלְכָּתִי, אבל קֹדֶם כֹּל עַל פִּי הָרַמְבַּ"ם אֵין הֶתֵּר שֶׁל פִּלגש לכל אחד, זֶה רַק לַמֶּלֶךְ נֶאֱמַר, וכי אַתָּה מֶלֶךְ? עַל פִּי הָרַמְבַּ"ם זֶה אִסּוּר גָּמוּר מִדְּאֹרַיְתָא כמו שכתוב "לא יִהְיֶה קְדֵשָׁה". אָז הַרְבֵּה תוֹלִים בְּרַב קוּק הֶתֵּר של פילגש. אֶחָד יֵשׁ לוֹ קְצָת אֵיזֶה מְרִיבָה עִם אִשְׁתּוֹ — יַאלְלָה, פִּלְגֶש... הִיא שְׁמוּרָה רַק לו, הִיא שֶּׁלוֹ, אָז הִיא פִּלגש בְּלִי קִדּוּשִׁין, מלשון "פַּלְגָּא".
קֹדֶם כֹּל זֶה סוּגְיָה גְדוֹלָה בְּאֶבֶן הָעֵזֶר. דָּבָר שֵׁנִי: הָרַב קוּק אָמַר לִי לִפְנֵי שָׁנָה: "מָה שֶׁאֲנָשִׁים אוֹמְרִים בִּשְׁמִי שֶׁאֲנִי מַתִּיר פִּלגש - תְּפַרְסֵם שֶׁאֲנִי לֹא מַסְכִּים בְּשוּם פָּנִים וְאֹפֶן לַדָּבָר הַזֶּה! אוֹי וַאֲבֹוי!" אוֹמֵר: "אִם אֲנִי אָמַרְתִּי פַּעַם לְמִישְׁהוּ בְּדִיעֲבַד, שֶׁאִם כְּבָר יֵשׁ לוֹ עֲבֵרֹות אֲחֵרוֹת חֲמוּרוֹת, כָּל מִינֵי זֶרַע לְבַטָּלָה, אָז אולי עָדִיף שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּכָה", מכיון שסוף סוף זֶּה מַחֲלֹקֶת רִאשׁוֹנִים, "אֲבָל הָיָה כָּכָה לְהַתִּיר בשּוֹפִי?" הוּא אוֹמֵר: "אֲנָשִׁים תוֹלִים בִּי עֲבֵרָה!" כָּכָה אָמַר לִי הָרַב קוּק: "תוֹלִים בִּי עֲבֵרָה, תִּפְתְּחוּ אֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן כ"ו", וְגם אֵיזֶה פִּלגש זאת, הַרְבֵּה פְּעָמִים לֹא טוֹבְלֹות, ויש איסור נִדָּה, אִסּוּר כָּרֵת! אִסּוּר כָּרֵת! אֲנִי לֹא רוֹצֶה יוֹתֵר מַדַּי לְהַאֲרִיךְ, כַּמָּה מַחֲשָׁבוֹת וְהרְהוּרִים וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אין לזֶה שׁוּם הֶתֶּר.
ההוּא קָבַע אִתָּהּ בְּאֵיזֶה מָקוֹם, עָלָה לְמוֹנִית, יָשַׁב מִקָּדִימָה, שָׂם אֹתָהּ מֵאַחוֹרָה. אָמַר לַמּוֹנִית: "סַע לַמָּקוֹם פְּלוֹנִי בִּצְפַת", מָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים שֶׁמַּכִּירִים אֹתוֹ, יִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים. אוֹמֵר: מַגִּיעים לַמָּקוֹם... זֶה כְּמוֹ מָלוֹן כָּזֶה, מִי עוֹמֵד בַּפֶּתַח עִם כָּל הַצִּיצִיּוֹת שֶּׁלוֹ וסֵפֶר בַּיָד? הָרַב קוּק! הַנְּהַג מוֹנִית אוֹמֵר לוֹ: "שוף! תִּרְאֶה מִי נִמְצָא פֹּה בַּכְּנִיסָה — הָרַב דֹּב קוּק!"
"הָרַב קוּק? מָה הוא עֹשֶׂה בִּרְחֹבוֹת בִּכְלָל? אֵין לוֹ מָה לַעֲשֹּׂות בִּרְחֹבוֹת! וּבְמָקוֹם כָּזֶה שהוא מנוטרל מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי!" זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו תַּגִּיד שהָרַב קוּק עוֹמֵד בִּכְנִיסָה לְמָלוֹן קֵיסַר, מָה יֵשׁ לוֹ לַעֲשֹּׂות שָׁמָּה? הַהוּא רָאָה אֶת זֶה, הִתְחַלְחֵל, אוֹמֵר: נִהְיָה לוֹ רֶטֶט, נִהְיָה עַל מַצָּב רֶטֶט. יָצָא לִכְיוּן הָרַב קוּק, אָמַר לה: "תִּשְׁאֲרִי פֹּה! עֲזָבִי, תִּשְׁאֲרִי פֹּה במוֹנִית!" אָמַר לַנְּהַג: "בּוֹא תְּחַכֶּה לִי!" הֵבִין שֶׁיֵּשׁ פֹּה מַשְׁהוּ מֵהַשָּׁמַיִם.
הִגִּיעַ, הִתְקָרֵב לָרַב קוּק, לְנַשֵּׁק לוֹ אֶת הַיָּד. הָרַב קוּק אָמַר לוֹ: "אֲבִי, מָה יִהְיֶה הַסּוֹף אִתְּךָ? עַד מָתַי אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְבַּלְּבֵל? תַּחְלִיט מָה אַתָּה עֹשֶׂה!" כָּכָה הָרַב תּוֹפֵס אֹתוֹ בַּיָּד וּמְדַבֵּר אִתּוֹ בְּצוּרָה גְלוּיָה. הוּא מַתְחִיל לְהוֹרִיד דְּמָעוֹת. הָרַב לוֹקֵחַ אֹתוֹ, הוֹלֵךְ לִכְיוּן הַמּוֹנִית, פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת מֵאַחוֹרָה, אוֹמֵר: "אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶת שְׁנֵיכֶם עַכְשָׁו, מֵהַיּוֹם לֹא תִּרְאוּ אֶת זֶה אֶת זֶה לְעוֹלָם! נִגְמַר!" גַּם הִיא בָּכְתָה, גַּם הוּא הַמְשִׁיךְ לִבְכּוֹת.
אוֹמֵר ההוא: "הָרַב קוּק הִצִּיל לִי אֶת הַבַּיִת שֶׁלִּי! כִּי אִם הָיִיתִי מִדְרַדֵּר לַמָּקוֹם הַזֶּה וַדַּאי שֶׁהָיָה מִתְפָּרֵק לִי הַבַּיִת לְגַמְרֵי! אִי אֶפְשָׁר לְהַחְזִיק מעֲמָּד כָּכָה." אוֹמֵר: "אֲנִי לֹא מֵבִין אֵיךְ הָרַב קוּק בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לַעֲמֹד שם..." הוּא אוֹמֵר: הוּא מִתְנַדְנֵד, אני רוֹאֶה אֹתוֹ מהמּוֹנִית מִתְנַדְנֵד, לִפְעָמִים הָיָה בָּא לְהִתְנַדְנֵד לְיַד הָעִירִיָּה, טוֹב, בְּסֵדֶר, יֵשׁ לוֹ עִנְיָנִים, הוּא רוֹצֶה שרֹאשׁ הָעִיריה יַעֲשֶׂה כָּכָה יַעֲשֶׂה כָּכָה, אָז הוּא בָּא מִתְפַּלֵּל לְיַד הָעִירִיָּה, אֲבָל מָה הָיָה לוֹ בַּמָּלוֹן הַזֶּה? מָה הָרַב קוּק עֹשֶׂה פֹּה? מָה לְכֹהֵן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת?!
וְאַחֲרֵי זֶה לוֹקֵחַ אֹתוֹ לַמּוֹנִית, פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת. תִּרְאֶה מָה מָה יֵשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה! אֵיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂם לָנוּ אֶת הַשּׁוֹמְרִים, "בָּרוּךְ שֶׁמָּזַר עוֹלָמוֹ לְשׂוֹמְרִים", כָּכָה הִצִּילוּ אֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ הַצָּלָה גמורָה.
הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת בִּיבָמֹות: מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לִשְׂמֹחַ מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, סוֹפוֹ שֶׁגַּם מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵין לוֹ! גַּם אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּבַּיִת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹקֵחַ לוֹ. זֶה עִנְיָן שֶׁל הַשְּׁמִירָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה. אָדָם צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בְּחֵלֶק שֶּׁלוֹ, מָה שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ, לֹא לִפְזֹל בעַיִן עַל דָּבָר שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לוֹ, סוֹפוֹ שֶׁגַּם מָה שֶּׁלוֹ...
זֶה סִפּוּר אֶחָד. סִפּוּר נוסף אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם עַכְשָׁו: שֶׁצַּדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם לִרְאֹות כָּל מִינֵי דְּבָרִים, וְהֵם לֹא צְרִיכִים לָבוֹא לְבֶן אָדָם, הֵם מִתְפַּלְּלִים לבוראא עוֹלָם שֶׁיָּבִיא אוֹתָם בַּחֲלֹם לְאֹתוֹ אָדָם, וּבַחֲלֹם יַזְהִיר אֹתוֹ: "דיר באלאק, אַל תַּעֲשֶׂה כָּךְ וְכָךְ!", כַמָּה אֲנָשִׁים בָּאוּ וְאָמְרו לִי שֶׁכִּמְעַט חטאו בחֲטָאִים גְּדוֹלִים מְאֹד, וְהָרַב קוּק פִּתְאֹם בָּא אֵלֵיהֶם בַּחֲלֹם, אָמַר לָהֶם: "תִּזָּהֵר! אַל תִּפּוֹל בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר! תִּזָּהֵר!" הָיָה לִי הָמוֹן סִפּוּרִים בָּאוּ לְסַפֵּר לִי עַל זֶה. אָז הַצַּדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם מַה שֶׁנִּקְרָא לַעֲשֹּׂות "דֹּאַר חֲלוֹמִי", הֵם בָּאִים בְּמִשְׁלֹחַ חֲלוֹמִי. וכך כותב גם רבינו הרב קוק שליט"א באחד מספריו.
בְּקִצּוּר, הָיָה מִישְׁהוּ בָּא לָרַב קוּק, אָמַר לוֹ: "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי בִּשְׁאֹול תַּחְתִּית, נוֹפֵל כָּל מִינֵי דְּבָרִים קָשִׁים בַּמָּכְשִׁיר." אָמַר לִי צְבִיקָה לֵוִי שֶׁיִּהְיֶה בָּרִיא, כֻּלָּם מַכִּירִים אֹתוֹ, אָמַר לִי: "יֵשׁ לִי חֲבֵרִים מַה-שֶּׁנִּקְרָא מֵהָעֲשִׂירֹון הָעֶלְיוֹן, דּוֹקְטֹורִים, עֲשִׁירִים, בַּעֲלֵי עֲסָקִים", אוֹמֵר לִי: "אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, הֵם מְסַפְּרִים לִי בֵּינֵינוּ, הַדָּבָר הַזֶּה מוֹרִיד אֶת כֻּלָּם לְאֹתוֹ בִּיּוֹב — אֶת כֻּלָּם!"
אָז הַהוּא בָּא לָרַב קוּק וּבָכָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בעיות בענינים הללו. הָרַב קוּק שָׁמַע אֹתוֹ, לֹא עָשָׂה כְּלוּם, עָשָׂה לוֹ כָּכָה, נָתַן לוֹ לְבָרֵךְ עַל יַיִן, הֵבִיא לוֹ דָּג, אַתֶּם מַכִּירִים אֶת הָרַב קוּק, אַתָּה בָּא אֶצְלוֹ, נוֹתֵן לְךָ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, הוּא נָתַן לוֹ אוּלַי אֵיזֶה סֵפֶר, זֶהוּ! לֹא דִּבֵּר אִתּוֹ מְאוּמָה. שָׁמַע אֹתוֹ, לִפְעָמִים חוֹשְׁבִים: הוּא שֹׁמֵעַ, הוּא לֹא מִתְיַחֵס, הוּא שֹׁמֵעַ, הוּא יוֹדֵעַ מָה אָמַרְתָּ כָּעֵת, הוּא לֹא רוֹאֶה צֹרֶךְ לְדַבֵּר.
עוֹבֵר כַּמָּה יָמִים, הָיָה לוֹ רֹשֶׁם שֶׁל קְדֻשָּׁה מִזֶּה שֶׁהוּא בִּקֵּר בַּחֶדֶר שֶׁל הָרַב קוּק, אֲבָל עוֹבֵר כַּמָּה יָמִים — עוֹד הַפַּעַם "חָזְרָה חַנָּה לְשַׁחְרֹוריתָּהּ". אַתֶּם יוֹדְעִים מָה הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת בְּמַסֶּכֶת בְּרָכֹות בְּסוֹף הַמַּסֶּכֶת, "יֵצֶר הָרָע דּוֹמֶה לְזְבֻוב". מָה זֶה יֵצֶר הָרָע דּוֹמֶה לְזְבֻוב? אֶחָד אוֹמֵר, רַבֵּנוּ: יֵשׁ לִי כָּל הַיּוֹם נִסְיֹונֹות, אדוני, אַתָּה כָּל הַיּוֹם מִסְתּוֹבֵב בפַּחֵי זֶבֶל, מַגְעִיל בַּסִּרְחֹון שֶׁל פַּחֵי זֶבֶל, בגלל זה יֵשׁ לְךָ נִסְיֹונֹות, אֵיפֹה הַזְּבֻבִים נִמְצָאִים כָּל הַזְּמַן? בְּפַחֵי זֶבֶל! יֵצֶר הָרָע דּוֹמֶה לְזְבֻב - תַּפְסִיק לְהִסְתּוֹבֵב באיזור פַּחֵי זֶבֶל, יֵצֶר הָרָע לֹא יִהְיֶה אִתְּךָ, תָּבֹא לְבָתֵּי כְּנָסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת! אֲבָל מָה, אַתָּה רוֹצֶה כָּל הַיּוֹם לִהְיוֹת מִסְתּוֹבֵב בַּזבאל'ה עִם אֲנָשִׁים רָעִים וְלָלֶכֶת לִמְקֹומֹות רָעִים וְלֹא יִהְיֶה לְךָ יֵצֶר הָרָע? תִּתְרַחֵק! הָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵב: הַחֶבְרָה קוֹבַעַת!.
אֲבָל הַדַּרְשָׁנִים אוֹמְרִים עוֹד פֵּרּוּשׁ: הַזְּבֻוב בָּא, מַפְרִיעַ לְךָ, אָז אַתָּה לוֹקֵחַ אֶת הַכִּפָּה בכדי להדוף אותו, הַהוּא נֶעֱלַם מֵהָהדֶף, הוּא כְּבָר מֵבִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת. מָה אַתָּה אוֹמֵר? תִּשְׁמַע, זֶה קִבֵּל אַזְהָרָה עַכְשָׁו, טִיל בַּלִּיסְטי כִּמְעַט יָרַד עָלָיו, כלאס, הַזְּבֻוב לֹא יָבֹא! לֹא עוֹבֵר עֶשְׂרִים שְׁנִיּוֹת — טָק! הוא בא עוד הפעם, אתה מֵבִיא עָלָיו מַגֶּבֶת לַעֲשֹּׂות עָלָיו אֹהֶל, שוב הוּא נֶעֱלַם. אַתָּה אוֹמֵר: זֶהוּ, זֶה כְּבָר אזְּהָרָה אַחֲרֹונָה, הוּא לֹא יָבֹא עוֹד הַפַּעַם. לֹא עוֹבֵר שְׁלֹשִׁים שְׁנִיּוֹת — עוֹד הַפַּעַם הוּא בָּא!...
אוֹתוֹ דָּבָר: יֵצֶר הָרָע דּוֹמֶה לְזְבֻוב. כָּל פַּעַם שֶׁבֶּן אָדָם חוֹטֵא, הוּא מִתְחָרֵט, נִהְיֶה לוֹ צַעַר, הוּא יְהוּדִי, הוּא כָּשֵׁר, מָה הוּא אוֹמֵר? "גְּמרְתִּי עִם הַפֵּייסְבֻוק הַזֶּה, אֲנִי סִייַּמְתִּי עִם הָעֲוֹנֹות הָאֵלֶּה, גָּמַרְתִּי! אֲנִי לֹא הוֹלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, אֲנִי לֹא... מָה, אֲנִי בּוֹגֵד? מָה, אֲנִי רָשָׁע?"... אדוני, תכיר את היצר, הוּא ער לְךָ וְאַתָּה יָשֵׁן לוֹ — הוא מְחַכֶּה לְךָ בַּסִּבּוּב, חֲבִיבִי! יֵצֶר הָרָע דּוֹמֶה לְזְבֻב, הוּא לֹא יַעֲזֹב אֹתְךָ, אַתָּה צָרִיךְ לַעֲזֹב אֹתוֹ! אַתָּה צָרִיךְ לָלֶכֶת, כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכֹות תְּשׁוּבָה: לְבַטֵּל אֶת כָּל הַדְּבָרִים.
טוֹב, אָז אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים שֶׁהוּא הָיָה אֵצֶל הָרַב קוּק, פָּחַז עָלָיו יִצְרוֹ, הוּא פָּתַח את המכשיר הארור הנקרא אייפון גלאסקי, כל תועבה שיש בה אינטרנט, כולם שוים לרעה, הַיּוֹם הכל בַּשְּׁנִיּוֹת! מָה שֶׁלִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה היית עוֹשה בְּכַמָּה יָמִים, הַיּוֹם עוֹשִׂים בְּשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה. הָרַב אוֹמֵר לְאַהֲרֹן גיאת [הוא מֵהַתַּלְמִידִים שֶׁל הָרַב קוּק בַּיְשִׁיבָה]: "תִּתְקַשֵּׁר לְפְלוֹנִי אַלְמֹנִי כָּעֵת, עַכְשָׁיו! תַּגִּיד לוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֹותוֹ."
אהרן הִתְקַשֵּׁר אֵלָיו, אומר לו, הָרַב אוֹמֵר שתבא אליו, הַהוּא נִבְהַל, הָלַךְ לָמות מֵהַפַּחַד שֶּׁלוֹ, הוּא בָּא מַהֵר, אוֹמֵר: "תֵּדַע לְךָ, בַּשְּׁנִיָּה שֶׁהִתְקַשַּׁרְתָּ, שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁהָרַב קוּק אָמַר לְהִתְקַשֵּׁר, זֶה הָיָה פָּסע בֵּינִי לְבֵין הַשְּׁאֹול תַּחְתִּית!", אוֹמֵר: "אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה זֶה הָרַב קוּק, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַמְּיֻחֶדֶת הַזֹּאת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לוֹ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְהַפְרִישׁ אֹתִי מִן הָאִסּוּר!"
כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִמְצָא אִתָּנוּ בָּעוֹלָם, מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, כֻּלָּנוּ זוֹכִים לִהְיוֹת טוֹבִים, בְּרֹאש וּבְרִאשׁוֹנָה לָסוּר מֵרָע. הָאַטְמוֹסְפִירָה שֶׁל הַצַּדִּיק הִיא נְקִיָּה, כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִמְצָא בָּעִיר, כשֶׁנִּמְצָאִים בְּבֵית מִדְרָשׁ שֶּׁלוֹ, עצם זה שֶׁנִּמְצָאִים אִתּוֹ תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם — אפילו בלוס אָנְגֶּ'לְס, אֲבָל אַתָּה נִמְצָא עִם הָרַב קוּק באיזשהו קשר פנימי, עִם הַתְּפִלָּה שֶּׁלוֹ, עִם הַתּוֹרָה שֶּׁלוֹ, הוּא מְטַהֵר אֹתְךָ בִּבְחִינַת "סוּר מֵרָע וַעֲשֵּׂה טוֹב".
מָה שאֲנִי מְסַפֵּר עַכְשָׁו, זֶה בִּשְׁבִיל לְהִתְעוֹרֵר יוֹתֵר בַּתְּפִלָּה. לְצַעֲרֵנוּ כְּבָר חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים וְיוֹתֵר, שֶׁהָרַב קוּק כָּכָה, לֹא יוֹדְעִים מָה קוֹרֶה אִתּוֹ. יֵשׁ כָּל מִינֵי צַדִּיקִים אוֹמְרִים: הוּא לֹא רוֹצֶה לרדת לכאן בחזרה, אני לֹא יוֹדֵעַ, אֲנִי לֹא מֵבִין בַּדָּבָר הַזֶּה, אֲנִי רַק יוֹדֵעַ שֶׁמִּסְתַּבֵּר לִי הוּא בְּסֵבֶל וַאֲנַחְנוּ בְּסֵבֶל וַדַּאי, על כן עלינו לְהִתְפַּלֵּל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָשִׁיב אֶת שְׁבוּתֵנוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה אמן. "בָּרוּךְ אֲדֹנָי לְעוֹלם אמן ואמן".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.